בין הפרת לאררט - Trip report

יואב פרלמן 18/12/2013 00:00

 

 

כבר שנים רבות אני נודד בעקבות הציפורים. בזכותן, טיילתי ו"ציפרתי" בכל העולם כמעט, אבל דווקא בטורקיה, ה"שכנה" עוד לא הגעתי - עד לשנה שעברה.

 

ברור שחופשת צפרות במזרח אפריקה יותר אטרקטיבית בעיני, אבל כשהזמן הפנוי מצטמצם וההתחייבויות בבית מתרבות, חייבים להתפשר קצת.

טורקיה רחוקה מלהיות "פשרה צפרותית" - במיוחד אם אתם מודעים לפוטנציאל הצפרותי העצום שלה או מעוניינים להגדיל את רשימת המינים ה - WP שלכם (רשימת מיני הציפורים במערב הפלי ארקטי) בעוד כמה מינים נחשקים.

 

וכך הגעתי למזרח טורקיה, לשני ביקורים קצרים ביוני 2012 ושנה לאחר מכן ביוני 2013. הטיסה הקצרה והזולה והתשתית הטובה לטיול צפרות בטורקיה בהחלט תרמו לקבלת החלטה זו.

 

 

 

 

ביוני 2012 יצאתי לטורקיה ביחד עם שלושה חברים - עמיר בלבן, רוני לבנה ורמי מזרחי.

טסנו לאנטליה שם חיכתה לנו האטרקציה הראשונה - הקטופה. לפני כן עצרנו באחד מרכסי ההרים הגבוהים ב- Akseki, היערות המחטניים הם אתר מוכר לסיטה אדומת-חזה, שהיא בעלת תפוצה מוגבלת לטורקיה וכמה מאיי יוון.

 

מצאנו את הסיטות בקלות ו"על הדרך" צפינו במינים נוספים כמו טפס עצים קצר-אצבעות, מלכילון לבן-גבות, נקר לבן-גב ועוד.

לאחר שנת לילה ברוכה נפגשנו מוקדם בבוקר ליד סכר Oymapinar עם מדריך מקומי בעל סירה שתיאמנו איתו את הסיור מראש.

בדרום טורקיה הוקמו פרויקטים הידרו-אלקטרים רבים, והסכרים הרבים שנוצרו בהרים הפכו להיות בית גידול חשוב לקטופה.

 

 

עבור צפרים ישראלים הקטופה היא ציפור מיוחדת מאד - הפרט האחרון בארץ ניצוד כמה חודשים לפני שנולדתי באמצע 1975, ותמיד חלמתי למצוא אחת בנחלי הגולן.

 

התגלית המרעישה של קטופות בדרום טורקיה לפני כמה שנים הציתה את דימיוני והאפשרות לפגוש קטופה סמוך לישראל הייתה הגורם המרכזי לנסיעה זו.

 

שייט נעים בתוך הפיורדים המלאכותיים הביא אותנו עם שחר אל אחת הטריטוריות של הקטופות. תוך זמן קצר צפינו בשני הבוגרים ובצעיר מעופף, דורסי לילה מרשימים ביותר וחוויה מרגשת.

 

על הסירה שלנו, דרך אגב, היו גם שניים מהטוויצ'רים הגדולים ביותר באנגליה: Lee Evans ו- Garry Bagnel, שהוסיפו לצבעוניות של הסיור.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לאחר ששבנו ליבשה, עלינו על טיסה פנימית וקצרה ל- Adana, שם שכרנו רכב ונסענו מזרחה ל- Birecik.

זהו אחד מאתרי הצפרות המוכרים בטורקיה, על גדות נהר הפרת, סמוך לגבול סוריה. סביב Birecik ישנם מספר אתרי צפרות מעניינים.

 

עמק הפרת עשיר בציפורים, ומזכיר מעט את עמק בית-שאן מבחינת חברת העופות - פרנקולין שחור, פשוש, אנפית גמדית, קנית אירופית וכו'. אבל כמובן שיש שם מינים מיוחדים ונדירים - גולת הכותרת של Birecik היא המגלן המצויץ, שנמצא בסכנת הכחדה עולמית חמורה.

 

 

המגלן המצויץ הוא סימלה של העיר, ופסלים ודמויות שלו נמצאים בכל פינה. המגלן המצויץ דגר, בעבר, ממש בתוך העיר העתיקה אבל היום הקינון מתרכז בשמורה קטנה שבה דוגרים כמה עשרות זוגות של המגלנים הנדירים.

למרבה הצער, על מנת לשמור על המגלנים, בסוף כל קיץ כל המושבה נלכדת בתוך מלכודת מיוחדת וכך הנדידה דרומה נמנעת מהם.

 

ניסיון עגום הראה שאם מאפשרים להם לצאת לנדידה, רובם ניצודים בערב הסעודית, בתימן, בסודן ובאתיופיה - אתרי החריפה שלהם.

בשמורה פועל אירגון קטן שמפעיל מערכת יפה של מחקר, ניטור ופעילות חינוכית וציבורית.

 

אחד המינים הנדירים ביותר שהתגלו בטורקיה רק בשנים האחרונות הוא הזנבן העירקי, שהוא קטן ועדין מהזנבן שלנו. לזנבן העירקי גוונים חלודיים יותר והוא חסר פיספוס.

