על גגות להבים

עודד עובדיה 14/11/2019 00:00

בבוקר ה- 1.2.19 בשעה 6:00 נשמעה הקריאה הנעימה והמוכרת. באותו היום בדיוק כמו בשנה הקודמת, ובדיוק מאותו המקום. הייתה זו הכרזה על פתיחתה של עוד עונה במושבת הקינון הצעירה, של הבזים האדומים בלהבים. יוצא אל המרפסת, מחייך אל הזכר היפהפה שעומד על צמרת הארוקריה בחצר השכנים, שולף את המצלמה לצילום רקורד וחוזר לנמנם.

 

אלה הקריאות שיעירו אותי בבוקר, כל בוקר, בארבעה וחצי החודשים הקרובים. תקופה אינטנסיבית, עם מאות תצפיות על קהילת הבזים, שבחרה את קהילת להבים כבית בחודשי האביב.

מניתוח הנתונים של העונה החולפת כבר למדנו ש- 90% מהבזים הראשונים להגיע, חוזרים אל קינים המוכרים משנים קודמות. בהתאם לנתונים שהכרנו, התחלתי לפטרל בשכונה ולבדוק מי עוד הגיע. המקום הראשון אליו נסעתי היה לחצר של משפחת בן יעקב ולשמחתי צמרת העץ בפינת החצר שלהם היתה תפוסה גם היא. 

 

את ציפי (איך לא), ומשה בן יעקב הכרתי לפני שני אביבים. יום אחד דפקתי על דלת ביתם וסיפרתי להם למה באתי. למרות שהסיפור שלי עשוי היה להישמע חשוד, הם לא התבלבלו ונתנו לי אישור לטפס על גג ביתם עם המסתור שלי כדי לצלם את הבזים שעל העץ "בגובה העיניים". משפחת בן יעקב לא ידעה עד אז מה מתרחש אצלה על צמרות העצים אבל מאותו היום הפכה התצפית על זוג הבזים לחלק מסיבוב הבוקר של ציפי ולשגרה של בילוי עם הילדים והנכדים שהגיעו לבקר בסופי שבוע. שעות וימים ביליתי על הגג של משפחת בן יעקב וזכיתי להרבה רגעים של חסד. רק כשעליתי לשם יכולתי לאתר את הפתח בגג של משפחת רוזיליו, השכנים מאחור, שם קינן זוג הבזים.

זוג הבזים כפי שצולמו מהגג של ציפי ומשה בן-יעקב צילום: עודד עובדיה

 

בתחילת דרכו של הפרויקט בלהבים הייתה לנו דילמה קבועה אם לשתף את דיירי הבתים בנעשה אצלם בגג. ההתלבטות נבעה מהחשש שהדיירים לא יאהבו את הרעיון שעוף דורס מקנן אצלם בגג, מגדל שם גוזלים שזוללים ומלשלשים ללא הבחנה. אחרי כמה מפגשים מתוכננים או אקראיים עם בעלי הבתים ו/או הדיירים הבנו שהחשש אינו במקומו וכי התגובות הן רובן אוהדות, מיעוטן אדישות ורק במקרים ספורים... מבוהלות.

 

עד אמצע פברואר כבר נצפו בשכונה 9 זוגות, כולם בקינים שהיו תפוסים בשנה שעברה. כמה מסקרן היה לדעת אם מדובר בפרטים שחזרו לאותו הקן או אולי בצאצאים שבקעו שם בשנים קודמות. בוקר אחד שמתי לב שזוג הבזים על העץ בחצר של משפחת בן-יעקב נעלמו ובמשך כמה ימים עברתי שם והם לא היו. די מהר הבנו שמשהו השתבש בתוכניות שלהם וכדאי לבדוק מהר מה הסיבה. הרי המטרה של המיזם בלהבים היא לא רק לספק את הסקרנות שלנו אלא בראש ובראשונה - לשמור על הבזים.

