רוקדים עם כוכבים

ערד בן דוד 04/03/2014 00:00

בחוץ חושך, עדיין. וכמעט כולם ישנים סביבי.

פנס ראש לראשי, המחשב לפני, ואני יושב וכותב. זה נשמע כאילו אני מתעד סופת שלגים באנטארקטיקה - בזמן שכל עמיתי מכורבלים בשקי שינה תרמים… שטויות!

אנחנו במיניבוס מפנק (עם Wi-Fi) בדרך מהמלון באילת לכיוון ניצנה!

"ניצנה", אני מחייך לעצמי, למקום הזה יש שם של דודה מתימן… "ניצנה הכינה מרק תימני.. ניצנה קנתה סלוף מהמאפייה של 'ידעי' בגדרה… ויש גם חילבה…"

 

 

בניצנה אנחנו נחפש את אחד מהכוכבים הראשיים של פסטיבל הצפרות הבינלאומי - החוברה המדברית!

לא פשוט למצוא אותן, את החוברות, נוצות גופן מסוות אותן היטב בנוף המדברי, למרות גודלן המרשים. גם אופיין בישני, ובצדק, אבל בימים אלה זכרי החוברה המדברית שוכחים שפרופיל נמוך = סיכוי טוב יותר לשרוד ומקיימים ריקודים סוערים על אדמת המדבר.

ככה זה שצריך למשוך את הנקבות - קצת הורמונים והלכה הדיסקרטיות.

 

וכשהפלא הזה מתרחש מול עינינו - אנחנו נותרים לא מילים... הוא אוסף את ראשו לאחור על גבו, מבליט את חזהו, זוקר נוצות קישוט יפהפיות ומתחיל לרקוד. הוא מתופף ברגליו, מהלך/רץ במהירות ובזמן הזה ראשו הצמוד לגבו נע מצד לצד… כמו בתחרות "לימבו" סוערת שבה המתחרה מעביר את עצמו תחת מוט נמוך - בתוספת תנועות כתפיים חינניות. התאהבתי בו ממבט ראשון…

 

פירוש שמה המדעי של החוברה הוא "גלימת הפרשים של מקווין" (Macqueen) - גלימת הפרשים, אולי בגלל נוצות הקישוט של העוף אשר "דוהר" ב"מחולות על החולות".

לגבי מקווין, הסיפור לא ממש ברור. בשנות הארבעים יו (Heu) גולדסטון "הפך" את כול המוזיאונים בבריטניה - כדי לנסות ולהתחקות אחר זהותו של האיש. הוא אפילו פרסם מודעות בעיתונות המקומית, אבל כל ההצעות שקיבל הובילו ל"מקווינים" שלא היה להם שום קשר אל עולם הציפורים.

 

 

מי הוא אותו מקווין, שדאג להעביר פוחלץ של חוברה שמור היטב את כל הדרך מהודו לבריטניה? האם מדובר במייג'ור תומאס מקווין, מהדיוויזיה ה-45 של חיל הרגלים שהוצב בבנגל אשר במזרח תת-היבשת ההודית?

האים מדובר בג'יי (J) מקווין - הפילנטרופ הסקוטי הנודע, שתרם 300 לירות שטרלינג למשלחת של אנדרו סמית בשנת 1834? איזו תעלומה…

 

 

רק 400 חוברות, אולי מעט יותר, נשארו בארץ. הירידה בגודל האוכלוסיה אינה תלולה, אבל קבועה. אנחנו "נוגסים" במקומות החיות של החוברות - לאט לאט: עוד כביש, עוד שטח חקלאי…

החוברה המדברית, רץ המדבר והקטות - הם הילדים של מידד גורן, מנהל מרכז הצפרות ברמת הנדב ולהם הוא מקדיש את עיקר זמנו.

גם הקטות של הנגב דורשות תשומת לב רבה, גם המספרים שלהן מצביעים על מגמה שלילית.

 

גורן וצוות מרכז הצפרות של רמת הנגב שמים היום דגש רב על נושא החינוך והגברת המודעות בקרב תושבי הנגב - באשר לעופות המופלאים והעדינים של המדבר. מבחינתם, הילדים שילמדו לאהוב את הטבע היום - ישמרו עליו מחר.

