מיינה מצויה - פולשת בשטח

אם יש דבר אחד שחובבי טבע וציפורים מסכימים עליו בנוגע למיינה המצויה (הנקראת גם מיינה הודית, Acridotheres tristis), הוא שאי אפשר להישאר אדישים אליה. המיינה מעוררת תגובות עזות בעולם בכלל ובישראל בפרט בעיקר משום היותה מין פולש, שמקורו בדרום מזרח אסיה ובתת היבשת ההודית. המיינה המצויה, השייכת למשפחת הזרזיריים (Sturnidae), התבססה בכל היבשות על פני כדור הארץ מלבד אנטרקטיקה. היא נמנית ברשימת 100 המינים הפולשים "הגרועים ביותר" על פי ארגון IUCN - רשימה הכוללת נציגים מכל המערכות בטבע - צמחים, פטריות ובעלי חיים. בין בעלי החיים שברשימה, מופיעים שלושה מיני עופות: זרזיר מצוי, בולבול אדום-שת ו... מיינה מצויה.

 

במחקר שהובילו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת קווינסלנד (University of Queensland) באוסטרליה נמצא שישנם אזורים נרחבים נוספים בעולם, שתנאי הסביבה שמתקיימים בהם מתאימים למיינות, ועל כן נמצאים בסיכון פלישה גבוה במידה ותתרחש בהם אינטרודוקציה (כלומר, הגעת פרטים לאזור חדש שלא בהתפשטות טבעית) של מיינה מצויה [1]. למעשה, רוב האוכלוסיות הפולשות של המיינה המצויה ברחבי העולם הובאו במכוון על ידי האדם, ומקצתן אף שוחררו אל הטבע בכוונה תחילה.

 

[איור 1] מפת המציגה את ההסתברות להתאמת בית הגידול לנוכחות מיינה מצויה המבוססת על תוצאות מודל לתפוצת מינים [1]. צבעי המקרא מייצגים את סולם הערכים ההסתברותי - ככל שהצבע אדום יותר, כך ההסתברות להתאמת בית הגידול לנוכחות מיינות גדולה יותר. האיור לקוח מתוך [1].

לצפייה במפה בגרסה גדולה יותר - לחצו כאן

 

לישראל הגיעה המיינה כציפור נוי בהיתר. בשנת 1997 נצפו לראשונה עשרות מיינות חופשיות בפארק הירקון בתל אביב, כנראה כפליטות מכלובים של פינת חי באזור, וכך למעשה החלה פלישת המיינה המצויה בישראל. עם השנים, התבססה אוכלוסיית המיינות והרחיבה את תפוצתה אל רוב חלקי הארץ ואף אל ירדן ולבנון, שכנותינו. המיינות מתחרות עם מינים מקומיים אחדים על חורי קינון [2,3], אך השפעתן על מינים מקומיים או על כלל המערכת האקולוגית אינה ברורה. 

מחקר שהתפרסם לאחרונה בהובלת חוקרים מהטכניון הראה עלייה בגודל אוכלוסיית המיינות בישראל בזמן שאוכלוסיות של מספר מינים מקומיים קטנו [4], אבל הסיבתיות לכך אינה ברורה וייתכן שקשורה בגורמים סביבתיים (כגון עיור, זיהום רעש או זיהום אור) ולא בהשפעה ישירה של המיינות על המינים שאוכלוסיותיהן במגמת ירידה. 

 

מחקרים שנעשו באוסטרליה, אליה פלשה המיינה באמצע המאה ה-19, מצאו שתהליך העיור המואץ מביא לשינויים בסביבתם הטבעית של מינים מקומיים (לדוגמה, ירידה בצפיפות העצים המשמשים לקינון או לשיחור מזון) והם מתקשים להסתגל לתנאי הסביבה החדשים, ובשל כך ישנה ירידה במספריהם באזורים מופרים. לעומת זאת, המיינה המצויה משגשגת באזורים עירוניים ומופרים, ולכן נצפית עלייה בשכיחותה [4,5]. תופעה זו מתארת מצב בו מין פולש 'תופס טרמפ' (‘passenger’) על שינוי סביבה על ידי האדם, ואינו גורם ישירות לירידה בשכיחות מינים מקומיים ('driver')ו[6].

עם זאת, כמין פולש, עלולה המיינה להתחרות עם מינים מקומיים גם על מקורות מזון, להשפיע על רבייתם או להוות להם טורף. באי פריגייט (Frégate) שבאיי סיישל נמצא שמיינות שקיננו בסמוך לקינון של מין אנדמי בשם Seychelles magpie robinי(Copsychus seychellarum) הביאו לנטישת הקן על ידי הנקבה ולירידה בהצלחת הרבייה של הפרטים המקננים [7], ובאי אסנסיון (Ascension) תועדו מיינות אוכלות ביצים של שחפית כהה (Onychoprion fuscatus)י[8].

