קר שם בחוץ

ערד בן דוד 13/12/2013 00:00

 

 

 

החורף מציב בפני הציפורים מציאות לא פשוטה - טמפרטורות קיצוניות, מעט מזון (קפוא) ומשך יום קצר.

הדעה הרווחת היא שציפורים נודדות למקומות חמים יותר  - אבל האמת היא שציפורים נודדות פחות אחרי השמש ויותר אחרי האוכל.

 

ונכון שמינים רבים הם נודדים, אבל יש גם לא מעט מינים יציבים - באזורים שבהם החורפים יכולים להיות קרים, מאוד!

 

 

 

חום פנימי.

הציפורים שומרות על חום גופן, בעיקר בעזרת התאמות פיזיולוגית, אבל גם המורפולוגיה וההתנהגות משחקות כאן תפקיד חשוב.

ייצור "חום פנימי" על ידי פעילות מטבולית היא הדרך השכיחה ביותר לשמור על חום גוף קבוע - הרעדה של שרירים, פעולה מוגברת של מערכת העיכול ושימוש במאגרי האנרגיה שמצויים בגוף.

 

אצל פרושים, שמבלים את החורף במקומות קרים מאוד, נמצאו "מאגרים" גדולים של גליקוגן (רב-סוכר המשמש לייצור אנרגיה) בשרירי החזה.

כשבדקו את אותן ציפורים בחודשי הקיץ, כמות הגליקוגן בשריר היתה נמוכה בצורה משמעותית.

הפרושים האלה נעזרו במאגרי האנרגיה האלה כדי לשמור על חום גוף - לאחר שנחשפו לטמפרטורה של מינוס 70 מעלות! אותם פרושים לא היו מסוגלים לשמור על חום גופם כאשר הניסוי נערך שוב, אבל הפעם בחודשי הקיץ.

 

אצל עורבים באלסקה, לעומת זאת, ייצור חום נשען יותר על פעילות גופנית ופחות על מאגרי אנרגיה פנימיים. פעילות גופנית גוררת צריכת מזון גדולה יותר ושתי הפעולות, החיפוש אחר המזון ועיכולו תורמים מאוד לייצור החום בגופו של העורב.

 

במקומות קרים מאוד, הציפורים מאמצות לעצמן כללי התנהגות שמסייעים להן להתמודד עם המציאות העויינת.

 

העורבני האפור (או הקנדי - Grey Jay) מנצל את הזמן שלפני עלות השחר, ואת שעות הדמדומים לחיפוש אחר מזון ובכך הוא "מאריך" את היום שלו.

 

 

תפוחיות שחורות סנטר (Common Redpoll) עפות לאתרי הלינה בחשיכה מוחלטת ובצורה כזו לא מבזבזות אף דקה יקרה של אור.

 

אותן תפוחיות, דרך אגב, למדו למצוא מזון גם מתחת למעטה השלג ואין ספק שגם תעוזה ויצירתיות הן אדפטציה להתמודדות עם תנאים קשים שבהם המזון אינו מצוי בשפע.

 

 

 

 

 

ציפורים יודעות, אם כן, "לייצר" חום, אבל החוכמה היא לשמור על החום הזה - שלא יאבד לסביבה הקרה.

הדרך היעילה ביותר לשמור על חום הגוף היא, ללא ספק - לגדל נוצות. נוצות הן מבודד תרמי יעיל, קל משקל ולא פחות חשוב - קל לשימוש.

 

הציפור יכולה, למשל, לזקור את נוצותיה - אז היא נראית עגלגלה ו"פלאפית", ובצורה כזו יותר אוויר נכלא בין הנוצות. זיקור, או סימור, הנוצות יעיל כל עוד אין רוח בשטח. במידה ויש רוח השיטה הזאת תוביל לאיבוד חום ועדיף, מבחינתה של הציפור, להדק את הנוצות אל הגוף, להקטין שטח פנים שבא במגע עם הרוח, כלומר - להתייצב עם הפנים לרוח (כך הציפור גם מתאמצת פחות להישאר יציבה) ולקוות למזג טוב יותר.

 

חלקי גוף חשופים כמו פנים ורגליים, שהם מבודדים פחות, עלולים לאבד חום רב לסביבה. לעיתים תכופות הציפור "מרימה גלגל" אחד אל בין נוצות הגחון וכך היא מצמצמת ב-50% את איבוד חום מהרגליים. עופות גדולים יותר נוהגים גם להכניס את המקור והפנים אל מתחת לנוצות הגב.

מצטופפים...

אחת השיטות היעילות במניעות איבוד חום גוף היא הצטופפות של כמה פרטים, יחדיו.

בלילה "שימור האנרגיה" חייב להיות יעיל ומקסימלי - על מנת שמאגרי האנרגיה לא יתרוקנו לפני שיהיה ניתן לחדש אותם - בשעות הבוקר. במהלך ההתכבלות ההדדית, איבוד החום של הפרט הבודד מנוצל על ידי שאר חברי הקבוצה ואם הוא היה לבדו, החום הזה היה הולך לאיבוד. ציפור שנמצאת במרכז העניינים נהנית מחום רב יותר, בהשוואה לציפור אחרת, שנמצאת בצד החבורה - אבל זו תמיד יכולה לשפר עמדה ולהידחק קצת פנימה.