את הקטות, למשל, שומעים - לפני שרואים. בכל בוקר הן מעופפות אל נקודות שתיה קבועות ובזמן המעוף הן "משוחחות" זו עם זו - "קטה… קטה… קט, קט, קטה…"

בימים אלה יש לקטות אפרוחים ואלה, מן הסתם, לא יכולים לעופף אל נקודות השתייה. לכן, לפני שההורים עוזבים את נקודות השתייה בחזרה אל שטחי הקינון, הם דואגים להספיג את נוצות החזה שלהם במים היקרים. לנוצות מרקם מיוחד - הן סופחות את המים היטב ושומרות שלא יזלו לאיבוד. כאשר ההורים שבים אל האפרוחים, אלה יודעים למצוץ את המים מהנוצות. איזה עולם מופלא…

 

בדרך חזרה לאילת, אני משחזר את המינים החדשים שראינו היום: קטות חדות-זנב, חנקן דרומי, כוס החורבות, חכלילית עצים טורקית, חטפית לבנת-עורף, זוג עיטים ניציים, נשר מקראי, יעלים נוביים עם גדיים, ולקינוח סלעית נזירה, סלעית מדבר ועפרוני חכלילי... אנחנו חולפים ליד הפונדק של נאות סמדר, אנחו חולפים על הפניה אל בקעת עובדה - שם נחפש את הציפורים של מחר.

זאת לא שגרה, זה גן עדן! שוב פעם אני עולה על המיניבוס, הפעם אני מצטרף אל הקבוצה של ליאור כסלו. שני מדריכים נוספים פועלים בשטח - יהונתן מירב ונועם וייס - כל אחד והקבוצה שלו.

הגשמים שירדו בנגב ובערבה בתחילת החודש מילאו את השטח בטלאים ירוקים שמזמינים את המוני הנודדים התשושים לנוח, להתרענן ובעיקר לאכול. להקה של חסידות לבנות, כ-200 פרטים בערך, "רועה" בשטח ולצידן שלל ציפורי שיר נהדרות - סלעיות אירופיות וסלעיות ערבות, עפרוננים קצרי אצבעות, שלושה פפיונים צהובים, קומץ פפיוני עצים, חכלילית עצים ונחליאלים רבים - לבנים וצהובים.

 

ליאור לא מרשה לנו להתקרב יותר מדי אל החסידות - זוהי שעתם הקשה של העופות הנודדים, אז לא צריך להציק.

לפתע מישהי מבחינה בתזוזה על הקרקע ומאתרת פסמון - מכרסם מדברי יוצא דופן שמסוגל להתקיים על צמח המלוח המדברי. "אפשר להכין סלט ולהוסיף עלי מלוח", מסביר ליאור בזמן שאנחנו טועמים את השיח, "וככה אין צורך בתוספת של מלח".

 

לפתע החסידות הראשונות מתרוממות - בדיוק בשעה 09:30, כשהאוויר חמים מספיק. שאר החסידות בבקעה מזהות אותן מיד וממריאות אף הן. בתוך דקות ספורות השמים שמעלינו מתמלאים בהן וההתרגשות גדולה.

 

"הסתכלו על המקור שלהן", מבקש ליאור, "לרבים מהן מקור קצר יותר, כלומר - פרטים צעירים. אלו חדשות נהדרות מכיוון שאצל העופות, השנה הראשונה היא המסוכנת ביותר ואחוז גדול מהצעירים לא מצליח לשרוד את מסע הנדידה המפרך.

החסידות שמעלינו כבר עברו את הסהרה - אתגר אמיתי!

 

אבל האם הן יצליחו להתחמק מהציידים שממתינים להם במקומות רבים אחרים על נתיב הנדידה? בואו נקווה לטוב.

 

 

 

 

 

 

נודדים נוספים נראים כעת בשמים: חסידות שחורות, ארבעה רחמים, עיטים ודורסים אחרים. 12 קטות כתר - 5 זכרים ו-7 נקבות משוטטות לא הרחק מאתנו, מחפשות אחר מזונן - זרעי מדבר. הן כבר השקו את האפרוחים שלהם מוקדם יותר.

 

בהמשך אנחנו נפגשים בפונדק של נאות סמדר, שם אנחנו פוגשים את הקבוצה של נועם. גם להם היה בוקר נהדר. נועם מספר לי שבנוסף לציפורים הם צפו בזאב ובפרא - חמור מדבר נדיר ומרשים.

 

"מה אתה אומר?" אני שואל בשווין נפש ונזכר בפסמון שלנו… Fat Sand Rat, כך הוא נקרא באנגלית.

"יש לו שם של דמות מתוך סרטי אוסטין פאוורס", אני חושב לעצמי. פתאום בא לי לוותר על הסלט של ליאור ולצלות איזה פסמון בריא - גם במקרה הזה לא יהיה צורך בתוספת מלח…

גם אני רוצה זאב ופרא!

 

 


 

 


 

 

 
land marks