שינויים ותמורות - התפשטויות, התפרצויות ופלישות

עוזי פז 29/05/2014 00:00

 


תמורות שינויים ותמורות התפשטויות, התפרצויות ופלישות שינויים ותמורות שינויים


 

 

מינים אחדים נוספו לרשימת העופות המקננים בארץ, ולאו דווקא בשל השינויים שהתחוללו בנופיה.

עד לשנות ה-50 אנפית הבקר רק חרפה בארץ. תפוצתה המקורית השתרעה על פני מרבית יבשת אפריקה ובתת היבשת ההודית. כריתת יערות, ניקוז-ביצות והכשרת שטחים לעיבוד חקלאי היטיבו את תנאי קיומה. היא התרבתה והרחיבה את תחומי תפוצתה.

 

בראשית המאה ה-20 "צלחו" אנפיות הבקר את האוקיינוס האטלנטי, לעבר צפון יבשת אמריקה הדרומית. ב-1930 הן דגרו בוונצואלה. ב-1952 הגיעו לפלורידה. במקביל הן התפשטו גם מאזורי החריפה שלהן בדרום מזרח אסיה לעבר אוסטרליה, אליה הגיעו ב-1948.

 

בעבר זו הייתה חורפת מצויה בארץ. ב-1955 נצפתה מושבת הקינון הראשונה של אנפיות הבקר בבית יהושע שבשרון. התברר כי תחילתה בראשית שנות ה-50.

מושבה זו מנתה אז כ-300 זוגות ומושבותיה התרבו בהדרגה ברחבי השרון. מאז 1965 הן התמקמו בעמק בית-שאן ומ-1968 גם בעמק עכו. מאוחר יותר התפשטו לדרום מישור החוף, עד לצפון מערב הנגב והגיעו גם לעמק יזרעאל, לבקעת כנרות ולשמורת החולה.

 

האנפית גם גיוונה את טכניקת הצייד שלה: במקום לעקוב רק אחר חיות גדולות (כפילים או תאו באפריקה ופרות וכבשים בארץ), המטרידים את החרקים בעת רעיתם, וחושפים אותם לעיני האנפיות, הן החלו לעקוב אחר טרקטור חורש, או מקצרה, וללקט כל בעל חיים שנחשף תוך כדי כך, לרבות זוחלים ומכרסמים.

 

 

תור הצווארון הוא עוף שכיח כיום ברחבי הארץ. להקותיו, המונות עשרות, ואף מאות פרטים, שזורות לעתים קרובות לאורך חוטי חשמל וטלפון. מוצאו של תור זה הוא בדרום מזרח אסיה. הוא הובא על ידי התורכים לאיסטנבול, בה היה שכיח כבר במאה ה-16. ב-1834 זוהה לראשונה בבולגריה. מאז שנות ה-30 התפשט בחלקים ניכרים במערב אירופה.

 

 

בשנות ה-40 הוא דגר כמעט רק בעמק בית-שאן ובדרום השפלה. ב-1952 הופיעו הראשונים בעמק עכו. מאז התפשט לכל רחבי הארץ. בשנות ה-50 הגיע לערבה. התרחבות השטחים החקלאיים, ומי השתייה שבשוליהם, היא שאפשרה התפשטות זו, שהואצה מאז שנות ה-70.

 

 

בשנים האחרונות נוספו מינים טרופיים אחדים לרשימת העופות המקננים בארץ. יש הסבורים  כי התפשטותם צפונה קשורה בהתחממות הגלובאלית. זאת בנוסף ליצירת תנאי קיום נאותים בישובי הערבה.

תפוצתה המקורית של התורית הזנבנית משתרעת ברחבי אפריקה הטרופית. פרט ראשון ממין זה נלכד בארץ ב-19.12.1961 בנגב המערבי. מאז מחצית שנות ה-70 היא מופיעה בקביעות לאורך הערבה, והצפינה כבר עד לחופי הכינרת.

 

ב-1985 נמצא לראשונה קן שלה עם ביצים. לפי האומדן מקננים כיום עשרות זוגות בין שדות קיבוץ אילות בדרום הערבה ועד לגשר אלנבי. התפשטותה בארץ קשורה כנראה בהרחבת השטחים החקלאיים בעמק הערבה.

החמריה השחורה נצפתה לראשונה בארץ במליחת אילת ב-1987. ציפור זו מקננת בסואנות במזרח ובמרכז אפריקה וכן בחצי האי ערב. מאז התצפית הראשונה מופיעים פרטים בודדים, כמעט מדי אביב, בדרום הערבה ובאילת.

 

העיט השחור הוא מזדמן נדיר מאד מהאזור הטרופי. פרט בודד ניצוד בשנת 1911 בעין-גדי. עד ל-1960 לא נרשמה תצפית נוספת בו ברחבי הארץ. אז, במשך 3 - 4 שנים, נצפו לפחות שני זוגות בגליל. אחד מהם ניסה לקנן בנחל דישון. מאז שנות ה-60 הוא נעלם מהגליל. מדי פעם ישנן תצפיות מעטות במדבר יהודה ובהרי אילת ואפשרי כי אף ניסה לקנן באזורים אלה.  