 

מעל 200 תצפיות נאספו במהלך העונה

 

למשימה שלחנו את רועי, הבחור הכי נחמד שמצאנו בסביבה. רועי הוא צפר חובב, פעיל במיזם שלנו ולאחרונה תלה אצלו בחצר תיבות קינון לבזים אדומים ולירגזים. רועי עדכן שישראל ומזל רוזיליו אצלם מתגורר זוג הבזים כבר שנה שלישית ברציפות, הם אנשים מאד חביבים. ישראל סיפר שלפני זמן מה הוא סגר את כל הפתחים בגג כדי שלא ייכנסו יונים, מבלי שהיה לו מושג על הבזים האדומים. הוא ביקש שננסה לדאוג לבזים לדיור חלופי בהקדם האפשרי. 

 

רועי ואני התארגנו לתלות מתחת לפתח שנחסם תיבת קינון מדגם מיוחד שנבנתה כאן אצלנו על ידי יעקב דהן האגדי. ביום שהגענו עם הסולמות והמקדחים גילינו להפתעתנו ולשמחתנו שאחרי שבועיים של היעדרות, זוג הבזים האדומים שוב עומדים על העץ. עצרנו הכל ואחרי עוד כמה תצפיות, ראינו שהבזים הצליחו למצוא את החור היחיד בגג שישראל לא חסם, ממש מול הדלת של מרפסת הגג. באותו הביקור קראנו למזל ולישראל לצאת אל הרחוב, כיוונתי את הטלסקופ אל צמרת העץ ועשינו להם היכרות מקרוב עם התכשיטים שעל העץ. ההתרגשות הייתה גדולה. 

 

בחודשים פברואר ומרץ הבזים ממעטים להיכנס לקן. הם עומדים רוב הזמן על צמרת עץ סמוך, נחים, שומרים, מסתנצים או מזדווגים. זוהי תקופה נפלאה לתצפית מהרחוב וכך עשינו עם ילדי חוגי הסיירות, עם ילדי הגנים ועם התושבים.

פארי ונבו מוטט וילדי גן רקפת צופים על עץ הארוקריה של משפחת בן יעקב ועל להקת חסידות בנדידה צילום: עודד עובדיה

 

בסוף פברואר קיימנו יום שיא קהילתי ועד סוף מרץ כבר התמקמו עוד כ- 10 זוגות ברחבי השכונה. השנה, בפעם הראשונה, נתקלנו במקרים בהם קאקים (גם הם מקננים חדשים יחסית כאן בשכונה), השתלטו על כמה גגות ולא אפשרו לבזים האדומים לחזור ולקנן בהם.

מימין - הפנינג בניית תיבות קינון לירגזים צילום: עודד עובדיה  משמאל - שלומית נסים גזית מדריכה את התושבים צילום: יהודה ספיר

 

בחודש אפריל הבזים מתחילים במלאכת ההטלה והדגירה ונראים הרבה פחות על ראשי העצים. השנה חווינו כאן בדרום כמה ימי גשם רצופים מה שצמצם עוד יותר את הפעילות שלהם מחוץ לקן. הזכרים מגיעים מדי פעם עם מזון בפיהם להאכיל את הנקבה שנשארת בקן לפרקי זמן ארוכים. רוב הפעילות בתקופה זו נסתרת מן העין ולכן הסקרנות רק הולכת וגדלה.

בגלל שאף אחת מ- 20 תיבות הקינון שתלינו לא נתפסה, לא הייתה לנו אפשרות לצלם את הפעילות בקינים כמו שרצינו. המצלמה היחידה שהתקנו בעונה שעברה מול הפתח של אחד הקינים עלתה הרבה כסף, ולא סיפקה את הסחורה. היה ברור שנדרשת תוכנית חלופית ואין כמו פארי כדי לייצר תוכנית כזו ב no time - חדשנית, יעילה, פשוטה לתפעול וגם... זולה.

