אסון אקולוגי - נפט בעברונה

נועם וייס 05/12/2014 00:00

כתושב הישוב באר אורה בערבה הדרומית, כל בוקר וכל ערב בחודשים האחרונים עברתי ליד מחנה עבודה שכל מטרתו הייתה לחבר כמה חלק צינור גדול אחד אל השני.

בעין בלתי מקצועית נראה היה שלמקום הובאו כלים מיוחדים ועבדו על החיבור יומם ולילה.

מבחוץ, נראה היה שמשהו שם לא מתחבר.

כל הזמן הגיעו עוד מומחה ועוד מומחה ועוד כלים, שגם פלטו רעש וריחות מוזרים, אך העבודה שם לא הסתיימה.

 

המחנה שם גדל וגדל בעוד אנשים, מכוניות וכלים כבדים,

אך נראה כאילו הצינור מסרב להתחבר שם.

 

אתמול בערב זה כנראה התחבר להם והזרימו את הנפט בצינור העקשן.

אני לא יודע מה בדיוק קרה, אבל בדיוק שם, היכן שעבדו כל החודשים האלו, זה לא החזיק מעמד.

3 מיליון של ליטרים של נפט גולמי התפרצו להם.

ברדיו אמרו שלקח להם שעתיים לסגור את הברז ושכל האמצעים שהיו אמורים למנוע את זה כנראה כשלו.

הודעה סתמית ממנהלת הישוב הודיעה שכביש היציאה מהישוב סגור.

פקחי רשות הטבע והגנים - תושבי הישוב, דהרו החוצה אבל הישוב נם את שנתו,

רק כדי לקום לבוקר שחור.

 

 

 

 

 

שמורת עברונה, כל כך רגישה ושברירית, עם עצים בני מאות שנים ועושר ביולוגי כל כך מיוחד, בה פקח רשות הטבע המקומי מלטף כל שיח בדרכו וצפרי מרכז הצפרות אילת, שמנטרים כאן פעם בשבוע, נזהרים שלא להזיז אבן או ליצור עקבות מיותרות בחול, כל היופי הזה זוהם בנפט השחור. עשרות הערוצים של מניפת נחל רחם נצבעו, והריח נורא.

 

האנדרלמוסיה בשטח הייתה עצומה.

רכבים של קצא"א (קו צינור הנפט אילת אשקלון), ניידות משטרת התנועה, פקחי רשות הטבע והגנים, ביוביות, מכליות ועשרות טרקטורים מכל הסוגים הסתובבו להם בשטח, כל אחד בכיוון אחר. במהלך הלילה הצליחו לאגום את מרבית הנפט ב-3 אגמים ולמנוע את התפשטות הנזק.

 

בבוקר המאוחר יותר כבר הבינו שצריך קודם כל להכשיר את הדרכים ורק אחר כך להכניס את המכליות לשאיבת הנפט, שבלילה הארוך הקודם התחפרו בחולות השמורה והכל נראה הרבה יותר מאורגן. מטוסים עלו לאוויר כדי להבין את ממדי הנזק ולאתר אגמי נפט נוספים ודברים נכנסו לשגרת עבודה.

תשישות העושים במלאכה התחבאה מאחורי הרים של אדרנלין. למרות האסון, חוש ההומור המשיך להוביל את העבודות, מין קטע אילתי מיוחד ששומר כאן על השפיות שלנו.

 

 

 

 

שמורת עברונה היא פנינת טבע מיוחדת במינה. לצד עצי השיטה הענקיים חיים מעל 200 צבאי נגב מקסימים. רק לפני שבוע מצאתי אחד כזה דרוס אבל עוד נושם לצד כביש הערבה, בדיוק מול המקום שהתמלא היום נפט. הוא הועבר לטיפול בבית החולים לחיות בר, והתבשרתי שהוא כבר על רגליו. הציפורים כאן ייחודיות גם כן.

 

לצד עפרוני המדבר, המדברונים, הזנבנים ושחורי הזנב נמצאים גם כמה מינים נדירים. אולי בגלל פיתוח שדה התעופה החדש של אילת בסמוך לאתר, בחודשים האחרונים צפינו כאן לפחות ב - 6 אלימונים - מין נדיר ביותר של עפרוני המקנן בשטחים חוליים וחוליים למחצה. לאחרונה הם אף נצפו מתחלקים לזוגות ושומרים על טריטוריות, כהכנה לקינון.

בארץ מוכרים לא יותר מ-10 זוגות של עפרוני נדיר זה. גם הקטה ההודית הנדירה, ממנה נותרו אולי 30 פרטים בארץ, מבלה כאן לעתים קרובות.

