נשר חוזר הביתה

נועם וייס 19/12/2013 00:00

 

הנשר המקראי - מהמרשימים שבעולם העופות, נעלמים. ממאות רבות שהיו כאן לפני מאה שנים נותרו רק 200. בערך.

הכנפיים האדירות של הנשר, שאורכן מקצה אחד לקצה השני שני מטרים ושבעים סנטימטרים (!), נושאות את מלך העופות בקלות ובחינניות. הנשר מבלה שעות רבות באוויר, כשהוא דואה למרחקים עצומים בחיפוש אחר מזונו - פגרים של בעלי חיים.

לנשר יש ראיה חדה ומפותחת - הוא יכול לזהות פגר מגובה רב וכשזה קורה הוא אוסף את כנפיו ומתחיל להנמיך. חבריו, שתרים גם הם אחר המזון, רואים אותו ומצטרפים אליו במהרה. הם לא דואגים שהפגר יברח, הם כן דואגים שנשרים אחרים יחסלו אותו לפני שגם הם יספיקו לאכול ממנו.

 

הנשרים מתקבצים סביב הפגר, לעיתים בקבוצות גדולות מאוד, ממתינים בסבלנו ורק לאחר שהם בטוחים שהשטח נקי - הם מדלגים לעבר הפגר ומתחילים לאכול ממנו.

מבנה גופו של הנשר מותאם היטב לאכילת פגרים: המקור חזק במיוחד, אורכו כ-7.5 סנטימטרים ובעזרתו הנשר יכול לבתק את עור הפגר ולקרוע ממנו נתחי בשר.

הראש והצוואר של הנשר קירחים מנוצות וככה הוא לא צריך לדאוג שהם יתלכלכו - בזמן שהוא דוחף את הראש אל תוך גוף הפגר.

נשרים לא תמיד מוצאים מזון בכל יום ולעיתים הם נאלצים לצום במשך ימים שלמים. זאת הסיבה שכשאחד צולל, כולם מזדרזים להצטרף, זאת הסיבה שיש לא מעט התקוטטויות סביב הפגר וזאת הסיבה שלנשר יש זפק גדול - שיכול להתרחב במידה רבה.

אם הנשר "יזכה" בפגר של פרה, למשל, הוא לא יאכל את כולו, אמנם, אבל הוא בהחלט ישתדל לזלול ממנו כמה שיותר - הרבה יותר מהקיבולת הטבעית של גופו. המזון הרב נשמר תחילה בזפק ובהמשך, כשמתפנה מקום, הוא ממשיך במערכת העיכול. לפעמים הנשרים אוכלים כל כך הרבה, עד שהם לא יכולים להמריא… ואז הם צריכים לעמוד על הקרקע זמן מה - לפעמים יום שלם! ולהמתין בסבלנות עד שהאוכל "ירד קצת".

 

 

נקבת הנשר מטילה ביצה אחת בלבד, שני בני הזוג דוגרים ולאחר 56 ימים בוקע ממנה גוזל רעב במיוחד! ההורים לא משאירים את הגוזל שלהם לבד עד גיל 70 יום(!), הוא פורח מהקן בגיל 100-125 ימים ומגיע לבגרות בגיל 5 שנים.

הטבע "משקיע" בנשר המקראי משאבים רבים - השקעה הורית מדהימה, גודל גוף ומשקל שיכול להגיע לכ-8 קילוגרמים, תוחלת חיים של 40 שנה… מעטים הם העופות בעולם שהתברכו בנתונים כאלה.

וזאת גם הסיבה שאם נשר מקראי, נמצא מוטל בדרום ירדן לאחר שירו בו - חייבים לעשות את הכל כדי להציל אותו.

 

בפרויקט "פורשים כנף" המשותף לחברת החשמל, רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע, משקיעים מאמצים אדירים כדי להגן על הנשר מפני סכנות כמו הרעלה, התחשמלות והפרעות בעונת הקינון.

אבל מה קורה כשהנשר פורש כנפיים ויוצא מגבולות המדינה? בתוך דקות של תעופה, הנשרים בישראל יכולים להגיע משמורת גמלא לירדן, לסוריה או ללבנון, ושם אף אחד, כמעט, לא טורח להגן עליהם.

 

זהו סיפור על נשר מקראי, שבקע בישראל ויצא לשוטט בדרום ירדן. הוא חזר אלינו "בכנפיים מקופלות", כשהוא פצוע מירי. מדוע שמישהו ירה בנשר? כנראה שסתם, בשביל ה"ספורט".

 

הנשר שלנו בקע בשנת 2012, בקן נשרים בהר הנגב ומאז הוא משוטט בין מדבריות ישראל וירדן.

הוא ביצע נחיתת אונס סמוך לעיר מעאן שבדרום ירדן ונאסף, למרבה המזל, על ידי סיור של הצבא הירדני. החיילים הזעיקו את פקחי האגודה המלכותית הירדנית  להגנת הטבע ואלה העבירו אותו לבית החולים הווטרינרי שבעמאן. בדרך, הם הבחינו שהנשר הזה מסומן - שיש לו טבעות ישראליות על הרגליים.

בבית החולים, גילו שרגלו של הנשר שבורה. הוטרינרים המסורים ביצעו ניתוח ברגלו של הנשר וקיבע את העצמות השבורות אבל זאת לא היתה רק הרגל - הנשר היה ירוי גם במקורו ובחלקי גוף נוספים.

