אחד מהחבר'ה...

ערד בן דוד 06/11/2013 00:00

הוא לא הראשון שהגיע לכאן… את הראשון מצאו במגרש הכדורגל של העיר אילת. זה היה בחודש מרס 2007.

איזו התרגשות! אווז אחו - תצפית ראשונה בישראל.

בחורף שעבר - 2012\2013 נמצא הפרט השני, במאגר כפר-ברוך שבעמק יזרעאל והשנה - חורף 2013\2014, נמצא הפרט השלישי בשדות שמסביב לאגמון החולה-קק"ל.

 

נהוג לחלק את אווזי האחו לשתי קבוצות עיקריות - טייגה וטונדרה - בהתאם לאזורי הקינון שלהם.

הטייגה ה"תת-ארקטית" משתרעת מצפון אמריקה במערב ועד צפון אסיה במזרח. במקרה שלנו - צפון רוסיה, שם הטייגה עשירה באדמת ביצה החביבה על אווזי אחו.

הטונדרה ה"ארקטית" משתרעת מצפון לטייגה. מקור מילה טונדרה בשפה הסאמית - שפתם של הלאפים שחיים באזורים הצפוניים של פינלנד, נורווגיה, שוודיה ובקצה הצפון מערבי של רוסיה ופירושה - מישור חסר עצים.

בקיץ, הטייגה והטונדרה הם אזורי קינון חשובים עבור בעלי כנף רבים. הימים הארוכים ושפע המזון הם תנאי חשוב להצלחה בגידול האפרוחים. אבל לבלות שם את החורף… בשום פנים ואופן!

אווזי האחו נודדים: האוכלוסיות המזרחיות מתנקזות למזרח סין ויפן, ריכוזים מסוימים מבלים את החורף בקזחסטן והאוכלוסייה המערבית נודדת לאירופה.

 

כנראה שלא במקרה מצאו את הפרט הראשון אז, במרץ 2007, דווקא במגרש כדורגל. מדובר בחבר'ה קשוחים, עם סיבולת לב-ריאה כמו שרק לילידי צפון-מערב סיביר יש!

אווז אחו משלים, ביום נדידה סטנדרטי, מרחק של 650 קילומטרים! הוא עושה את זה בפחות מ-8 שעות ובמהירות סולידית של 85 קילומטרים בשעה.

 

 

וכמו כל אורגניזם שמוצא את עצמו במחנה עבודה בסיביר - גם אווזי אחו יודעים שאם יש לך חברים, כל השאר בטל בשישים (גם אם זה שישים מעלות מתחת לנקודת הקיפאון). "יש חברים - אין דאגות!"

הוא אימץ לעצמו משפחה של עגורים אפורים! (משפחת גרוס) לאן שהם עפים, הוא עף אתם. כשהם אוכלים אז גם הוא - מסתובב להם בין הרגליים ואוכל. כשהם צועקים "גרוס! גרוס!" הוא שותק… אבל רואים עליו שהוא מבסוט.

בהתחלה הם לא ידעו איך "לאכול" את הגוץ הסיבירי הזה, אבל היום הם לא זזים סנטימטר מבלי לשתף אותו בתכניות:

מסעדה בראש-פינה פאב בנאות מרדכי, חוג ריקודי עם בקריית שמונה… את החורף הזה הוא לא ישכח הרבה שנים! חורף ישראלי באגמון, עם העגורים…


 

 

תודה לרועי חזן, על התמונות הנדירות...

 

 

 

 
land marks