דרך נוספת שבעזרתה הציפורים מצליחות לשמור על חום גופן בלילות קרים היא שימוש במחסה - פרטי או קבוצתי. בטמפרטורה של 30 מעלות מתחת לאפס, דרור הבית המוכר לכולנו חוסך 15% מהאנרגיה שמשמשת אותו לשמירה על חום הגוף בשעות הלילה - בזכות השימוש במחסה. ציפורים רבות לנות בעצים עם עלווה צפופה - שחוסמת רוח ישירה ומשקעים.

 

 

שומן זה IN!

עופות נודדים יכולים לצבור כמות גדולה של שומן - אפילו עד 50% ממשקל גופם. ציפורים שנשארות לחרוף באזורים קרים, לעומת זאת, יכולות לצבור עד 12% שומן ממשקל גופן. השומן משמש לייצור חום מטבולי, אבל הוא מתפקד גם בתור שכבת בידוד יעילה מפני הקור - כמו אצל יונקים רבים.

 

המאמץ הדרוש לשמירה על חום גוף קבוע תלוי בהפרש שבין חום הגוף של הציפור (42 מעלות) ובין טמפרטורת הסביבה, וככול שההפרש הזה גדול יותר - כך הציפור צריכה להשקיע יותר אנרגיה. כדי לצמצם את ההפרש הזה, יש ציפורים שמסוגלות להימצא במצב של "היפותרמיה מבוקרת" או - "תת-חום מבוקר".

 

ה - Black capped chickdee, (נקרא לו ירגזי שחור-כיפה אמריקאי) יכול לוותר על 12 מעלות מחום גופו.

התפריט של הירגזי, שכולל בעיקר חרקים דלי קלוריות, אינו מאפשר לו לאגור מספיק אנרגיה שתשמש לשמירה על טמפרטורת גוף קבועה של 42 מעלות - במשך לילה שלם. אבל לשמירה על טמפרטורה נמוכה יותר הוא מספיק בהחלט.

ידידתנו התפוחית, לעומת זאת, שניזונה מזרעים עתירי קלוריות של שדר (עץ יער מסדרת האלוניים) מסוגלת לצבור שפע של אנרגיה שתספיק לה ללילה ארוך וקר, אבל גם התפוחית מעדיפה לעשות לעצמה חיים קלים - לינה משותפת שכוללת הצטופפות קבוצתית במעבה עץ מחטני צפוף במיוחד.

 

 

דם קר. דם חם!

אחת ההתאמות הידועות ביותר של עופות לטמפרטורת קפואות נקראת - "תסביך רגלי הברווז".

 

ברווזים ועופות מים רבים טובלים את רגליהם לעיתים תכופות במים קפואים. טמפרטורת הגוף של שחף שעומד על משטח קפוא, למשל, היא 42 מעלות, אבל טמפרטורת הרגליים - גבוה רק במעט מ-0 מעלות.

 

הרגליים של השחף אינן עבות במידה שתכיל רקמת שומן מבודדת, והן גם אינן מנוצות - הדם, שזורם בסמוך לעור, מתקרר במהירות ולמרות זאת הרגליים לא קופאות…

הבעיה שניצבת בפני עופות כמו השחף היא שמירה על חום גוף קבוע, מצד אחד ומצד שני עליו לספק דם שיחמם ויוביל חמצן לכפות הרגליים - כדי שיתפקדו.

 

אצל בני אדם, למשל, קור העז מוביל מיד להצרת כלי דם ואם המצב הזה נמשך זמן רב, איברים כמו אצבעות ובהונות עלולים להימצא בסכנה גדולה. אצל השחף זה לא המצב.

בעזרת מנגנון "זרימה נגדית" משוכלל, דם עורקי שיורד מגוף השחף לכיוון הרגליים מחמם את הדם הקר העולה מכיוון הרגליים למעלה אל הגוף. כלי הדם סמוכים מאוד זה לזה כך שאיבוד החום לסביבה הוא מינימלי - אם הוא קיים בכלל. בצורה כזו הדם שזורם לעבר כפות הרגליים מצטנן ואילו הדם שעולה בחזרה אל הגוף - מתחמם.

 

למערכת הזאת יש כמה יתרונות - שימור חום, מניעת שוק כתוצאה מזרימה של דם קר אל הגוף ולבסוף - תרמורגולציה יעילה בפריפריה ושימוש נוח ברגליים.

 

 

 

 

 

בנוסף, שחפים וברווזים מצויידים ב"ווסת", שמצוי בחלק העליון של הרגל. הווסת, או הברז, הזה אחראי אל אספקת דם בכמות מדוייקת - כזו שתספק דם לכפות הרגליים בדיוק במידה הרצויה ותמנע מכמות גדולה של דם קר לזרום בחופשיות אל הגוף החם.

 

 

 

 
land marks