המופע של העקב העיטי

ערד בן דוד 19/11/2019 00:00

הסיפור שלנו מתחיל בזכות עקב עיטי כהה - פרט אחד, שמבלה בימים אלה בעמק יזרעאל. לביא לילו, שעוקב אחר ציפורי העמק - "תפס" את העקב בעדשת המצלמה שלו. אין מה לומר - זאת "ציפור" יפהפיה.

לעקב העיטי יש שלושה מופעים עיקריים: המופע הבהיר הוא הנפוץ ביותר, המופע החלודי נפוץ פחות והמופע הכהה הנדיר. הסייר עזרא חדד, שעוקב אחר הציפורים בשפלת יהודה - אזור זה חביב מאוד על העקבים העיטיים (גם אוכלוסייה מקננת וגם פרטים חורפים), מאמין שלא יותר מפרט אחד, או שניים, חורפים במקום ושיש שנים שבהן עקבים עיטיים כהים אינם נראים כלל.

 

באנציקלופדית החי והצומח כותב ד"ר עוזי פז על מופע "השוקולד" שצבעו ערמוני כהה, לעתים כמעט שחור. פז מוסיף כי בישראל ידוע רק על זוג אחד כזה שדגר בראשית שנות ה-60 בנחל קדש שבמזרח הגליל העליון.    צילום: לביא לילו - 31.10.19 עמק יזרעאל

 

ישנן כמה תיאוריות שמנסות להסביר את המנגנונים שמעודדים פולימורפיזם - מצב שבו למין מסוים יש יותר ממופע אחד.

המנגנון הראשון שמעודד, אולי/כנראה, את התופעה הזאת נקרא "סלקציה תלוית-תדירות" (Apostatic Selection) שבה פרט בעל מראה חריג זוכה ביתרון. על מה אני מדבר?

תארו לעצמכם עוף דורס שפועל על פי מנגנון "חפש-תמונה" (Search Image). למשל: ראית ארנבון לבן? קדימה הסתער! ויום אחד אותו עוף דורס סורק את השטח ומזהה ארנבון נדיר עם פרווה ג'ינג'ית… יכול להיות שהוא יתמהמה מעט לפני שהוא יצלול לעבר המטרה. מי יודע, אולי הוא בכלל יתעלם ממנה. זאת דוגמה למצב שבו הסלקציה פועלת לטובת פרט חריג.

חשוב לדייק - בשפה המקצועית, מנגנון "חפש-תמונה" מתייחס יותר למצב שבו טורף יודע להפריד מטרה מוסווית מהסביבה המגוננת שלה.

 

צמד עקבים עיטיים צעירים (בהיר וכהה) מתקוטטים   צילום: עזרא חדד - חורף 2016 שפלת יהודה

 

המצב הזה יכול גם לעבוד הפוך. למשל: כאשר הזקיף של קבוצת שפני סלע מזהה עקב עיטי בהיר הוא לא חושב פעמיים: הוא משמיע קריאת אזעקה וכול הקבוצה ממהרת לתפוס מחסה. מה יקרה אם אותו זקיף יראה עקב עיטי כהה? אולי גם הוא יתמהמה קצת, או אפילו יתעלם. 

מדענים שבחנו את המנגנונים השונים שיכולים לעודד פולימורפים, טבעו את המושג Image-Avoidance - כלומר: היכולת של הנטרף ללמוד להניסיון, להכיר בסכנה ולהתייחס אליה ברצינות גדולה. הדגש הוא על עניין הלמידה. כאשר אנחנו מדברים על טרף, הכוונה היא לבעלי חיים אינטליגנטים - בעלי יכולת למידה וחוש ראייה מפותח שמאפשר להם להבחין בצבעים שונים אפילו ממרחק. הכוונה היא ליונקים ולעופות.

