בר במדבר

נועם וייס 17/10/2019 00:00

המדבר הוא הבית שלי. בעצם זו קופסת האבן הממוזגת והמאובזרת שאני קורא לה בית. מסביבה מדבר. שוטטות של כמה שעות במדבר בדרך כלל מעוררת תהיות. לא הייתי שורד פה יותר מכמה ימים ללא אספקה ומיזוג אוויר. אפילו הבדואים שחיו ונדדו דרכנו פעם, מגיעים לכאן כיום רק כדי לאסוף ברזלים למחזור או כדי להתרפק על כנפי הזמן שחלף, כשכאן עוד היה ביתם. 

אנחנו מתייבשים מהר. ממוצע 30 המ"מ גשם שבספרות הדרדר לו לממוצע המעודכן של 20 מ"מ  וגם את זה אנחנו מתקשים לאסוף ברוב השנים. מעט הלחות שיש באוויר נהדפת על ידי האדמה הרותחת ויוצרת אד מערפל חושים. האגמים הפזורים לכול רוחב האופק הם רק פאטה מורגנה של פתאים.

 

ציפורי המדבר ידעו למצוא דרכים להתמודד עם בית הגידול הקיצוני. חלקן הפכו נוודיות. תמיד יש מקומות במדבר ששפר מזלם וקיבלו מעט יותר גשם ולחות ממקומות אחרים. לשם ציפורי המדבר נוהרות. הן מקננות שם במהירות הברק ותוך חודש כבר מוכנות לצאת לנקודה הבאה, לניסיון קינון נוסף או לצורך עניין אחר שדורש אנרגיה רבה - כמו חילוף נוצות או הכנה לתעופה למקומות רחוקים ממש. 

 

סלעית נזירה - זכר          צילום: יעל שיף

 

מיני ציפורים רבים נודדים למדבר ומגיעים רק בחורף, ולנו גם כמה גיבורות על שלא עוזבות את המדבר גם בימיו היבשים ומייאשים ביותר. סלעית שחורת-בטן יודעת לברור טריטוריה המציעה צל, שם חרקים מתקיימים גם בחום הגדול. הסלעית הנזירה, שמתפרנסת מחרקים מעופפים שנודדים מעל המדבר, בוחרת טריטוריות גדולות יותר ועתירות צמחייה, או עדיף אפילו בריכות ביוב. נראה שהציפורים אוכלות החרקים מתמודדות עם המדבר יפה. תמיד משהו זוחל כאן למאכל. 

 

אבל מה עם אוכלות הזרעים? מזונן כה יבש שהן חייבות מעט מים חיים לפחות פעם ביום כדי לשרוד ולעכל. ביולוג היה יכול לשער שהציפורים אוכלות הזרעים כאן הן כנראה קטנות מידות. אבל הקטות ממש לא קטנות. הן אוכלות ניזונות בזרעים במדבר הכי צחיח ולכן הן זכו בכנפיים חזקות וארוכות - כדי לעוף בכול יום עשרות קילומטרים רק כדי לשתות. 

עבור אפרוחיהם שעוד לא יכולים לעוף אל המים, טובלות הקטות את נוצות החזה שלהן במים כדי לספוג אל תוכן את הזהב השקוף, אותו יוכלו האפרוחים "לינוק" בסביבת הקן כשההורים יחזרו. בכול בוקר, כשעה אחרי הזריחה, קווים ישרים וקולניים של להקות קטות משרטטות את שמי המדבר.

 

קטה סנגלית - ספטמבר 2019     צילום: שחר שלו

 

לפני הרבה מדי שנים, ביקרתי במדבר הסהרה. לפנות בוקר יצאתי, לאורך נהר הניז'ר ואז לאחר כמה דקות פניתי צפונה אל תוך מדבר החול הגדול. ערימות ענק של חול בלי נפש אדם או ציפור. נדמה שאין חיה או אדם שיוכלו לשרוד כאן. לפתע, בזווית העין, בין שתי דיונות ענק, שיירת חמורים ואנשים. טיפסתי על הדיונה הכי גבוהה ליד הכפר. שיירות זרמו מכול עבר. ירדתי במהירות אל השוק. המיית החי והאדם הייתה בלתי נתפסת. האוויר התמלא ריחות שתרנגולות ועיזים מפיצות, זיעה, ירקות שהבשילו מעט יותר מדי והמון המון רעש. מילים מהירות, לעתים כועסות ולבסוף מתרצות שמסתיימות במעבר סחורה מהאחד לשני. אחרי שכבר כמעט כול הסחורה החליפה ידיים, ישבו כולם לתה שחור חזק ומתוק. שבט טוארג העטור בכיסוי פנים סגול על גמליו עם שבט הפולאני המקושט בקעקועים ושקעים בעור על חמוריו ואנשי העיר בעלי המכנסיים על ג'יפי הטיוטה. הדיבור התחלף לרגוע ולאוהב. צחוק רם נשמע מדי פעם בפינות המרוחקות. רק בצהריים המאוחרים נרגע הכפר והמדבר חזר להיות שומם. כול אחד בפינתו שלו, מקושש את מעט המזון שיכול לצבור, עד יום השוק הבא.

