טיול לילי

ערד בן דוד 01/04/2014 00:00

הוא ניצב בעמדת תצפית, מקשיב.

העיניים שלו דולקות בחשכה, ציציות אזניו זקופות, הוא רעב...

האוח המדברי הוא אופורטוניסט - מי שבא ברוך הבא! יש לו תיאבון בריא והוא ציד כשרוני.

יונקים קטנים מרכיבים את עיקר התפריט, אבל גם זוחלים כמו לטאות ונחשים, ציפורים ועקרבים.

 

 

האוח המדברי Bubo ascalaphus הוא תת-המין קטן של האוח העיטי Bubo bubo המוכר. חלקיו העליונים העליונים חוליים ומקושטים בפסים ובכתמים שחורים ובהירים. החלקים התחתונים בהירים, בצבע קרם, עם קישוטים חומים מתפתלים בבטן.

 

"אווו…." נשמע קולו של האוח המדברי, או שמא מדובר בפרט אחר? גם האוח שלנו, זה שניצב בעמדת התצפית, "נבוך" מעט מקרבת הקול שהושמע זה עתה. הוא מסובב את ראשו בחוסר שקט - 90 מעלות לכאן, 180 לשם…

360, דרך אגב - לא בא בחשבון! אבל יש דורסי לילה שכן יכולים לסובב את ראשם 270 מעלות מבלי לסיים את הלילה אצל כירופרקט.

 

 

 

"אווו…" נשמע קולו של האוח הזר שוב. ואז הוא רואה אותו - במרחק מפתיע של מטרים ספורים, מתוך הקיר, זוג עיניים מביטות בו. אבל אלו לא עיניים של אוח מדברי אחר, אלו עיניים אנושיות - אחת מהן מעט "עצלה"…

הוא פורש כנפיים ועף למקום אחר.

 

הוא נולד ביולי 1946, באריזונה. מספרים שאביו היה ממוצא אינדיאני ואמו ממוצא אירופי...

בשנת 1967 הוא התאמן ב"פורט בראג" שבצפון קרוליינה - בסיס ההדרכה של הכוחות המיוחדים בצבא ארצות הברית. כנראה ששם הוא רכש את הכישורים שאפשרו לו להתקרב כל כך אל האוח המדברי. כבר כמה לילות שהוא מחפש אחר נקודת התצפית הקבועה של האוח, מרטיב את אדמת המדבר בטל הלילה ומורח את הבוץ על פניו. חוץ מעיניו, ההסוואה מושלמת. אפילו קריאת האוח שהוא משמיע - מדויקת להפליא.

הוא מחייך לעצמו, מתקרב אל הסלע שעליו ניצב קודם לכן האוח. הוא שולף סכין "מבהיל במקצת" ובעזרתו הוא חורט על הסלע J.R.

 

 
 

ב-1971 הוא נשבה על ידי חיילי הוויאטקונג.

המציאות במחנה השבויים, כפי שאתם יכולים לדמיין לעצמכם, הייתה בלתי אפשרית! אם הוא לא היה מצליח להימלט משם, ספק אם היה שורד. אבל הוא הצליח…

וככה הוא זכה בציפורים, בגלל שהוא נשאר לבד, בגלל שבעולם הזה לא נותר לו אף אחד. ועם הכישורים שלו, הוא לא נזקק למשקפת - הוא צופה בציפורים בגובה העיניים, ומטווח קצר.

 

אחד מדורסי הלילה המסתוריים והדיסקרטים ביותר בישראל הוא לילית המדבר. כדי למצוא אותה צריך להעמיק במדבר - אל הקניונים החשוכים של מדבר יהודה, אל הרי אילת וגם אז, אם לא משמיעים לה קולות אין שום סיכוי שהיא תופיע.

 

לפני כמה שנים מצאו אנשי מרכז הצפרות הישראלי קן באזור ים-המלח. אני לא אסגיר את המיקום המדויק, כמובן, אבל אני כן יכול לספר שכשהם עקבו אחר המתרחש בקן בעזרת טלסקופים הם נדהמו לגלות שמישהו חרט את הכיתוב J.R, על סלע, סמוך לפתח הקן.