 

עקבים, בני הסוג buteo, מתאימים מאוד למחקרים מהסוג הזה. בני הסוג מונים 29 מינים, חלקם חד-מופעיים, אחרים הם פולימורפים (שני מופעים ומעלה), יש מהם יציבים וגם מינים נודדים. המדענים שתומכים בתאורית ה- Image-Avoidance כמנגנון שמעודד פולימורפיזם הראו ש - 72% - 77% מהמינים הפולימורפים מכוונים לעבר מטרות אינטליגנטות בעוד שרק 29% מהמינים המונומורפים מנסים את מזלם עם תפריט כזה. כלומר - מנגנון הלמידה של הנטרפים משתבש בעקבות תופעת הפולימורפיזם בקרב העקבים.

אותם מדענים מאמינים שלמינים נודדים תהיה נטייה חזקה יותר לפולימורפיזם משום שמינים אלה נוטים להתלהק ולעתים הם חולקים אזורי שיחור משותפים בעונת החורף. אז רב-מופעיות יכולה להוות יתרון.

תחזית נוספת היא שגלגלי הסלקציה יסתובבו במהירות גבוהה יותר בסוף עונת החורף. הסיבה הראשונה היא שרק מחסור בטרף "תמים" יכול "לתמוך" באותם פרטים בעלי מראה חריג/בולט. מחסור כזה אמור להתפתח בחודשי החורף, כאשר עקבים צעירים מצטרפים לאוכלוסייה. הסיבה השניה היא שבחורף הפרטים אינם נצמדים לנחלות שלהם ומדלגים בין אזורי שיחור. כך יותר עקבים "לוחצים" על השטח/טרף וזאת ההזדמנות של כל המופעים הנדירים ליהנות מיתרון.

חשוב לציין שברוב המקרים, אצל עופות דורסים, פולימורפיזם בא לידי ביטוי בעיקר בחלקי הגוף התחתונים של הדורס - אלה שנראים על ידי הנטרפים.

 

ובאמת כל מיני העקבים הנודדים הם פולימורפים. ומבין המינים היציבים, 10 מתוך 17 מינים הם מונומורפים. לשבעה מתור שמונה מינים נודדים (באזורי האקלים הממוזגים) יש יותר משני מופעים - שלושה מהם מוכרים לנו: עקב חורף, עקב עיטי ועקב מכנסיים. 

מבין המינים היציבים - חמישה הם די-מורפים והשניים הנותרים הם פולימורפים קלאסיים, כלומר - בעלי יותר משני מופעים (מולטימורפים).

אם עשיתם חשבון, ודאי שמתם לב שבמחקר הזה (שנות ה-80 של המאה הקודמת) כלולים 25 מיני עקבים ולא 29 מינים כפי שציינתי קודם לכן - סביר להניח שענייני טקסונומיה הובילו לפיצול מינים במקרים מסויימים, לצד "גריעה" וסיווג אחר בצד השני.

 

אצל עקבים עיטיים, ההבדלים בין המופע הבהיר (מימין) ובין המופע החלודי לא תמיד ברורים. בתמונות שלמעלה הם ברורים מאוד.

שני הפרטים בוגרים, הפרט ה"חלוד" שמשמאל נמצא בחלק החלוד יותר של הספקטרום. בדרך כלל גם אצל פרטים חלודים הראש בהיר ומפרקי היד בכנף כהים. 

צילום: עזרא חדד - חורף 2016 שפלת יהודה

 

אין ספק שחוץ מאותם שני עקבים "מקלקלי-מסיבות", שהם יציבים ופולימורפים, יתר בני הסוג מקיימים את התחזיות של המדענים. אבל גם הם, המדענים, מודעים לעובדה שזה לא תמיד "הולך חלק": במקרה של ניצים, למשל, זה הפוך לחלוטין - דווקא היציבים הם פולימורפים וגם בז החופים עשה להם לא מעט כאב ראש - מין זה הוא בעל שני מופעים בלבד, הוא נודד וצד מטרות אינטליגנטיות - לעתים בלהקות. ודווקא במעונות החורף, במדגסקר, כשהוא צד בחברת אחיו הבז השחור, השניים זוללים חרקים חסרי בינה.

