געגוע של סיפור

ערד בן דוד 30/12/2014 00:00

גם אני הרמתי גבה כששמעתי שהגעגוע שמשמיעים ברווזים, לא מחזיר הד…

מה מיוחד בו, ב"קול" (רחש, רעש, גע!!!) של הברווז? האם יש לו תכונות פיזיקליות ייחודיות המבדילות אותו מ"רעשים" טבעיים אחרים?

התשובה לשאלה הזאת פשוטה מאוד…

 

אין שום דבר מיוחד בקול של הברווז. הגעגוע של הברווז מהדהד - ביג טיים! ומי שהפיץ את השמועה הזאת פשוט חמד לצון… חמד לצון = "התלוצץ, התבדח על חשבון הזולת, 'עבד עלינו'…"

והיו גם כאלה שטרחו להפריח את השמועה הזאת. הם הכניסו ברווז לתוך "חדר אקו" (Eco chamber) כשהוא מוקף מיקרופונים וחיכו… עד שהוא יגעגע!

לצפרים, דרך אגב, שמכירים היטב את קריאות האזהרה של נקבת הברכיה, לא היה ספק שמדובר כאן במתיחה.

 

 

 

 

אבל זה עוד כלום בהשוואה לניסוי הבא, שבו החוקרים הפשיטו ברווז.

לברווזים, כפי שכולנו יודעים, יש יכולת ציפה יוצאת מהכלל. לעתים קרובות הם נחים בלב ים רוגש, או צוללים מתחת לפני המים, ובכל זאת נשארים יבשים.

ברווזים מקדישים חלק ניכר מזמנם לטיפוח נוצות המתאר של גופם - אותן נוצות אשר מכסות את הגוף ומעניקות לו את המתאר ההידרו/אווירודינמי. הם נעזרים בבלוטת שומן אשר נמצאת בבסיס הזנב כדי לשמן את הנוצות ולגרום להן לדחות מים.

 

אבל הסוד האמתי של הברווזים מצוי מתחת לנוצות המתאר, שם מצויות המון נוצות פוך עדינות ומחממות שכולאות אוויר רב - שמקטין מאוד את משקלו הסגולי של הברווז ומסייע לו לצוף.

 

 

 

 

שימו לב לניסוי הבא.

החוקרים שקלו ברווז (1,337 גרמים) ואז "טבלו" אותו במים ומצאו שהוא דחק 2,060 מיליליטר מים. לאחר מכן הם לקחו אותו ובלי יותר מדי סנטימנטים, מרטו אותו מכל נוצותיו!

משקלו של הברווז המושפל היה כעת 1270 גרמים והוא דחק 1,390 מיליליטר מים. המשמעות היא ש - 67 גרם הנוצות שהיו פעם שלו - דחקו 670 מיליליטר אוויר. 1 גרם נוצות = 10 מיליליטר אוויר. לא רע!

הניסוי הזה התקיים לפני שנים רבות, אמנם, אבל הוא רלוונטי גם לברווזים של היום.

 

בניסוי אחר נמצא שגם אם מסירים לברווז את בלוטן השומן, כושר הציפה נשמר, לפחות בטווח הקרוב, וזאת בזכות סידור הנוצות המיוחד אשר כולל, בין היתר, "כיסים" מיוחדים המשמשים את הכנפיים בשעת המנוחה.

 

ברווזים הם שחיינים מצוינים. הרגליים נעות אחורה ולצדדים והן משמשות גם בתור הגה וגם בתור מנוע (משוט). שחיה נינוחה מתבצעת בעזרת השרשכף (כף או "פיסת" הרגל), רגל אחת ולאחר מכן רגל שנייה. במידה וצריך להזדרז, גם השוק משתתפת בדחיקת המים.

 

 

 

 

ברווזים הם גם מעופפים מצוינים! המינים הקטנים הם המהירים ביותר וחלקם, כמו השרשיר המצוי "טסים" ישר ואופקית במהירות של 100 קילומטרים. מדובר במעופפים אקטיבים שמשקיעים אנרגיה רבה בזמן המעוף. דאייה באה בחשבון רק בזמן הנמכה לקראת נחיתה. בכל זאת... מדובר ב"גיגית מעופפת".

 

כמעט כל הברווזים שמצויים בישראל מציגים דו-צורתיות זוויגית. לזכר לבוש צבעוני ובולט ואילו הנקבה צנועה - לבושה חום-מנומר, המסווה אותה היטב בזמן הדגירה. אפרופו נוצות פוך, הברווזות נוהגות למרוט מבטנן את הנוצות העדינות ואיתן הן מכסות את הביצים שבקן. כך גם נחשף "כתם הדגירה" של הברווזה - אזור חלק מנוצות ועשיר בכלי דם שמתפקד בתור מחמם ביצים "טורבו".