תוך ימים ספורים נחת בארץ הצעצוע החדש שלנו – מצלמה קטנטנה שמצלמת סטילס ווידאו ביום ובלילה. היא ניתנת לכיול ושליטה דרך הטלפון ומצוידת בחיישן תנועה שמפעיל אותה רק מתי שצריך. המצלמה מתחברת אלחוטית לאנטנה, שמחוברת לwifi  של הבית, וכל הקבצים נשמרים בענן של 1 גיגה שמגיע קומפלט עם המצלמה. הקליפים זמינים לצפייה דרך הטלפון בזמן אמיתי והמחיר - 120 דולר לפני הנחה.

 

תלינו את המצלמה מול פתח הקן בתחילת חודש מאי והסרטים החלו לזרום ישירות לטלפון של מזל ושלי. מיום הבקיעה קצב הביקורים של ההורים גדל והלך ותוך שבוע ימים נספרו מעל 70 ביקורים ב"יום עבודה" שהתחיל סביב 7:30 בבוקר והסתיים באזור 17:00. 

 

 

 

 

מעשרות הסרטים אשר הגיעו מדי יום למדנו על חלוקת העבודה בין בני הזוג, על האינטראקציות עם בעלי חיים אחרים שחלקו עם הבזים את הגג ועל התפריט שהשתנה לאורך העונה וכלל בעיקר חגבאים, נדלים ולטאות ממינים שונים.

 

 

בהתחלה רק תחינותיהם של הגוזלים נשמעו דרך הסאונד של המצלמה. בהמשך הם התחילו להציץ מהפתח בגג, קטנטנים ומכוסי פלומה ולאט לאט הם העזו יותר ופרצו החוצה כדי להגיע ראשונים אל הארוחה.

 

 

ככל שהתקדמו הימים והגוזלים גדלו, התחילו להופיע בקרבת הקן זכרים צעירים, כדי לבדוק מה קורה. לא ברור מה בדיוק היו המניעים שלהם והאם יש להם קרבה משפחתית לזוג המקנן בכל מקרה נוכחותם לא תמיד התקבלה בברכה. 

 

 

ככל שהתקרב יום הפריחה מהקן נראו עוד פרטים בקרבת הקן שהם לא ההורים המטפלים של הגוזלים. רגע לפני פריחת הגוזלים מהקן נראו לעתים תשעה או עשרה בזים על אותו הגג - זוג ההורים, ארבעה גוזלים ועוד שלושה - ארבעה "אורחים". 

 

 

הפעילות סביב הקן היתה בשיאה והיה ברור שעוד רגע זה יקרה. הגוזלים התחילו לחמם מנועים ולתרגל נפנוף. מי כמונו יודעים שטיסת סולו זה לא עניין של מה בכך. לא מספיק ללמוד להמריא, צריך לדעת גם לנחות ובמקרים רבים אין הזדמנות שנייה. 

 

 

בסוף השבוע בו הגוזלים הראשונים פרחו מהקן חגגנו כאן בלהבים את יום הבז האדום. התחלנו את הבוקר בסקר מקיף של מושבת הקינון, המשכנו עם הפנינג משפחות שכלל תערוכת ציורים, סדנאות וקינחנו עם הרצאה משובחת של ד"ר גלעד פרידמן. הקהל היה מרותק, תודה גלעד.

 

 

אחרי כמה ימים קישטה כל משפחת הבזים את עץ הארוקריה מעבר לכביש. כך למדנו שטיסות הסולו הסתיימו בהצלחה. מזל רוזיליו היקרה סיכמה את העונה כך: "לפני מספר ימים התעופפו הבזים לאפריקה, הרגשנו שהאורחים שלנו חזרו לביתם ושהאירוח שלנו היה טוב ככל שיכולנו. אנחנו קצת מתגעגעים ומחכים לשובם בשנה הבאה".

 

 

 ישראל ומזל רוזיליו עם הילדים, עם הנכדים ועם חברים בסקר הקינון הגדול של להבים צילום: יהודה ספיר

 

סיפור מעודד

תגיות

land marks