בינתיים הירדנים יצרו קשר עם רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע בישראל, והודיעו שנמצא אצלם נשר "ישראלי" פגוע.

נועם וייס, ממרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, התקשר מייד אל עמיתיו הירדנים ואל אנשי קרן "הנס זיידל" הגרמנית - הפועלת בעמאן. נועם, שהוא במקרה גם דובר ערבית שוטפת, ארגן את כל מה שצריך כדי להחזיר את הנשר לישראל - לטיפול בהול בבית החולים הווטרינרי בספארי ברמת גן.

 

המעבר התבצע ללא תקלות.

 

לאורך כל הדרך, כשהנשר חלש ולחוץ, אנשים רבים עזרו והתאמצו כדי שמבצע החילוץ הזה יצליח: פלסטינים, ירדנים וישראלים, שהשתתפו במקום בסדנא משותפת בנושא הדברה ביולוגית, עזרו להעביר ולשמור על הנשר. נהגי אוטובוס, פקידי מכס ואנשי בטחון ירדנים עשו הכול כדי לקצר את הליכי המעבר וגם בצד השני של מעבר הגבול-נהר הירדן הכול קרה בשניות! כל כך הרבה אנשים חיכו לו, דואגים, סקרנים, אוהבים. הנשר חזר הביתה - בכנפיים מקופלות, אמנם, אבל עדיין מלכותי, מוקף אהבה ורצון לעזרה.

 

לבקשת הצוות הירדני נאלצנו לטשטש את התמונות - עמכם הסליחה.

 

טבע במרכז, פוליטיקה בצד.

 

זו לא הפעם הראשונה שבה השכנים שלנו מירדן ומהרשות הפלסטינית דואגים להעביר ציפור פצועה לישראל מירדן. בחודש אפריל האחרון הועבר גם רחם מדברי שנפצע בירדן על ידי אנשי החברה להגנת הטבע לטיפול בבית החולים לחיות בר.

הרחם, שבקע בגרעין הרבייה בשמורת חי-בר כרמל (במסגרת פרויקט פורשים כנף), שבר כנף כתוצאה מהתנגשות בכבל מתח ממזרח לים המלח כלומר - בצד הירדני. הקשר והאמון שאפשרו את שיתוף הפעולה הם תוצאה של מיזמים ארוכי טווח כמו מפגשי מומחים מירדן, ישראל והרשות הפלסטינית המתקיימים מדי כמה חודשים בחסות קרן הנס זיידל הגרמנית ובמימון האיחוד האירופי.

גופים רבים במדינות ערב, שבעבר נמנעו מקשר ושיתוף פעולה עם ישראל, אינם חוששים עוד להתקשר עם ארגונים ישראלים בתחומי הסביבה ושמירת הטבע. בעיות סביבה ושמירת טבע אינן "נתקעות" בגבולות המדיניים - כמו הנשר.

 

שומרים על הטבע - גם במדינות השכנות

 

פרוייקט ההדברה הביולוגית באמצעות תנשמות לבנות, בשיתוף חקלאי ירדן, הרשות הפלסטינית ואפילו חקלאים בסוריה - הוא דוגמה טובה לפריצת דרך "תפיסתית" ולשמירת טבע "אזורית".

התנשמת שעמדה במרכזן של אמונות תפלות ונחשבה למי שמביא מזל רע, למשל, הפכה לנערצת, מועילה ורצויה.

 

כדי להטמיע את השינויים בתפיסה נעזרו גם  באימאמים (ראשי המסגדים שמנהלים את התפילות) ומעצבי דעת הקהל. לפני כמה חודשים, למשל, מישהו פירסם צילומים בעמוד הפייסבוק שלו, לאחר שצד אוח עיטי - דורס לילה גדול ומרשים.

 

אם הצילומים היו מתפרסמים לפני שנתיים-שלוש, אותו צייד היה מקבל הרבה מאוד "לייקים" ותשבוחות, אבל הפעם הוא זכה בתגובות זועמות על הפגיעה בטבע, ובזלזול על כך שהוא התנהג בבורות.

עצם העובדה שחייל ירדני אוסף נשר פצוע ומעביר אותו לבית חולים כבר מוכיחה שהמציאות משתנה - לטובה. המציאות החדשה מעודדת צמיחה של ארגונים למען הסביבה - ממשלתיים ופרטיים, ואפילו במדינות כמו עיראק, לבנון וסוריה, החלו להעלות את המודעות הסביבתית ולפעול בתחום החינוך.

 

 

המלך חי - יחי המלך הישן!

 

מצבו של הנשר טוב, הוא נותח שוב - כדי לתקן את איחוי השבר ובימים אלה הוא מתאושש. בבית החולים לחיות בר מאמינים שבקרוב מאוד הוא יפרוש את כנפיו ויטיל שוב את צילו על המדבר.

 

נסללה כאן דרך, חשובה, עבור חיות בר אחרות. גם הן זכאיות לטיפול רפואי נאות, מקצועי ואם יהיה צורך, אולי גם הן יוכלו לחצות את הגבול אל בית החולים לחיות הבר שבארץ.

 

 

 

הבשורה הגדולה בסיפור הזה היא אותו שיתוף פעולה אזורי, הידיעה שיש מישהו שדואג ושומר על נשר, או כל בעל חיים אחר, שנמצא בצד השני של הגדר.

אנחנו מקווים שיבוא יום ומיזם שימור הנשרים - "פורשים כנף", יפרוש כנף ויכלול גם את המדינות השכנות

 

land marks