בשני המקרים הללו השפעת המיינות היתה משנית לגורמים נוספים (חתולי בית, חולדות, אובדן בתי גידול מתאימים), אך תרמה לירידה בהצלחת הרבייה הכללית. ככלל, לרוב ישנם גורמים רבים המשפיעים על תפוצתו ושכיחותו של מין מסוים, והאינטראקציות ביניהם סבוכות. על מנת להוכיח סיבתיות בין נוכחות מין מסוים לנוכחות מין אחר יש לערוך מחקר ארוך טווח ולנטר גורמים רבים.

 

Seychelles Magpie Robin "עקעק סיישל" צילום: Bruno Cazarini            שחפית כהה  צילום: עדי גנץ

 

לאור הצלחתה המסחררת של המיינה המצויה כפולשת ברחבי העולם, עולה התהייה: מדוע המיינה פולשת מוצלחת כל כך? בעוד שמראה אינו צבעוני במיוחד (גופה אפור-חום, ראשה שחור, מעין "מסיכה" כתומה סביב עיניה, רגליה כתומות-צהובות, וסימן ההיכר שלה הוא שני פסים לבנים בכנפיה התחתונות הנראים במעופה), היא בעלת מספר התנהגויות מיוחדות המאפשר לה לבלוט בנוף המקומי. היא חקיינית מצוינת, ובעוד שבשבי היא מסוגלת לחזור אחרי משפטים בשפות שונות, בטבע היא יכולה לחקות מינים שונים של בעלי חיים כמו שלדגים, חתולים ואחרים, בהתאם לבית הגידול בו היא חיה. בנוסף, כחלק מהיותה מין מלווה אדם, היא משתמשת במרחב המחיה של האדם לצרכיה. למשל, היא יכולה לקנן במגוון רחב של חורי קינון גם במקומות לא שגרתיים כמו מרזבים, צינורות מזגנים ואפילו על גבי רמזור בצומת ראשי. אך האם תכונות אלו יכולות לסייע לה בפלישה לאזורים חדשים?

 

במחקר שהובילו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם חוקרים מהמכון ההודי לחיות בר (Wildlife Institute of India) ואוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין (University of Illinois at Urbana–Champaign), נמצא שתכונות התנהגותיות מסוימות עשויות לתרום להצלחת הפלישה של המיינה [9]. החוקרים הציגו בפני המיינות סדרת מבחנים התנהגותיים שבדקו חדשנות מוטורית (היכולת להשיג מזון בעזרת טכניקת שיחור מזון חדשה) וניאופוביה (הימנעות מהתקרבות לחפץ או מזון לא מוכרים), תכונות שעשויות לשמש פרטים שמגיעים לסביבה חדשה בהתמודדות עם אתגרים כגון מציאת מקורות מזון חדשים מחד, והימנעות מסכנות לא מוכרות מאידך.

 

מיינה מצויה - הורה מאכיל פרחון     צילום: יהונתן בן סימון

 

המיינות, שידועות כמין המסוגל להתנהגות חדשנית וללמידה חברתית מורכבת [10-14], פתרו את המשימות בהצלחה, כאשר אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר במשימות החדשנות המוטורית והימנעות מחפצים זרים היו מקרב מיינות מאזורי חזית הפלישה (אליהן הגיעו לאחרונה), שם הסביבה חדשה. 

לעומת זאת, באוכלוסיות מאזורים אליהם פלשה המיינה לפני שנים רבות יותר בישראל נצפתה ירידה במספר הפרטים שפתרו את המשימות. לבסוף, בסביבתה הטבעית בהודו, מספר הפרטים שהצליחו במשימות אלו היה הנמוך ביותר. ממצאים אלו מעידים על כך שחדשנות מוטורית ורתיעה מופחתת ממזון זר נפוצות יותר באוכלוסיות חדשות של מיינות, וייתכן שיש להן תפקיד בהצלחת הפלישה של המיינות למקומות חדשים. 

עם זאת, המנגנון המסביר את הימצאותם של ההבדלים הללו אינו ברור, ודרוש מחקר נוסף על מנת לקבוע האם הבדלים אלו נובעים מברירה טבעית בקרב הפולשות הראשונות, בביטוי גנים שונה או במנגנונים אחרים.

