אורח מהמזרח הרחוק - של רוסיה

ערד בן דוד 25/10/2019 00:00

מפת התפוצה של חופמי הצווארון Charadrius hiaticula מספרת לנו שגם מין זה, כמו נציגים אחרים מסדרת החופמאים - הוא נודד לטווחים ארוכים. תפוצתו של חופמי הצווארון ארקטית ומשתרעת מגרינלנד במערב ועד למחוז האוטונומי צ'וקוטקה שבמזרח הרחוק הרוסי - לחופי ים צ'וקצ'י, ים ברינג וים סיביר המזרחי. 

 

לחופמי הצווארון ישנם מספר תתי מינים:

- תת המין C. h. psammodroma דוגר באיסלנד, גרינלנד וצפון מזרח קנדה וחורף במערב אפריקה (psammos - חול ו- dromos - רץ!).

- תת המין הראשי C. h. Hiaticula דוגר במערב אירופה, מרכז וצפון סקנדינביה וחורף בדרום מערב אירופה (hiatus - סדק/בקיע ו- cola - שוכן).

- תת המין C. h. Tundrae דוגר באזורים הארקטיים של סקנדינביה ואסיה וחורף במערב ודרום אפריקה ודרום מערב אסיה.

לצד ההפרדה הגאוגרפית, קיים גם שוני מסויים במראה שלהם: תת המין של הטונדרה נחשב קטן וכהה, תת המין הראשי גדול יותר ובהיר ותת המין השלישי (psammodroma) איפשהו ביניהם.

 

מפת התפוצה של חופמי הצווארון.

מקור: http://datazone.birdlife.org/species/factsheet/common-ringed-plover-charadrius-hiaticula/distribution

 

מאיזה כיוון שלא נסתכל על זה, הדרך מאתרי הקינון המרוחקים (במערב ובמזרח) אל אתרי החריפה ארוכה מאוד.

בשנים 2013 ו- 2015 הוצמדו אוגרי מידע (Geolocatores) לרגליהם של 11 חופמי צווארון בוגרים בדרום מזרח צ'וקוטקה. בשנים שלפני תחילת הניסוי, החוקרים טרחו לסמן את החופמים בטבעות צבעוניות (בנוסף לטבעת המתכת) כדי להכיר את הפרטים "הנאמנים" לאזור הניסוי - לפרטים האלה החוקרים יצמידו את אוגרי המידע ובהמשך ילכדו אותם שוב, כדי לפרוק מהם את המידע היקר. 

אוגרי המידע "רושמים" זמן ועוצמת אור בכל כמה דקות  - כך ניתן לדעת את מיקום הציפור. בנוסף, הם צויידו בחיישנים שמודדים מוליכות - כך, אם החופמי טובל את רגליו במים, אוגר המידע מתעד את האירוע ואף מגלה מה ריכוז המלחים במים.

 

חופמי צווארון נושא טבעות ואוגר מידע - צ'וקוטקה

צילום: Pavel Tomkovich

 

העסקה, אם כן, כוללת: שתי טבעות פלסטיק, דגלון שעליו מודבק אוגר המידע + אוגר המידע וטבעת מתכת שמשקלה הממוצע גרם ורבע. כל אלה מהווים 2.3% ממשקלו הממוצע של חופמי צווארון צ'וקוטקי טיפוסי, מטען שלא אמור להוות מעמסה על החופמי. מתוך 11 הפרטים שצויידו באוגרי מידע, שישה חזרו, חמישה נלכדו - כולם זכרים. וזהו הסיפור המופלא שלהם:

 

מסלול נדידתם של חמישה חופמי הצווארון שצוידו באוגרי מידע בצ'וקוטקה (אזור 8)

Tomkovich et al ©

 

הם יצאו לדרך בשבוע האחרון של יולי, בכיוון צפון מערב וטסו מצפון לחוג הארקטי, מעל הטונדרה הסיבירית. רק באמצע המקטע הארקטי, באזור נהר הלנה (קו אורך 125 מזרח) הם "תיקנו" לכיוון דרום מערב. עד לאותו שינוי כיוון החופמאים הספיקו לעבור מרחק של 2,400 ק"מ ובמהלכו הם ביצעו 2 - 4 עצירות קצרות (של לא יותר משלושה ימים לכל עצירה). אז גם תיעדו אוגרי המידע מגע עם מים מלוחים וסביר להניח שהחופמים נחתו בחוף האוקיינוס הארקטי. 