 

בשלב זה, שבו הנקבה מתיישבת לדגור, הזכרים המקושטים סיימו את תפקידם ורק לעתים נדירות הם נשארים בסביבה. במקרה של מינים בעלי לבוש זהה או דומה, לא נדיר שהזכר נשאר בסביבה ומשתתף בגידול וחינוך הדור הבא.

 

לברווז המשויש, שדוגר גם בישראל, לבוש זהה לשני הזוויגים, ולמרות זאת הזכר בוחר לבלות עם החבר'ה במסבאה השכונתית - הרחק מהנקבה והאפרוחים. אצל ברווזים משוישים, דרך אגב, מספר האפרוחים מגיע לעשרה בקלות (הברירה הטבעית… לא התהליך האבולוציוני, הלהקה!) וגם מחזה שבו נראית נקבה משוישת מובילה בגאווה 20 אפרוחים ואפילו יותר אינו נדיר, וזאת בשל הצטרפותם של אפרוחים של אימהות אחרות אל הגנון…

 

 

בשלב הזה, דרך אגב, שבו כל הזכרים מבלים יחדיו - מתרחשת עוד תופעה מעניינת וייחודי כמעט רק לברווזים - חילוף מלא של כל אברות התעופה.

המשמעות היא שבמשך חודש - חודש וחצי הברווזים "מקורקעים"! בזמן זה הם גם נתונים לסכנה גדולה יותר מצד טורפים ולכן את רוב שעות היום הם מבלים בסבך ויוצאים לאכול השעות החשכה.

ברווזים, למי שלא יודע, מסתדרים נהדר בשעות החשכה. למינים מסוימים, כמו השרשיר, אין שום בעיה לבלות את שעות האור בלב ים ורק בלילה הם מעופפים לאזורי האכילה. התופעה הזאת, דרך אגב, נולדה בעקבות ציד.

גם הברווזה מאבדת את כל אברות התעופה שלה, אבל מעט מאוחר יותר, לאחר שהאפרוחים למדו לעוף.

 

 

 

בימים אלה ברווזים רבים מבלים בישראל. החורף הישראלי מציע להם מזג אוויר מיטבי. באמת שלא צריך להגיע עד לאפריקה עם שמיכת פוך...

 

ברכיות ושרשירים מאיישים כל מקווה מים אפשרי, כולל שלוליות חורף. בשלוליות חורף נרחבות מצויים גם ברווזים צהובי-מצח יפהפיים, מריות צפוניות ואפילו ברווזים חדי-זנב.

מאגרים גדולים יותר מארחים את כל אלה שהוזכרו ואתם גם ברווזים אפורים ומינים נדירים כמו צולל ביצות וצחראש לבן. צוללים חלודים וצוללים מצויצים במקווי מים גדולים באמת. ריכוז מרשים של צוללים מצויצים, למשל, יש בכינרת. ותמיד יש גם הפתעות כמו ברווז משויש, טדורנה ירוקת-ראש או אווז לבן-מצח.

בימים אלה (ינואר 2015) אווז קטן עדיין נמצא במאגר כפר ברוך שבעמק יזרעאל ובאזור חוף בצת נצפתה נקבת צולל ימי בתעופה…

 

 

 

בעוד ימים ספורים יערך מפקד עופות המים של רשות הטבע והגנים. במפקד זה יוצאים צוותי הרשות, כשהם מתוגברים בצפרים רבים, אל מקווי המים בישראל ושם הם יספרו ברווזים ועופות מים נוספים. מפקד עופות המים נערך בתאריך שהוגדר מראש, לא רק בישראל אלא במדינות רבות בעולם, במטרה לקבל תמונה מדויקת אודות מצבם של עופות המים הרגישים.

 

בישראל, שלושת המינים המצויים ביותר הם מרית צפונית ושרשיר החורפים בישראל, וברכיה שבנוסף לאוכלוסיה החורפת, כוללת גם פרטים רבים יציבים בישראל.

שלושה מינים הם בעלי חשיבות רבה כיוון שהם מצויים בסכנת הכחדה. צולל ביצות וברווז משויש אשר מקננים בישראל והצחראש הלבן שחורף בישראל ושרוי בסכנת הכחדה עולמית.

 

 

 

מחודש פברואר ואילך המספרים מתחילים להצטמק ובמרס רק מעטים נשארים.

אז צאו לשטח, וחפשו ברווזים.

כתבות

land marks