 

ישנן תכונות נוספות שעשויות לאפשר למין פולש להתמודד עם סביבתו החדשה שבבסיסן התאמתו לתנאי הסביבה החדשים. מינים שמצליחים להסתגל לטמפרטורות, משקעים, סוגי קרקע וצמחייה ואף הרכב המינים המקומי המרכיבים את בית הגידול החדש, מעלים את סיכוייהם לשרוד, להתרבות ולהרחיב את תפוצתם באזור אליו פלשו. אחת מההתאמות שנמצאו אצל המיינה המצויה הינה שינוי מורפולוגי במבנה המקור באוכלוסיות פולשות ברחבי העולם, אשר מושפע בעיקר ממידת העיור בסביבתה החדשה [15]. כלומר, מבנה המקור של המיינה נמצא בקשר ישיר עם שיעור השינוי בסביבה העירונית, בית הגידול העיקרי אליו פולשות המיינות. ייתכן שהתאמה זו נובעת מהשינוי בהרכב התזונה העירונית (לדוגמה, אשפה ושאריות מזון) השונה בהרכבה מזו באוכלוסיות המקור של המיינה (לדוגמה, פרוקי רגליים וחסרי חוליות בקרקע).

בנוסף, נמצא שהגורם המשפיע ביותר על מידת ההתאמה של סביבה מסוימת לנוכחות מיינות היא מידת ההפרעה לשטח (ליתר דיוק, כמות השטחים המבוטנים), כך שככל שהשטח מופר יותר, עולה ההיתכנות להתאמתו למיינות. משום כך, ומשום שבתי גידול ממנעד טמפרטורות ומשקעים רחב מתאימים לנוכחות מיינות, ניתן להסביר את נוכחותה באזורים נרחבים בעולם שתנאי הסביבה בהם שונים (מאילת בישראל ועד קירגיסטן) [1]. 

 

מיינות מצויות - ג'וליס      צילום: סמיר חמזה

 

לבסוף, נמצא שבאוכלוסיה הפולשת בישראל, הרכב המינים המקומי לא השפיע על התאמת בית הגידול לנוכחות המיינות [16].

נוכחותה של המיינה בישראל ובאזורים נוספים אליהם פלשה אינה קלה לעיכול, ולעיתים מעוררת דיונים חשובים בנושאי שמירת טבע והשפעתם של מינים פולשים. למרות שכיום מעטות הראיות בנמצא באשר להשפעתה השלילית של המיינה על הסביבה אליה היא פולשת, ובהקשר זה חשוב לציין שאין הוכחות סיבתיות לכך שהמיינה הביאה לירידה באוכלוסיות הדרורים בישראל (ויתר על כן, מגמת ירידה זו נצפית גם בהודו, שם שני המינים מקומיים ומתקיימים זה לצד זה שנות אבולוציה רבות), עקרון "הזהירות המונעת" מחייב דיון בשאלה האם ניתן לחכות להצטברות ראיות שכאלו או שיש להתייחס לכל מין פולש כבעל פוטנציאל פגיעה בסביבה המקומית. 

 

כיום מנהלת רשות הטבע והגנים את אוכלוסיות המיינה בפעולות מקומיות, שבהינתן התקיימותן של אוכלוסיות מיינה בירדן ובלבנון, נידונות להיות בעלות השפעה זמנית בלבד - גם אם תוכחד אוכלוסיית המיינות מישראל, ייתכן ומיינות מירדן ולבנון ישובו ויכוננו אוכלוסיה חדשה. למרות מאמצי דילול רבים ברחבי העולם, הוכחדה בהצלחה רק אוכלוסייה פולשת אחת באיי סיישל, ושמירה על מצב זה תלויה במאמצים תכופים רבים נוספים למניעת יישובם מחדש [17,18]. 

בעוד הדיון במעמדה והשפעתה מתקיים במלוא מרצו, ובצילו ניהול האוכלוסייה המקומית, נותר לנו לזכור להעריך את בעל החיים המרשים הזה שכמותו מתקיימים מעטים בטבע, להקשיב לשירת המיינה הנפלאה ולהביט בה בפליאה כאשר היא משיגה את מזונה בדרך חדשה לגמרי שאותה לא ניסתה מעולם.