המרחק בין שטחי הקינון בצ'וקוטקה לתחנה הרענון הראשונה (אזור 1במפה במחוז ימלו-ננץ) הוא כ- 4,200 קילומטרים. אחד הפרטים (חופמי 870 למשל) סיים את הקטע הזה ב-23 ימים שמתוכם 12 ימים הוקדשו לנדידה פעילה. פרט אחר (חופמי 200) עבר את המרחק הזה  ב-10 ימים ללא עצירות, כלומר - בקצב של 420 קילומטרים ביום. באזור הרענון 1 ארבעה פרטים שהו 4 - 5 ימים. רק 870, שמקפיד לעצור בתדירות גבוה אבל לא לפרקי זמן ממושכים, שוהה במקום יום אחד בלבד וממשיך בדרכו.

 

אגם Pekulnejskoe (שבו מקננים חופמי הצווארון שהשתתפו בניסוי) וים ברינג   צילום: Pavel Tomkovich

 

בשלב הבא החופמאים חצו את חגורת היערות הרחבה במערב סיביר (הקטע שבין אזורים 1 ו-2 במפה). את הצלע הזאת החופמים עברו ללא בזבוז זמן מיותר: אחד הפרטים (שוב חופמי 200) עבר את המכשול הזה - מרחק של 1,700 ק"מ ביום אחד.

אזור 2 על המפה נמצא בדרום סיביר המערבית/צפון קזחסטן - שם מצויים נופי ערבה עשירים במקווי מים מליחים החביבים מאוד על החופמים. ארבעה מאוגרי המידע רשמו שם מגע עם מים בדרגות מליחות שונות ואילו אוגר מידע חמישי רשם מגע עם מים מתוקים.

משם החופמים ממשיכים לאזורים מדבריים ומדבריים למחצה באזור הים הכספי וימת אראל - 1,500 - 2,000 קילומטרים מצפון קזחסטן. גם בקטע הזה החופמים אינם נחים: שני פרטים עוברים את המרחק ב-3 - 4 ימים בקצב של 500 ק"מ ליום, שניים אחרים עוברים אותו ביומיים במהירות של כ- 800 ק"מ ביום ופרט אחד (למרבה ההפתעה חופמי 870) עובר אותו ביום אחד - מרחק של 1,500 קילומטרים.

 

כעת החופמים מתפזרים לאתרי החריפה באזור המפרץ הפרסי, הים האדום, דלתת הנילוס ועד מוגדישו שבסומליה! בחלק מאתרי החריפה, תאורת לילה מוגברת מלמדת את החוקרים שהחופמים נמצאים בקרבת מפעלי אדם: מסוף נפט ושדה תעופה במפרץ הפרסי ואולי אתר תיירות ביאנבו (Yanbu) - חוף הים האדום (בערב הסעודית, 680 ק"מ מאילת)...

מרחק נדידת הסתיו של חופמי הצווארון מהמזרח הרוסי הרחוק הוא 10,100 קילומטרים בממוצע. נדידת הסתיו נמשכה 44 ימים בממוצע ומתוכם כ-30 ימים הוקדשו למנוחה/תדלוק. למרות שבמהלך הנדידה החופמים עוצרים לנוח/להתרענן לעתים תכופות, תחנות העצירה העיקריות אינן רבות (1 - 3) ורק בהן החופמים נוטים לשהות פרקי זמן ארוכים - כמו למשל חופמי מס' 201 שבילה שבועיים בצפון הים הכספי (אזור 3).

 

מיקומים, משך שהייה ותנועה של חמישה חופמי צווארון בנדידת הסתיו. כל אזור רענון (1 - 3) כולל שלוש שורות:

שורה ראשונה - מיקום גיאוגרפי ושם.