 

 

 

 

סלעיות שונות כגון הסלעית הנזירה, לבנת הכנף וסלעית המדבר, מוצאות כאן מפלט מהמדבר היבש, לצד עצי הענק המייצרים מערכת אקולוגית עשירה המאכילה אותם ובשיחים מקפצים סבכיי המדבר הנדירים. בעבר נרשמו כאן כמקננים גם סבכי השיטים הנדיר, אך הם לא נראו כבר כמה שנים. חנקנים גדולים, שרקרקים גמדיים וצופיות גם הם מקננים קבועים כאן וממלאים את המקום צליל וצבע.

 

הבוקר, גם הציפורים והצבאים נעו באותה אנדרלמוסיה שאפיינה את בני האדם כאן. צבאים נראו הרחק ממקומותיהם הרגילים, אך הציפורים נראו נשארות במקומן. לא מצאנו אף בעל חי פגוע ולכאורה הציפורים והצבאים שרדו את האסון. גם עצי השיטה נראו מוריקים וזקופים, כבכל יום.

 

השיחים חטפו נזק ישיר הרבה יותר וחלקם היה טבול בנוזל השחור והמסריח. אלו ימותו בוודאות. אבל כולם יודעים שהאסון, גם אם עוד לא רואים אותו, בוא יבוא.

גם אם קשה לומר בוודאות, נראה כי המשאב העיקרי של השמורה הזאת - עצי השיטה, יוכו מכה אנושה. הנפט הזה רעיל עבורם מאוד ויתכן שדי במגע כדי להכניע עץ בן מאות שנים. הדבר שהכי קרוב ליער באזור אילת, על סף גוויעה, ואתו כנראה כל מה שיש שם.

 

 

 

אולי יש גם מקום לאופטימיות זהירה. חפירה בנפט גילתה שהוא כנראה לא מחלחל יותר מ-3 ס"מ. אם יוכלו לשאוב את אגמי הנפט ואז להסיר את כל הקרקע שספגה אותו, תהיה תקומה כלשהי לשמורה ולחי בה. וגם העבודה המשותפת, יד ביד.

 

אנשי קצא"א לצד פקחי הרשות והחברה להגנת הטבע, אנשי המשרד להגנת הסביבה, אוהבי סביבה אילתיים, עיתונאים ושוטרים, בלי לחשוב מי אשם או מי לא עושה מספיק, נתנו כתף, בתשישות, באבק ובריח הנורא וניסו להציל את מה שנותר.

מרכז הצפרות אילת על ציוותו, אנשי החברה להגנת הטבע ותאגיד התיירות של אילת, הציעו את עזרתם, נתנו יד ושהו בשטח וימשיכו לעשות כן ככל שיידרש.

 

איך דורון ניסים, מנהל מחוז אילת של רשות הטבע והגנים , חד כתמיד, סיכם את היום לקראת ערב: "שקיעה כתומה על אדמה שחורה". כל היופי הזה של ההרים הנצבעים אדום ועצי השיטה התמירים, כאילו הכול כרגיל.

 

הלב מתקשה להאמין, אבל הראש יודע. ספגנו מכה אדירה, בלב הפועם של כולנו. שמורת עברונה לעולם לא תהיה עוד מה שהייתה. הזנק הזה הוא לתמיד.

 

בדמעות של צער

נועם וייס, מרכז הצפרות אילת, החברה להגנת הטבע.

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

"סבכי מדבר, נדיר ומיוחד. ימים רבים בילינו ילדי חוג הצפרות הירושלמי בשמורת שיזף בחיפושים אחר הסבכי החמקן. עשרות קילומטרים, סריקה של כל ריכפתן וזוגן. יגענו וגם מצאנו. אלה היו רגעים מתוקים במיוחד.

 

אתמול, בדרך חזרה מאילת עצרתי לתצפית בין ערביים קצרה בשמורת עברונה. המים שזרמו בשמורה עשו טוב לשיטים ולמלחה למרות הזיהום הכבד. בחלק המזרחי של השמורה, במלחה פגשתי במכר הוותיק. פרט לא חששן עם נחלה די קטנה שאפשר מעקב מטווח קצר. מעטים הסבכים שמקפצים בשטח פתוח כמוהו. וכמו כל סבכי שמבלה אצלנו בערבה הוא מגיע בסופו של כל סיבוב לשיח ריכפתן מועדף, נהנה מהצוף ומהפרי".

 

עמיר בלבן, דצמבר 2016

 

 

 

סבכי מדבר בין נבטי זוגן

 

 

 

 

land marks