 

יש לה מעריצים - למיינה המצוייה:

"אני חושבת שזאת ציפור חכמה מאוד ומצחיקה, היא השתלטה על המדינה בשנים האחרונות והיא בכל מקום, מצייצת ומחקה ציפורים אחרות. היא גם הייתה מופיעה לי הרבה בחלון כל בוקר. אז חשבתי שיהיה נחמד להקדיש לה תחפושת". עדן אופיר

 

 

 

 

 

לקריאה נוספת


 

1.       Magory Cohen, T., McKinney, M., Kark, S., & Dor, R. (2019). Global invasion in progress: modeling the past, current and potential global distribution of the common myna. Biological Invasions, 21(4), 1295–1309. https://doi.org/10.1007/s10530-018-1900-3

 

2.       Orchan, Y., Chiron, F., Shwartz, A., & Kark, S. (2013). The complex interaction network among multiple invasive bird species in a cavity-nesting community. Biological Invasions, 15(2), 429–445. https://doi.org/10.1007/s10530-012-0298-6

 

3.       Charter, M., Izhaki, I., Ben Mocha, Y., & Kark, S. (2016). Nest-site competition between invasive and native cavity nesting birds and its implication for conservation. Journal of Environmental Management, 181, 129–134. https://doi.org/10.1016/j.jenvman.2016.06.021

 

4.       Colléony, A., & Shwartz, A. (2019). When the winners are the losers : Invasive alien bird species outcompete the native winners in the biotic homogenization process. Biological Conservation. https://doi.org/10.1016/j.biocon.2019.108314

 

5.       Lowe, K. A., Taylor, C. E., & Major, R. E. (2011). Do Common Mynas significantly compete with native birds in urban environments? Journal of Ornithology, 152(4), 909–921. https://doi.org/10.1007/s10336-011-0674-5

 

6.       Grarock, K., Tidemann, C. R., Wood, J. T., & Lindenmayer, D. B. (2014). Are invasive species drivers of native species decline or passengers of habitat modification? A case study of the impact of the common myna (Acridotheres tristis) on Australian bird species. Austral Ecology, 39(1), 106–114. https://doi.org/10.1111/aec.12049

 

7.       MacDougall, A. S., & Turkington, R. (2005). Are invasive species the drivers or passengers of change in degraded ecosystems? Ecology, 86, 42–55.

 

8.       Komdeur, J. (1990). Breeding of the Seychelles Magpie Robin Copsychus sechellarum and implications for its conservation. Ibis, 138, 485–498.

 

9.       Hughes, B. J., Dickey, R. C., & Reynolds, S. J. (2017). Predation pressures on sooty terns by cats, rats and common mynas on Ascension Island in the South Atlantic. In C. R. Veitch, M. N. Clout, A. R. Martin, J. C. Russell, & C. J. West (Eds.), Island invasives : scaling up to meet the challenge (pp. 295–301). Gland, Switzerland.

 

10.   Magory Cohen, T., Kumar, S., Nair, M., Hauber, M., & Dor, R. Innovation and decreased neophobia are important for invasion success in a widespread avian invader. Animal Behaviour (in revision).

 

11.   Sol, D., Griffin, A. S., & Bartomeus, I. (2012). Consumer and motor innovation in the common myna: The role of motivation and emotional responses. Animal Behaviour, 83(1), 179–188. https://doi.org/10.1016/j.anbehav.2011.10.024

 

12.   Griffin, A. S., Lermite, F., Perea, M., & Guez, D. (2013). To innovate or not: Contrasting effects of social groupings on safe and risky foraging in Indian mynahs. Animal Behaviour, 86(6), 1291–1300. https://doi.org/10.1016/j.anbehav.2013.09.035

 

13.   Sol, D., Griffin, A. S., Bartomeus, I., & Boyce, H. (2011). Exploring or avoiding novel food resources? the novelty conflict in an invasive bird. PLoS ONE, 6(5), e19535. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0019535

 

14.   Lermite, F., Peneaux, C., & Griffin, A. S. (2017). Personality and problem-solving in common mynas (Acridotheres tristis). Behavioural Processes, 134, 87–94. https://doi.org/10.1016/j.beproc.2016.09.013

 

15.   Magory Cohen, T. (2019). A comprehensive characterization of invasive populations of the Common Myna (Acridotheres tristis) (PhD thesis).

 

16.   Magory Cohen, T., & Dor, R. (2019). The effect of local species composition on the distribution of an avian invader. Scientific Reports, 9(1), 1–9. https://doi.org/10.1038/s41598-019-52256-9

 

17.   Canning, G. (2011). Eradication of the invasive common myna, Acridotheres tristis, from Fregate Island, Seychelles. Phelsuma, 19, 43–53.

 

18.   Feare, C. J., van der Woude, J., Greenwell, P., Edwards, H. A., Taylor, J. A., Larose, C. S., … de Groene, A. (2017). Eradication of common mynas Acridotheres tristis from Denis Island, Seychelles. Pest Management Science, 73(2), 295–304. https://doi.org/10.1002/ps.4263

 

 
land marks