שורה שניה - משך השהיה באזור הרענון

שורה שלישית - המרחק שהחופמי עבר כדי להגיע לאזור הרענון (מספר ימים בתנועה)

קצב נדידה: ק"מ/יום (מספר ימים כללי: נדידה + עצירות קצרות)

Tomkovich et al ©

 

חופמי צווארון דוגר על ביצים - מחוז צ'וקוטקה      צילום: Pavel Tomkovich

 

המפה וטבלת המיקומים מתארים בפנינו גם את מסלול הנדידה באביב ומעניין לראות את מסלול הנדידה המעגלי באזור סיביר כאשר בסתיו החופמים נודדים מצפון לחוג הארקטי ובאביב הם נעים מדרום לסיביר. הסיבה למסלול המעגלי הזה קשורה, כנראה, לאופי נדידתם של החופמים מהמזרח הרחוק של רוסיה ולמקום חיותם המועדף. חופמי הצווארון מצ'וקוטקה נודדים בדילוגים קצרים (רוב הזמן) ומגע עם מים נרשם על ידי אוגרי המידע בכל כמה שעות. המצב הזה מתאפשר בגלל שהחופמים מתקדמים מעל היבשה. בנוסף, הם מעדיפים נופים פתוחים, נטולי יערות וצמחייה צפופה - כמו למשל: רצועת הטייגה הסיבירית. לכן, חופמי הצווארון עוקף את היערות באוגוסט, מצפון - דרך החוג הארקטי. אבל בחודש מאי, אותו נתיב צפוני שהציע אינסוף אתרי עצירה בסתיו מכוסה עדיין בשלג ולחופמים אין ברירה אלא להגיע מדרום.

 

אזור הקינון בקיץ (ימין) ובאביב      צילום: Pavel Tomkovich

 

כיצד ניתן להסביר את מסלול הנדידה של חופמי הצווארון שמקנן בצ'וקוטקה? ומדוע הוא נע בסתיו בכיוון כללי מערבי?

התשובה לשאלה הזאת קשורה, אולי, לתחום התפוצת המין ולסוף תקופת הפליסטוקן.

לפני 25 אלף שנים, כאשר כיסוי הקרח הגדול האחרון "קבר" את צפון אמריקה, צפון אירופה וצפון אסיה - חופמי הצווארון לא קינן בצ'וקוטקה. איפה הוא כן קינן? מערב אירופה נשמע הגיוני יותר. בהמשך, כאשר הקרחונים החלו לסגת, לפני כ- 20,000 שנים, נחשפו גם נופי הטונדרה החביבים כל כך על חופמי הצווארון. כך החופמים גילו מחוזות חדשים מצד אחד, ומצד שני הקפידו לשוב לאותם אתרי חריפה באפריקה והמזרח התיכון. התוצאה הייתה מרחקי נדידה גדלים והולכים ובמקרה של ההתפשטות מזרחה - עד שהחופמים הגיעו למצר ברינג. 

אותו תרחיש, דרך אגב, קרה גם לעלווית האפורה ולסלעית האירופית. האחרונה, דרך אגב, העזה לחצות את המצר לאלסקה ועל סיפור נדידתה המופלא תוכלו לקרוא כאן.

 

מסלול נדידתו של אחד מהפרטים - שחרף "קרוב" אלינו - בדלתת הנילוס.

 

ב-12 באוקטובר צילמה קטיה רודנב חופמי צווארון מסומן בחוף מעגן מיכאל. בדיקת הטבעות גילתה שמדובר בפרט שסומן בצ'וקוטקה - הרחוקה 8,678 קילומטרים מחוף מעגן מיכאל. אלו חדשות מרעישות עבור אוהבי הציפורים בישראל בכלל ואנשי מרכז הטיבוע הישראלי בפרט. 

