קן שבור...

נדב ישראלי 13/08/2014 00:00

האם אתם מכירים את סנונית המערות? היא יפהפייה אמתית! ויש בישראל לא מעט "מזליסטים" שאפילו זכו בזוג סנוניות כאלה, שהחליט לקנן דווקא בבית שלהם…

זה לא תמיד היה ככה - היחסים הצמודים עם בני האדם. סנונית המערות מחבבת בעיקר מקומות חיות הרריים - עם נקיקים ומערות המציעים לה מקומות קינון מתאימים.

אבל לאט לאט היא למדה לאמץ גם את משכנות האדם - גשרים, בניינים ומרפסות - בעיקר באגן המזרחי של הים התיכון, שבו גם אנחנו נמצאים.

הן מגיעות אלינו בנדידת האביב, בעיקר בחודש אפריל - חבורה העליזה ונרגשת. אז הן נפרדות ומתעופפות להן, זוגות זוגות, אל אתרי הקינון. זוגות טריים יחפשו מקום חדש, וזוגות ותיקים ישובו אל הקן ששימש אותם בשנה שעברה.

 

 

 

 

אצל הסנוניות אין כזה דבר "קח לך אישה ובנה לה בית…" שני בני הזוג עוסקים במלאכת הבנייה.

את הקן הם בונים מפתיתי בוץ שאספו במקום שבו ברז מטפטף או חלקה חקלאית מושקית. הם אינם מחזקים את המבנה עם אניצי קש כמו שנוהגת סנונית הרפתות.

לקן, שמודבק אל התקרה,  צורת בקבוק (או אביק… למי שמכיר) אופיינית, עם פרוזדור צר שמוביל אל תא דגירה מרווח. מלאכת הבניה נמשכת כחודש: קודם כל חלל הקן - עבודה של שבועיים - 20 יום, ואז הפרוזדור - 10 ימי עבודה נוספים. מדובר ב"חתיכת קונסטרוקציה"! אורך הקן כ-25 סנטימטרים, קוטרו כ-20 סנטימטרים ומשקלו עד קילוגרם אחד.

 

 

נראה שהמעבר מקן פתוח (סנונית רפתות) לקן סגור (טסית הבתים) ועד קן סגור + מסדרון (סנונית מערות) הוא תהליך אבולוציוני בקרב הסנוניות שבונות קן מבוץ...

האם יכול להיות שהמבנה המסורבל מקטין תחרות בין זכרים?

האם ה"מבוך" הזה מצמצם מקרים של חוסר נאמנות? אצל סנונית המערות, בני הזוג מזדווגים בתוך הקן.

"התגנבות" אל קן זר, דרך פרוזדור צר ואז גם לקוות שהגברת תהיה בבית, ולא בן זוגה… עבר לי החשק.

אולי עבור טסית הבתים, שמקננת במושבות צפופות, קן כזה עונה על המטרות האלו, אבל סנונית המערות בכלל לא מקננת במושבות! היא פשוט אוהבת פרטיות, ואדריכלות…

 

ולפעמים גם יש "תאונות"...

 

הסיפור שלנו מתחיל בשיחת טלפון. על הקו צפריר רבינוביץ', שמספר לי שקן של סנוניות בכניסה לבית שלהם התפרק. הוא מצא שלושה גוזלים על הרצפה.

מה עושים? איך מגדלים?

תחקרתי אותו והבנתי שמדובר בגוזלים של סנונית מערות (לפי צורת הקן כמובן). לפי התמונות ששלח הבנתי שהגוזלים  בני כמה ימים והסיכוי הטוב ביותר שלהם לשרוד הוא אם ההורים שלהם יגדלו אותם.

 

 

 

הנחיתי את צפריר לנסות לבנות קן מאולתר, מקרטון או בוץ, להניח בו את הגוזלים (לאחר שייתן להם קצת מים לאישוש) ולהדביק את הקן החדש ליד המקום שבו נמצא, קודם לכן, הקן הישן.

צפריר פעל על פי ההנחיות שלי ודיווח לי, שלמרות שהוא הניח את הגוזלים בקן מאוד קרוב ההורים ממשיכים להסתובב באזור אבל לא ניגשים לגוזלים.

לבסוף הוא מיקם את הקן החדש בדיוק במקום שבו נמצא הקן המקורי, אבל לקראת ערב הוא דיווח לי שההורים עדיין לא ניגשים לקן ולגוזלים. קבענו שנדבר בבוקר שלמחרת ונראה מה עושים.

בבוקר צפריר שלח לי תמונה משמחת של אחד ההורים עומד על קן הקרטון!

הוא סיפר לי שההורים מגיעים באופן סדיר להאכיל ולטפל בגוזלים. עושה רושם שלסיפור שלנו הולך להיות Happy End!

 

 

חשוב לציין שצפריר נהג נכון, ולא ניסה לגדל את הגוזלים לבדו. הדרך הכי טובה לגוזלים לגדול היא עם ההורים שלהם, ואם לא ניתן אז יש להעביר לידי רשות הטבע והגנים לטיפול מקצועי. לא לגדל גוזלים לבד בבית!

 

 

 

בשפה המדעית נקראת סנונית הסלעים Hirundo daurica.

Hirundo = סנונית

daurica = דרום מזרח סיביר (על שם ה"דאורים" - נוודים מונגולים שישבו באזור).

במקורות מסוימים, דרך אגב, סנונית המערות אינה נקראת Hirundo, אלא Cecropis - על שם סקרופס - מלך אתונה במיתולוגיה היוונית.

פירוש השם סקרופיס הוא "פנים-זנב", בזכות אותו שליט שהצטיין בפלג גוף עליון אנושי ופלג גוף תחתון של זוחל, או של דג…

סקרופיס היה גיבור תרבותי עבור האתונאים של העת העתיקה. הוא לימד אותם לקרוא, לכתוב, לנווט ואפילו להתחתן!

הוא אסר על הקרבת קורבנות חיים לאלים, מקסימום עוגה בצורת שור…

 

 

 

 

אם תשאלו אותי היא בכלל לא נראית כמו יצור מהמיתולוגיה - סנונית המערות. היא מעופפת מרהיבה ויש לה כושר תמרון נהדר. היא עוברת לסירוגין מחתירה בכנפיה לדאייה וגלישה וחוזר חלילה. היא אמנם לא זריזה כמו סנונית הרפתות, ואולי בשל כך מתקבל הרושם של סנונית יותר אצילית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
land marks