מדוע אין מופעי ביניים במקרה של בז החופים? אולי משום שרוב ציפורי השיר נודדות בלילה, אולי בגלל מספרן המועט של מושבות הקינון והעובדה שהבזים אינם נוטים להתרחק מהן, ואולי משום שמי שפוגש אותו, לא זוכה ללמוד מהניסיון… אפרופו בז שחור, גם הוא בעל שני מופעים (את המופע הכהה אנחנו לא רואים בישראל).

 

זוג בזי חופים במושבת קינון בקפריסין - מאי 2019     צילום: רוני לבנה

מבין המינים הפולימורפים במחלקת העופות 241 הם די-מורפים, 72 מינים הם בעלי שלושה מופעים, 16 הם בעלי ארבעה מופעים ורק לארבעה מינים יש מעל ארבעה מופעים.

 

יכול להיות שסלקציה תלוית-תדירות פועלת לטובת פולימורפיזם דרך מנגנון Image Avoidance אבל צריך לזכור כמה עובדות חשובות:

- פולימורפיזם הינה תופעה נדירה. במחלקת העופות מוכרים 334 מינים פולימורפים שהם 3.5% מכלל מיני העופות.

- התופעה נפוצה בעיקר במינים פעילי יום, אמנם, אבל גם אצל ינשופיים ותחמסיים, קיימת נטייה גבוהה לפולימורפיות (ינשופים עם 38%) ולא יתכן שבמקרה שלהם המופעים השונים תורמים להצלחה בציד. 

- פולימורפיות גבוהה קיימת גם אצל אנפות, קוקיות, מינים מסדרת התרנגולאים ועוד רבים אחרים.

- אף אחד לא באמת הוכיח שטרף לומד להכיר ולהתחמק מטורפים בעלי מופע שכיח - אין שום סיבה הסתגלותית לכך שטרף מסויים יתרכז בצבעי הגוף של הדורס ויתעלם מסימני זיהוי מועילים אחרים כמו, למשל, צללית. 

- ואם טרף כן לומד מהניסיון, הרי שפולימורפיזם צריך לבוא לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר דווקא במינים יציבים, זאת בהנחה שהטרף (הגורם המניע), נמצא במגע תמידי עם מין יציב לעומת מין נודד שמבלה הן באזור הקינון והן באזור החריפה למשך זמן קצר במהלך מחזור החיים השנתי שלו.

 

עקב עיטי צעיר - 13.11.19 עמק יזרעאל         צילום: לביא לילו

יכולת הלמידה של הנטרפים (אם בכלל קיימת כזו), יכולה להוות יתרון עבור העקבים הצעירים.

אצל דורסי יום רבים, הצעירים לא דומים לבוגרים ואולי כך הם מצליחים לשבש את כושר השיפוט של טרפם.

מבין המינים הפולימורפים, 75% ניזונים מן החי.

 

מה לגבי סלקציה מינית? כלומר - שידוך שאינו רנדומלי ושמעודד, אולי, פולימורפיות.

יתכן שהמצב הזה מתרחש בזכות הנקבות, שמעדיפות זכרים בעלי מופע בולט על פני זכרים קריפטים (בהירים בדרך כלל במקרה של עקבים). במצב הזה, מופע כהה/בולט הוא סמל סטטוס: פיגמנטציה גבוהה מצריכה משאבים גדולים יותר ובולטות גדולה מעלה את הסיכויים לטריפה. לכן, פרט בולט נחשב מוצלח בעיניהן.

אפשרות נוספת היא ששני בני הזוג מבקשים לעצמם בן זוג שונה - על מנת להימנע כמה שיותר מקרבה ביניהם. כך נשמר שיעור הפרטים ההטרוזיגוטים (שהם חיוניים יותר בדרך כלל, בניגוד לפרטים הומוזיגוטים). לשם כך, מופע שונה מעיד על גנוטיפ שונה.

 

עקב עיטי "חלודי" בוגר - נובמבר 2019 עמק יזרעאל     צילום: לביא לילו

על פי הצפר אלדד אמיר, שעוקב גם הוא אחר הציפורים בעמק יזרעאל, זוהי השנה השמינית שבה הפרט ה"ג'ינג'י מגיע לחרוף במקום.