 

מין טרופי נוסף הוא העורב ההודי. מין זה עוקב אחר אניות ולעתים "טרמפיסט" עליהן. בעשרות השנים האחרונות התפשט מתת היבשת ההודית לחופי ערב, מזרח אפריקה ועד לדרום אפריקה. בסוף שנת 1976 נצפו 7 פרטים של עורב זה באילת. באביב 1988 נמצאו 7 זוגות מקננים על עצי אשל באילת וזוג אחד ביוטבתה. אוכלוסייתו התרבתה במהירות.

עורב זה  טורף כל בעל חיים המזדמן בדרכו וגורם על כן נזק לאוכלוסיות הבר של בעלי החיים. בשנת 2000 השמידו פקחי רשות הטבע והגנים כ-1,300 פרטים. מאז האוכלוסייה בתחומי אילת התייצבה ומונה "רק" מאות פרטים.

 

גם דאה שחורת-כתף היא מין טרופי שהתווסף לרשימת המקננים בארץ. עד 1998 עוף זה נצפה 5 פעמים בלבד - כל התצפיות היו באזור אילת. מאז הצטברו תצפיות נוספות. בחורף 2003/4 שהה פרט אחד במשך כ-5 חודשים בעמק בית שאן. באוקטובר 2011 נמצא פעם ראשונה בישראל  קינון של דאה שחורת-כתף. הקן היה בתחומי אגמון החולה-קק"ל. ב-2012 אותרו 5 זוגות שקננו בהצלחה באזורים שונים בצפון הארץ ומרכזה.

 

חצוצרן שחור-מקור הוא מין ממוצא אסיאתי.

כיום מין זה מצוי בצפון הנגב ובמרכזו וכן לאורך הבקע הסורי אפריקאי - מאילת ועד לעמק בית שאן. בשנות ה-20 של המאה ה-20 הוא דגר באזור ים המלח וחרף, לפי ישראל אהרוני, בהמוניו בכרמים ובפרדסים באזור יפו. מאז פסק מלדגור.

 

בין 1940-1933 היה עדיין חורף שכיח אך אז נעלם גם כחורף עד ל-1958. באותה שנה שוטטו להקותיו הגדולות במשך החורף בעמק הערבה ובנגב. באביב אותרה מושבת קינון שלו לאורך כביש 241 (כביש אורים צומת מגן) שבנגב המערבי. מושבה זו מנתה כ-150-100 קנים. עם הזמן היא  נעלמה.

 

בשנת 1965 קיננו חצוצרנים ברביבים, ומשנות ה-70 המוקדמות גם באזור יריחו ולאורך הירדן עד לעמק בית שאן, שם נמצאו קניו בשנת 1971. במשך שנות ה-80 הוא קינן גם בישובים אחדים לאורך עמק הערבה. מאז אוכלוסיותיו הצטמצמו וכיום הוא מקנן בעיקר בין באר שבע לשדה בוקר.

 

סביר כי שלושת המינים שלהלן נוספו לרשימת המקננים בשל האינטנסיביות של התצפיות ברחבי הנגב, יכולת התנועה במרחב, ואולי מעל לכל רמתם של הצפרים כיום.

עפרוני עב-מקור נוסף לרשימת המקננים בארץ ב-1999. אז הוא נמצא מקנן במערב הנגב. אהרוני מזכיר אותו משנות ה-30 כמקנן במדבר הסורי.

 

מאז כמעט ולא נצפה באזור. תפוצתו המוכרת היא בצפון הסהרה. לעתים, בעיקר בשנים גשומות, הוא משוטט במרחב. לאחר חורף 2009/10, שהיה גשום במיוחד, התרחשה "פלישה" של מאות זוגות למרחבי הנגב. מאז מקננים זוגות מעטים, ועד לעשרות זוגות, במרכז הנגב (בעיקר במישר) ובערבה.

 

עפרוני נוסף שנמצא מקנן בנגב בעקבות שפע ממטרים הוא עפרוני שחור-זנב. זהו מין משוטט ובעבר זוהה רק פעמיים בתחומי ישראל. ב-1999 אותרו עשרות ועד מאות זוגות במרכז הערבה. באביב 2010 קננו באותו אזור כ-20 זוגות.

 

בארית קצרת-אצבעות מוכרת כמקננת נדירה למדי בחרמון. מאז שנת 2000 היא נמצאה מקננת בכתמים קטנים בנגב - בהם ירד גשם.

 

 

במקביל למינים שהתווספו לרשימת העופות המקננים בארץ נעלמו מינים אחדים ממוצא צפוני, או כמעט נעלמו מהארץ, ובכל מקרה תחומי תפוצתם הצטמצמו מאד. אפשרי כי נסיגה זו של בעלי חיים שהגיעו בארץ ישראל לגבול תפוצתם הצפוני התרחשה (ומתרחשת?) בגלל ההתחממות הגלובאלית והתמדברותה.

אפשרות זו מתייחסת ללטאה הירוקה מהזוחלים, לסנאי ולנברן המים מהיונקים וכן לחרגולן, לזמירון, לקנית האירופית ולגיבתון שחור-ראש מהעופות.

 

 

 

 

 

 

 

 

כתבות

land marks