שובו של המלך...

ערד בן דוד 05/07/2015 00:00

צופית בוהקת מקננת על אהיל בסלון, משפחה של ירגזים בתיבת קינון, דוכיפת שהתנחלה בקן ישן של נקר, שנחטב בגזע גרווילאה חסונה…

שחפים צהובי-רגל צוחקים על תושבי מעוז אביב, סיסי חומות צוהלים באלנבי, בזים נודדים "מפרקים" יונים על רבי קומות בערי גוש דן ולתושבי מג'דל שמס, במקום פעמון ליד הדלת - יש קן של סיטת צוקים!

 

כל אחד מתפאר בציפורי הבר שנמצאות באזור מגוריו. ועכשיו תורם של תושבי שכונת דניה, סביוני הכרמל והסטודנטים של אוניברסיטת חיפה - נשר מקראי, הוא ולא אחר (ולא אחד. הרבה יותר!) ניצב על גגות הבתים, דואה בגובה העיניים.

 

 

 

זאת הצלחה גדולה והיא נובעת מעקשנות והתמדה שנמשכת יותר מ - 20 שנים.

השבת הנשרים בכרמל היא חלק מפרויקט "פורשים כנף" של רשות הטבע והגנים, חברת החשמל לישראל והחברה להגנת הטבע ובעזרתם של גופים נוספים.

לב הפרויקט פועם בחי-בר כרמל, שם נמצאים גרעין הרביה וכלובי האקלום - אותם כלובים המשמשים את הנשרים הצעירים זמן מה, לפני שיפרשו כנפיים אל המציאות הישראלית. שם נמצא גם יגאל מילר - האימא של הנשרים בישראל.

 

"אתה שומע את זה?" הוא שואל אותי. בהתחלה כלום… אבל אז גם אני מצליח לשמוע את זה - רחש שמזכיר דגלון יום עצמאות, שמתנפנף במהירות. יגאל מחייך: "יש מעלינו נשר…"

אני מרים את הראש ושמח לגלות 22 נשרים, גולשים מכיוון המגדל של האוניברסיטה אלינו - לכיוון החי-בר.

 

 

 

 

אני חושב על טריסטראם, ש"טייל" בארץ לפני כ - 150 שנים, בתקופה שבה הנשר היה מצוי בכל מקום בארץ. מושבות קינון נמצאו אז במקומות רבים, כשבכל אחת מהן מעל 100 זוגות: בנחל עמוד, במצוקי הארבל, בערוצי הכרמל, בנחל פרת ועוד… ובכל רגע נתון, ולכל מקום בשמים, שאליו הכומר הביט - הוא ראה נשרים.

הימים האלה לא ישובו עוד, אני יודע, ובכל זאת - לנשר המקראי יש מקום בנוף הישראלי!

 

"זה מרגש אותי כל פעם מחדש", מתוודה יגאל, "וזה רק עושה לי חשק ללחוץ חזק יותר על דוושת הגז".

מה זאת אומרת ללחוץ חזק יותר? לייבא נשרים חדשים מחו"ל, לתגבר ולרענן את גרעין הרבייה, להקים עוד כלובי אקלום, לסמן, למשדר ולהפריח לשמיים הישראלים עוד נשרים!

ה"זמזום" הזה שנקלט באוזנו של מילר התקבל בזכות תג הכנף שאוהד הצופה והוא מצמידים לנשרים כבר שנים רבות.

החשיבות בסימון הפרטים גדולה. צפרים, צלמים ופקחי הרשות פוגשים את הנשרים המסומנים בכל רחבי הארץ. הנשרים שלנו נצפים בארצות שכנות עד הבלקן והקווקז. בצורה זו מתקבל מידע חשוב אודות כל הנשרים בארץ. לצערנו, הם לא רבים.

