בעקבות הבז האדום

הבז האדום הוא אחד הדורסים האטרקטיביים הדוגרים בישראל.

הוא צבעוני, קטן וזריז, חובב משכנות אדם, חי במושבות ומסייע בהדברה ביולוגית.

בנוסף, הוא נמצא בסכנת הכחדה בישראל.

בספר האדום של החולייתנים בישראל הוא מוגדר בדרגת סיכון השנייה בחומרתה.

Endangered.

 

אוכלוסיית הבז האדום הצטמצמה באופן משמעותי, בעשורים האחרונים - חלק מהמושבות (למשל בירושלים) נעלמו כמעט לגמרי. לשמחתנו, במרחב הכרמל הדרומי ורמות מנשה עדיין מתקיימת אוכלוסייה בריאה של בזים אדומים, כמו במספר אתרים נוספים בישראל.

 

את הגורמים המקומיים המשפיעים על ירידת גודל האוכלוסייה אנחנו מכירים טוב למדי, ומנסים לשפר את מצבם - צמצום ופגיעה בשטחי הצייד הפתוחים סביב המושבות, פגיעה באתרי הקינון, ובעיקר הגדלת מרחק התעופה בין אתרי הקינון לאתרי הצייד, בשל התרחבות הערים והיישובים, דבר המביא לירידה ביכולת ההורים לגדל צאצאים.

 

 

 

בימים אלה הבזים האדומים חוזרים אלינו ממעונות החורף ואם להודות באמת, אין לנו מושג היכן בדיוק הם שוהים במהלך חודשי היעדרותם. מהספרות ומנתונים מאפריקה, אנחנו יודעים שהם מבלים את חודשי החורף באפריקה - מדרום לסהרה, בין טנזניה לדרום אפריקה. אבל איפה ביבשת הענקית הזאת נמצאים הבזים שלנו?

ואילו נתיבים משמשים אותם בזמן הנדידה, בסתיו ובאביב?

 

המידע החשוב והמסתורי הזה יכול לסייע לנו בהבנת האיומים הניצבים בפני הבזים האדומים.

סימון בזים אדומים בעזרת טבעות מתבצע כבר מספר שנים בישראל.

 

כדי שנוכל לקבל פידבק (החזר) כלומר - דיווח על תצפית בבז "שלנו", נענדו על רגלי הבזים טבעות צבעוניות - הניתנות לזיהוי בשדה.

למרות זאת לא קיבלנו ואף לא דיווח אחד מאפריקה, על היכן הם מבלים את החורף או דרך איפה הם נודדים.

 

בעשורים האחרונים משקיע מרכז הצפרות הישראלי, יחד עם שותפים נוספים כגון רשות הטבע והגנים, מועצות ויישובים (ישובי אלונה למשל), מאמצים ניכרים בשיפור מצבו של הבז האדום.

המאמצים האלה כוללים ניטור ומחקר, שמירה על אתרי צייד פתוחים ועל אתרי קינון, איסוף גוזלים שנופלים מקינים, פעילות חינוכית וציבורית ענפה, ועוד...

 

בהחלט ניתן לומר שמאמצים אלה נושאים פרי, ובמרחב הכרמל הדרומי ורמות מנשה שומרת האוכלוסייה על כוחה. אך בחלקי הארץ האחרים המצב מדאיג יותר.

 

בשנה שעברה החלטנו לצייד עשרה בזים אדומים במשדרי GPS זעירים, במימון קרן הדוכיפת.

את הבזים הבוגרים לכדנו בתחילת חודש יוני (לאחר עונת הקינון) באזור אליקים.

 

בנוסף למשדרים המתקדמים, כל בז זכה גם בטבעת צבעונית הניתנת לזיהוי בשדה. את המשדרים הצמדנו לגבם באמצעות רתמה מיוחדת - בעלת רצועות כשל תרמיל גב. המשדר קל ביותר, הרצועות נוחות ואין הפרעה לתנועה ולפעילות, כך למדנו משותפים רבים בעולם המשתמשים במשדרים אלה למחקר בזים אדומים.

 

 

 

הבזים שלנו עושים את דרכם כעת לישראל, אל "שיכון המשפחות" שבאליקים. מי יודע, אולי חלקם כבר כאן... במהלך תשעת החודשים האחרונים מכשירי ה- GPS שעל גבם תיעדו בכל חצי שעה את המיקום המדויק שלהם, את המסלול המדוייק של נדידת הסתיו, את תחנות העצירה, את שדות הציד באפריקה, את העץ שעליו הם התכנסו ללינה… ועכשיו, את הדרך בחזרה.

 

אנחנו נרגשים מאוד. סוף סוף נוכל "לפרוק" את הנתונים שהתקבלו מהמשדרים אל המחשב ולהתחקות אחר הבזים העדינים. אם נמצא את אותם נתיבי נדידה ואזורי חריפה נוכל להגן על הבזים, במשך כל השנה.

 

ב - 7.2.15 התקבל במאגר הנתונים של פורטל הצפרות הדיווח הראשון על תצפית בבז אדום לאביב 2015 (תודה לאיתמר גורפינקל). דיווחי תצפיות בבזים אדומים בפורטל גם הם מסייעים לנו מאוד לשמור על מין זה.

 

אז אם אתם צופים בבז אדום, ומזהים טבעת צבעונית על רגלו השמאלית, אנא עדכנו אותנו.

 

תודה

רון ויואב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגיות

land marks