חופמי צווארון שסומן במזרח הרחוק הרוסי צולם בחוף מעגן מיכאל - 12.10.19     צילום: קטיה רודנב

 

יוסף כיאט, מנהל מרכז הטיבוע הישראלי, מעדכן:

החופמי של קטיה שבר את שיא המרחק של ציפור נושאת טבעת מחו"ל שנמצאה בישראל / ציפור נושאת טבעת ישראלית שתועדה בחו"ל (או בשפה המקצועית - "החזר טיבוע"). השיאנים הקודמים הם שחפית ים שטובעה בעתלית ונצפתה בדרום אפריקה (7,460 ק"מ), חסידה לבנה שטובעה בבית השיטה ונמצאה אף היא בדרום אפריקה (7,430 ק"מ) ולוחם שסומן בבאר שבע ונמצא בסיביר (7,400 ק"מ) - היה שם קרב צמוד ללא ספק.

זהו גם החזר הטיבוע השני בלבד של חופמי צווארון - הראשון היה לפני 50 שנה כשפרט שטובע במעגן מיכאל נמצא במרכז סיביר - מרחק של 4,616 ק"מ. 

יוסף מציין שקטיה היא מבין צלמי הטבע המובילים בישראל בכל הקשור בצילום ציפורים מטובעות. מאז שנת 2012 היא צילמה ושלחה למרכז הטיבוע הישראלי מאות צילומים שכללו: 273 שחפיות (למי שעוד לא קרא את הסיפור של AG7 - מומלץ!), מספר חופמאים, שתי חסידות שחורות מצ'כיה, עגור אפור מפינלנד ועכשיו החופמי ממעגן מיכאל - מהמזרח הרחוק של רוסיה.

 

פבל טומקוביץ', המדען שהצמיד את אוגרי המידע לרגליהם של חופמי הצווארון בצ'וקוטקה כותב לי:

"שמעתי על החופמי המסומן ממעגן מיכאל - ברכות על התיעוד. אבל החופמי הזה לא סומן על ידי במסגרת המחקר בדרום צ'וקוטקה אלא על ידי ידידי המדען אלכסי דונדואה, שחוקר את החופמאים בחופים הארקטיים של צ'וקטקה כבר שנים רבות.

אני מאמין שאלכסי לא שמע עדיין על התצפית בציפור "שלו" בישראל מכיוון שהוא לא מחובר לאינטרנט או לטלפון - בכל סתיו הוא מבלה מספר חודשים בשטחי הפרא הבוראליים (הצפונים).

אני מאחל לכם עוד תצפיות מרגשות".

 

חופית אמריקנית (מימין) וחופית אדומת-צוואר     צילומים: Pavel Tomkovich

 

הטונדרה הסיבירית היא גן עדן למינים רבים של חופמאים - חלקם מצויים בסכנת הכחדה עולמית. מעניין לראות שמיני חופמאים, המקננים בשכנות זה לזה, יוצאים בסתיו לכיוונים שונים:

החופית האמריקנית ממריאה לכיוון מזרח, לאלסקה, ושם היא מצטרפת לנודדים בנתיב "הפסיפי של האמריקות" לאתרי החריפה בחופי הים הקריבי ובאמריקה הדרומית.

החופית אדומת-הצוואר והחופית הלהקנית "נוסעות" דרומה בנתיב "המזרח-אסייני-אוסטרלי" וגם החופית הכפנית שנמצאת בסכנת הכחדה עולמית חמורה, נודדת דרומה לכיוון דרום מזרח אסיה. וחופמי הצווארון, כמובן, שנע בנתיב "המערב-אסייני מזרח-אפריקני".

 

חופית כפנית (מימין) וחופית להקנית       צילומים: Pavel Tomkovich

 

 

תודה גדולה לחוקר Pavel Tomkovich מאוניברסיטת מוסקבה על העזרה בהכנת הכתבה.


מקורות:
 

1. Tomkovich, P.S., R. Porter, E.Y. Loktionov & E.E. Syroechkovskiy. 2017. Transcontinental pathways and seasonal movements of an Asian migrant, the Common Ringed Plover Charadrius hiaticula tundrae. Wader Study 124(3): 175–184.

 

2. BirdLife International (2019) IUCN Red List for birds. Downloaded from http://www.birdlife.org on 25/10/2019.

 
 

כתבנו, בזכות קטיה

  • AG7
    AG7
    שחפית גמדית - סיפור ענק!
    29/06/2017
  • מלכת הערפל
    מלכת הערפל
    כן דובים וכן יער!
    13/02/2018
land marks