 

צינור דולף ממשאבה של חברת מקורות נראה בדיוק כמו השוק המדברי של הכפר גאו שבמאלי. באמצע השממה, האדמה ומעט השיחים שצמחו ממנה, רוחשים מאות ציפורים. הן נוחתות במרחק מה, בדרך כלל לאחר יעף תעופה שבדק שלא מסתתר קרקל או שועל בשיחים, ואז הן מתקרבות בחשש מה אל המים. שותות במהירות. חלקן גם מתקלחות במים ולאחר מכן גם בחול, אך הן לא ממהרות לעזוב. הבדידות המדברית תחכה עוד כמה דקות. זה הזמן החברתי שלהן. רק כמה דקות ביום. אחרי המים החיים, המפגש הוא אוצר. שכשוך המים פוסק מעט ומתחלף במפגשים, לעיתים רועשים, בין סלעיות לעפרונים, חצוצרנים וקוראים ובין קטות לתורים. אפשר רק לדמיין על מה הם מדברים שם. היכן המזון הכי טוב? מתי כדאי לעזוב למקום הבא ולהיכן? איך להימנע מבעיות עם בני אדם או טורפים? ומין הסתם גם המון רכילות. זה הזמן גם של סלעית הנזירה להוריד קצת מהעומס של שמירה על הטריטוריה ולהירגע, ואולי אפילו לפגוש בת זוג חדשה. זנבנים שמאסו בקבוצתם, יכולים למצוא כאן הזדמנויות למעבר ללהקה חדשה. זה גם כנראה המקום הכי טוב לשמוע סיפורי הרפתקאות מסמרי נוצות על נדידה לארצות רחוקות מפי סבכי שחור-כיפה שעצר לרגע.

 

שתיית ציפורים בבאר אשלים - קיץ 2019 נועם וייס - מרכז הצפרות הישראלי

 

 

אם נקודות השתייה המועטות במדבר כל כך חשובות, מה אנחנו עושים כדי לשמור עליהן? רבים מהמעיינות הטבעיים יבשו בעקבות שאיבת יתר שלנו, אפילו בשמורות הטבע. לפחות בשני מקומות בנגב הדרומי צינורות דולפים הם שייצרו את נקודות השתייה המשגשגות ביותר. אנחנו שומרים את מיקומן לעצמנו כדי שלא יעלה על דעתו של מישהו לתקן אי פעם את הדליפות. 

לפני המון שנים, נקודת השתייה המסורתית המוצלחת ביותר של הקטות ההודיות היתה מברז מקולקל בפאתי העיר אילת. ביום שהוא תוקן, הקטות נאלצו לעבור לשתות בבריכות הביוב...

 

למעשה, בריכות ביוב של מחנות הצבא הם כנראה ממסבאות הציפורים העמוסות ביותר. שמנו לב שגם אם ישנו מקור מים נקיים יותר בסביבה, הציפורים מעדיפות מים שתמיד שם על פני איכות המים. אין לנו מושג מה ההשפעה הרעה של המים עמוסי ההורמונים האלו על הציפורים, אבל טוב זה כנראה לא עושה להן. לפחות אנחנו יכולים לנסות ליצור סביבה בטוחה יותר לציפורים השותות ולשפר את איכות המים היכן שאנו יכולים.

 

קטות הודיות - זכר (שמאל) ונקבה        צילום: תומאס קרומנקר

 

במשך השנתיים האחרונות אנחנו סופרים את הקטות שמגיעות לשתייה בארבעה אתרים מרכזיים בכול חודש. ביחד עם רשות הטבע והגנים והמועצה האזורית חבל אילות (איתי שני), אנחנו שולחים את מתנדבינו המתמידים אל בריכות הביוב ושם אנחנו מתארים את כול מה שמגיע לשתות. הספירה כאן החלה בשל הדרדרות דרמטית במספרי הקטות שנספרו באתרים המסורתיים שלהם בנגב הצפוני והמערבי. 

לאחר שנים יבשות, בהן סברנו שיש מעט מאוד קטות בנגב הדרומי, החלטנו לבדוק האם הקטות שהלכו לאיבוד בנגב הצפוני, מצאו בית חם (מאוד) אצלנו. המספרים אצלנו בלי ספק בעלייה. בספירה בחודש ספטמבר הגענו למספרי שיא של כ- 1,750 קטות סנגליות, כ- 150 כתר ומספרים קטנים של חדות-זנב וגדולות, שלא נצפו כאן בעבר כלל. אלו כמויות עצומות של קטות במונחי צחיחות השטח שלנו. בשנה הבאה, אנחנו מתכננים לסקור נקודות שתייה נוספות, בערבה הצפונית, שם על פי השמועה והתצפיות, שותות מאות קטות נוספות. 

 

קטות סנגליות בשתייה במגן סיירים - קיץ 2019 נועם וייס - מרכז הצפרות הישראלי

 

 

 

מה קרה לקטות של צפון הנגב? אין לנו תשובות ברורות. מחקר שלם ומושקע מנסה לפצח את התעלומה. אם הן עברו אלינו דרומה, מצבן טוב. ראינו קטות צעירות רבות בין השותות. האם הן ניצודות בסיני או בירדן? פנייה שלנו אל צפרים או רשויות שם העלו חוסר ידע או חוסר תשובה.

אנחנו רוצים ללמוד עוד על נקודות השתייה במדבר. נקודות עם הרבה או מעט מים, מים קבועים או מזדמנים, עם מים זכים או ביוב, שנוצרו על ידי אדם או באופן טבעי. אנחנו מקווים להצליח להרים סקר שיבדוק את כול הנקודות האלו, יציע שיפורים ותיקונים ויבצע אותם לטובת הציפורים.

נשמח לרעיונות או עזרה כדי שנצליח.

 

תודה רבה

נועם

Noamw@spni.org.il

 
land marks