 

 

 

עכשיו נניח ש"השרידות השנתית" של נשר ישראלי בוגר שווה ל - 0.8 (80% שהוא ישרוד את השנה הקרובה) ונניח שבישראל יש כ-200 נשרים. האם זה אומר שבכל שנה אנחנו "מאבדים" 40 נשרים? תאורטית, כן!

מוות טבעי, הרעלה (ראו כתבות מצורפות...), התחשמלות, התנגשות בטורבינת רוח, נטישת קנים בגלל הפרעות כמו למשל הימצאות כלי טיס בסמוך למושבות הקינון, גלישת מצוקים או סתם מטיילים שבחרו לסטות מהדרך המסומנת. כל אלה, ועוד, ממתינים לנשר הישראלי מעבר לפינה.

 

 

בנוסף, כאשר נשר ישראלי מחליט לחצות את הגבול (שכן לציפורים אין גבולות), הוא נקלע לא פעם למדינות "עויינות" שבהן יורים על כל דבר שזז! ואם לא ירי, אז מאסר מנהלתי, אינפנטילי במקצת, באשמת ריגול… וזאת בנוסף להרבה הרעלות שם, התחשמלויות, התנגשות בקווי מתח וכל שאר "הבישין והרעים" שבישראל.

 

 

 

בישראל אין 40 זוגות נשרים מקננים. וגם אם היו, אנחנו "מצטיינים" באחוזי הצלחה נמוכים מאוד בכל מה שקשור לקינון נשרים. בנוסף צריך לזכור שאצל נשרים, עד שהפרחון יוצא לחיים עצמאיים, יוצאת גם הנשמה - דגירה שנמשכת כמעט חודשיים, בייביסיטר צמוד עד גיל 70 יום ופריחה סופית בגיל 140 ימים!

אם אתם עדין מתעקשים להוציא תדפיס עו"ש כדי לגלות שאנחנו במינוס, זאת זכותכם. דרך אגב, לעתים יש גם הפתעות, כמו למשל פרט משוטט שעבר כאן במקרה והחליט להישאר.

 

אז מה עושים? תוקפים, בכל החזיתות! משחררים נשרים לטבע ומנסים לצמצם עד כמה שניתן גורמי סיכון. להגדיל את הערך של השרידות - שבמדינות "מתוקנות" כמו למשל ספרד או צרפת, נע סביב ה - 0.95!

 

אחד מגורמי התמותה בקרב נשרים בשנים האחרונות, למשל, היה תכשירים וטרינריים שנמצאו בפגרים שבהם הנשרים ניזונו. התכשירים האלה היו אחראים למותם של 99% מהנשרים (נשרים, רחמים, פרסים ועוזניות) בהודו, למשל, וגם בישראל נשרים נפגעו מהתכשירים האלה (אם כי במידה מצומצמת, בינתיים). למרבה המזל הבעיה הזאת מטופלת אבל הסיכון קיים כי באירופה אושר לאחרונה שימוש בתרופות אלו.

 

מוות כתוצאה מהתחשמלות הפך לחריג - בזכות מיגון עמודי חשמל באזורים רגישים, בכל רחבי הארץ וגם חיל האוויר יודע היטב היכן מותר לטוס, היכן אסור, באיזה גובה ובאיזו עונה! וכשיגאל קולט ינשוף צה"לי (מסוק מדגם בלק הוק) מרעיד את האוויר ממזרח לנו הוא לא חושב פעמיים ומתקשר ישירות לבקרה האווירית במירון כדי לעדכן אותם בדבר ע ב י ר ה.

 

 

 

שאלת השאלות, מבחינתי, היא האם הנשרים שמשוחררים בכרמל "קורצו" מחומר אחר? האם הם מצוידים בחוצפה ישראלית שתחסן אותם מפני מטיילים ומטוסים?

יגאל, שמכיר את דרך הנשר כמו את כף ידו, לא נשבה באופטימיות שלי - חסרת הבסיס וההיגיון. הוא מסיק מסקנות מהעובדות בשטח!