 

הזנבן העירקי חובב קנים וצפינו בכמה קבוצות, שנעות בחישות הקנים, לאורך נהר הפרת וגם סבכי אשלים, שמעורר התרגשות בכל פעם שהוא נמצא בישראל, מצוי כאן מאד בשיחים בשולי חישות הקנים.

 

 

 

 

בגבעות ובואדיות סביב Birecik ראינו קורא אפור-גרון, ושיחניות גדולות רבות. נסיעה קצרה צפונה לעבר עיירת הנופש Halfeti הניבה תצפית נהדרת בסיטות צוקים מזרחיות, שהן גדולות וחזקות הרבה יותר מסיטת הצוקים המערבית - המוכרת לנו מהחרמון.

 

 

 

הסיטות המזרחיות, שלא כמו המערביות,

גם מנהלות מערכת חברתית מפותחת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במטעי הפיסטוק-חלבי הנרחבים דוגרות דרוריות צהובות-גרון בכמויות גדולות - צפינו בזכרים שרים וגם בהאכלות של פרחונים צעירים.

חזרנו בנסיעה ל- Adana, טסנו לאנטליה ומשם חזרה ארצה. בילינו בטורקיה בסך הכל שלושה לילות, ונהנינו מאד. כבר בדרך חזרה התחלנו לתכנן את הביקור הבא.

 

 

 

 

 

 

ביוני 2013 חזרתי לטורקיה, בהרכב מעט שונה - הפעם היו איתי עמיר בלבן ואחי גדעון. בביקור הזה התמקדנו באזור מזרחי וגבוה יותר, סמוך לגבול עם אירן וארמניה. טסנו מישראל לאיסטנבול ומשם המשכנו בטיסה פנימית ל- Van. שכרנו רכב ומיד יצאנו לדרך.

 

 

נסענו מזרחה - לכיוון שדות הלבה העצומים, סמוך לגבול אירן. מזג האוויר היה מעט קודר וקר, בגלל הגובה הרב, אבל בכל זאת ראינו לא מעט ציפורים - שלגיות, חצוצרנים מונגוליים, חצוצרני חרמון ועוד.

 

את החצוצרנים המונגוליים, אחד מהמינים שאותם הכי רציתי לראות, ראינו בחטף בהתחלה, אבל בהמשך הטיול צפינו בהם בהצלחה גדולה יותר. את הלילה הראשון בילינו בעיירה Iğdir. למחרת טיפסנו על שפולי הר האררט, ההר הגבוה ביותר במזרח התיכון - פסגתו בגובה 5137 מ'. התחלנו בכפר קטן בחלקו הדרום מזרחי של ההר וטיפסנו במעלה עמק עד לגובה של 3,500 מטרים בערך. למרות מזג האוויר הקשה, הצפרות היתה נהדרת - אני כל כך אוהב צפרות בגובה רב.

 

המטרה העיקרית שלנו הייתה תרנגול שלג כספי. שמענו פרט אחד אבל לא הצלחנו לראות אותו...

כנראה שבפעם הבאה לא תהיה ברירה אלא לטפס גבוה יותר ובשעת בוקר מוקדמת יותר. חברת העופות שם מגוונת ומעניינת: בין המינים המעניינים שראינו היו אירניה, סיתרי ממושקף וסיתרי צוקים, בזבוז אדום-מצח, קיכלי סהרון, פרס ותפוחית הרים. כיף לא נורמלי.

לאחר לילה ב- Doğubayazit, ציפרנו סביב המבצר העתיק Ishak Pasha. הייתה לנו צפרות נעימה עם עוד תצפית חטופה בחצוצרנים מונגוליים, שלגיות, ורדיות אירופיות ועוד. אחר הצהריים ציפרנו בחישות קנים סביב אגם Van - אתר קינון מבודד של קנית אורז. בתוך זמן קצר מצאנו מספר לא קטן של משפחות - קניות, אמנם, אבל עדיין ציפורים נאות. באותו אתר ראינו גם קזרקות, שפמתנים, ודוחלים ארמניים דוגרים שם.

 

בלילה האחרון ישנו בעיר Van ובבוקר יצאנו לתצפית בעמק נהדר, כחצי שעת נסיעה דרום מזרחה מהעיר. היתה לנו תצפית נהדרת! סוף סוף, לאחר שהצליח לחמוק מאתנו מספר פעמים, סגרנו חשבון עם החצוצרן המונגולי.

 

 

מין חשוב נוסף שנמצא במקום היה גיבתור הרים.

גיבתון ההרים טרם נצפה בישראל, לפני שנים ספורות צפרים בריטים גילו שהוא מקנן בשיפולים המזרחיים של החרמון הסורי - כמה עשרות קילומטרים בלבד מגבול ישראל.

 

אז ממש הגיע הזמן! גיבתון יפה ומיוחד.

מ- Van טסנו שוב לאיסטנבול וחזרה ארצה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשני הביקורים שלי בטורקיה נהניתי מאד ולא חוויתי שום בעיות שקשורות להיותי תייר או ישראלי שמסתובב עם עדשה ענקית. האוכל טוב, הכבישים מצוינים, התושבים נחמדים ואדיבים (במיוחד הכורדים. מעניין למה..).

אני כבר מתכנן לחזור שוב ביוני 2014. נשארה לי עוד פינה בצפון מזרח טורקיה שבה אני רוצה לבקר - באזור Sivrikaya.

כולי תקווה שהדיווח הבא שלי, בעוד כמה חודשים, יהיה משם.

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
land marks