 

האפשרות האחרונה, ולפי דעת חלק מהחוקרים גם ההגיונית ביותר, היא שתופעת הפולימורפיזים מונעת בכוח "הסלקציה המפצלת" (Disruptive Selection) - המעדיפה פיצול תכונה ל-2 תכונות הנמצאות בשולי האוכלוסייה, לעומת תכונה מרכזית אחת. 

הדוגמה הטובה ביותר, במקרה הזה היא הסוואה של מין מסוים שנעזר בסביבה - כדי להתחמק מטורפים, או כדי להערים על הנטרפים או על מנת להתחמק מגנבים (קלפטופרזיטים). כך, בסביבות משתנות, נצפה לראות מופעים שונים של פרטים מאותו מין.

 

למעשה, כוחות הסלקציה יכולים לפעול על הפיגמנטציה מבלי לערב גורמי חיים (טרף/טורפים/פרזיטים) שיניעו תהליך שיביא לפולימורפיזם. העובדה שקרוטנואידים ומלננים פחות באים לידי ביטוי באזורי אקלים קרים ויבשים לעומת מקומות חמים מלמדת על תגובה לשינויים סביבתיים. לפיגנטים ישנם תפקידים פיזיולוגיים שיכולים להעניק יתרון למופע כזה או אחר באזורים גיאוגרפיים שונים, למשל: מאזן חום גוף ומים, הגנה מפני בליית נוצות, הגנה מפני קרינת UV ועוד.

לבסוף, יתכן שהם מייצגים מאגר תוך תאי של אלמנטים חיוניים, שישמש בעת חילוף הנוצות - אז מתקיימת חלוקת תאים מואצת.

השורה התחתונה היא שהתכונה, פולימורפיזם, התפתחה בעקבות לחצים סביבתיים הקשורים באיתור הציפור בתנאי תאורה משתנים. הגורמים המניעים הם טורפים, נטרפים, מתחרים ולכן המנגנון המתאים ביותר הוא סלקציה מפצלת.

 

עקב עיטי "כהה" צעיר - 31.10.19 עמק יזרעאל    צילום: לביא לילו

 

מדוע המופע הכהה נדיר אצלנו כל כך? במקורות מסויימים כתוב שפרטים כאלה מצויים בעיקר במזרח תחום תפוצתו של המין. אולי שם נצפה לפגוש אותם בתדירות גבוהה יותר. אולי שם, במזרח קזחסטן, הסלקציה (איזו שלא תהיה) פועלת לטובתו.

 

זאת הזדמנות טובה לבקש מהצלמים שפוקדים בימים אלה את שדות העמק לנהוג בנימוס, להישאר על השבילים ולא להחריד את הציפורים ממקומן.

תודה

 

 

מקורות


Rohwer, Sievert & Paulson, Dennis. (1987). The Avoidance-Image Hypothesis and Color Polymorphism in Buteo hawks. Ornis Scandinavica. 18. 285. 10.2307/3676897. 

 

Galeotti, Paolo & Rubolini, Diego & Dunn, Peter & Fasola, Mauro. (2003). Colour polymorphism in birds: Causes and functions. Journal of evolutionary biology. 16. 635-46. 10.1046/j.1420-9101.2003.00569.x. 

 

Clements, J. F., T. S. Schulenberg, M. J. Iliff, S. M. Billerman, T. A. Fredericks, B. L. Sullivan, and C. L. Wood. 2019. The eBird/Clements Checklist of Birds of the World: v2019. Downloaded from https://www.birds.cornell.edu/clementschecklist/download/ 

 

Mullarney, Killian; Svensson, Lars; Zetterstrom, Dan; Grant, Peter (1999). Collins Bird Guide. Collins. ISBN 0-00-219728-6.

 

 

 

פז, עוזי, 1986, האנציקלופדיה לחי ולצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.

 
 
land marks