 

מספרים שבקת הסכין שלו, יש ערכת תפירה ושאת הבנדנה שמעטרת את מצחו המיוזע - הוא קיבל בחינם באחת הבאסטות שנמצאו פעם בטיילת של אילת. רבים זיהו אותו שם - בשבילם הוא גיבור אמתי, אבל הוא רצה לשוב אל הציפורים - אל אחיו בעלי הכנף, אל סבכי השיטים שבשמורת שיזף. האם אתם מכירים אותו?

 

 

 

סבכי השיטים, כפי שאתם מבינים, קיבל את שמו בגלל סיבה ברורה מאוד - הוא מחבב עצי שיטה.

בשנים האחרונות מספר הזוגות הדוגרים בערבה הצטמצם מאוד כתוצאה מהרס בתי גידול. בחודש דצמבר 2013 עשרות עצי שיטה עתיקים נכרתו בשמורת טבע בערבה.

למרבה הצער התופעה הזאת אינה חדשה. שנים רבות שאנשי רשות הטבע והגנים מנהלים מרדפים אחר "החוטבים", בדרך כלל בדואים - שמצוידים במסורים חשמליים ומשתמשים בעצים להסקה ולייצור פחם.

חלק מהעצים שנוסרו בחורף האחרון היו עתיקים, בני מאה שנים ואפילו יותר! תחשבו על בעלי החיים של המדבר, שבן לילה אחד איבדו את העצים היקרים שמספקים להם צל, מזון ובמקרה של סבכי השיטים - גם מקום לקנן בו.

הפעם, דרך אגב, העבריינים "נתפסו", ואם נדייק, הם נמצאו אזוקים - קשורים לגזע עץ שניסרו שעות ספורות קודם לכן, כשהם מבולבלים וממלמלים: "J.R…"

 

בימי הקיץ החמים, כשבנחלי הערבה שוררת טמפרטורה בלתי אפשרית של 40 מעלות בצל (ויותר…) - הוא צועד בין השיטים, והוא אפילו לא מזיע.

ובלילות החורף, כשהטמפרטורה צוללת לכמה מעלות בודדות לכאן או לכאן… הגוף שלו עוצר!

הוא למד את הטכניקה מהחבר'ה מנאות הכיכר - התחמסים הנובים. הירידה הזאת, בפעילות הפיזיולוגית של הגוף, נקראת "טורפור".

במצב זה בעל החיים מסתפק בחום גוף נמוך יותר או בקצב חילוף חומרים (מטבוליזם) מצומצם וכך הוא יכול להתמודד עם מצבים שבהם המזון אינו מצוי או כשהטמפרטורה נמוכה, ובדרך כלל שילוב של שניהם.

דובים, סנאים, אוגרים, נחשים, עטלפים ועוד… נכנסים ל"תרדמת" שכזו, שיכולה להמשך שבועות ארוכים.

אבל יש גם כאלה, כמו התחמסים והסיסים, שנכנסים ל"טורפור יומי", כלומר - מאטים את הקצב לכמה שעות בכל יממה, כשיש צורך בכך.

 

היכולת "לשחק" עם חום הגוף חוסכת לתחמסים אנרגיה רבה - שאותה הם היו נאלצים להשקיע כדי לחמם את הגוף (אצל עופות - 42 מעלות!) באותן שעות, שבהן הם אינם פעילים בין כה וכה…


 

 

כבר שנים שמשתתפי פסטיבל הצפרות הבינלאומי מוצאים את העקבות שהוא מותיר. בכל פסטיבל, הסיור הנחשק ביותר הוא סיור הלילה, שבו נצפים מיני עופות נדירים כמו לילית המדבר, האוח המדברי והתחמס הנובי…

זאת גם הסיבה שהסיור הזה, שמתקיים לילה אחד בלבד במהלך הפסטיבל, נקרא "רמבו".

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
land marks