במהלך השנים האחרונות, בכל שנה הוא שחרר שמונה נשרים חדשים לטבע, בממוצע.

בעבר היה נהוג לחכות עד שהנשר יגיע לגיל ארבע שנים אבל היום הפרטים המשוחררים הם צעירים בני מעט יותר משנה. "אני רואה אותם מצטרפים אל שאר הנשרים, לומדים לשרוד ומסתדרים נהדר!" הוא אומר לי, "אחוזי ההצלחה בקינון נשרים בטבע הוא כ-70%. אצלי הוא 170! יש לנו כאן משפחות מאמצות, "הטלות מילואים" (מצב שבו זוג מטיל ביצה נוספת לאחר ש"איבד" את הביצה הראשונה), גוזלים מתפתחים נהדר - גם בחי-בר וגם בגן החיות התנכי בירושלים ואפילו הנשרים "הנכים" שחיים בתחנת ההאכלה לא איבדו את החשק ומספקים לנו ביצים פוריות - יקרות מפז…"

 

 

בימים אלה משוטטים בכרמל כ-40 נשרים. בשנת 2002 הנשרים חזרו לקנן בכרמל - בדיוק 50 שנים אחרי שפרופ' מנדלסון תיעד את הביצה האחרונה שהוטלה שם.

זוג אחד, שני זוגות והשנה שבעה זוגות, ואולי אפילו יותר (טפו טפו טפו). לפי דעתו של יגאל, יש מקום, אפילו ל-30 זוגות.

חלק מהנשרים יעזבו את הכרמל ויצטרפו אל הנשרים בגמלא ובנגב, שם הם יבנו קן וינסו לשלח פרחון אל השמים. זה קורה כבר עכשיו.

 

"אוכל לא חסר, יש איפה לקנן וכמעט בכל רגע נתון - יש נשר בשמים… לא רק שהנשרים שלנו שומרים אמונים לכרמל, אחרים נוספים יצטרפו". כך נשמעת האופטימיות המחושבת של מילר.

 

אבל התמונה הזאת שצילמה עדי אשכנזי - בה נשרים ניצבים על גגות מבנים בשכונת דניה... הותירה בי רושם עצום. לרגע הרגשתי שאני בדלהי, בימים שבהם עשרות נשרים ניצבו על גגות גבוהים וכרכובים (כרכוב - מסגרת בולטת מסביב לבניין), בוחנים את ההמון הסואן תחתם, מחכים בסבלנות שהוד קדושתה, הפרה, תתפגר…

האם גם נשרי הכרמל דואים אל עבר דו-קיום עם תושבי העיר חיפה?

 

הלוואי!

 

 


 

"גוזלי הנשרים בחי בר גדלים ב'אומנת'.

האומנת מורכבת מתאים המדמים למעשה את תנאי המחיה של הגוזל בטבע: טמפרטורה ולחות מבוקרת ולכל גוזל 'קן' משלו.

 

על מנת למנוע חשיפה של הגוזל למטפל, התא מורכב בחלקו מזכוכית חד כיוונית, דרכה יכולים המטפלים לצפות בגוזל, אך לא להיפך. חלק אחר של התא עשוי מזכוכית דו כיוונית ודרכה רואים הגוזלים נשר נקבה בוגרת. האכלת הגוזלים מתבצעת תוך שימוש בפוחלץ ראש של נשר.

 

החשיפה לפרט בוגר מלמדת את הגוזל לזהות דמות של נשר כהורה ולא של אדם - מה שקורה לעתים בשבי ופוגע בסיכויים להשבה לטבע".

 

מתוך דף הפייסבוק של חי בר כרמל רשות הטבע והגנים

 


 

 

 

סוף דבר

 

הכתבה "שובו של המלך" שקראתם זה עתה הייתה מוכנה לפרסום כבר לפני חודשים רבים, אבל שלוש הרעלות רצופות (אחת בגולן ושתיים בדרום) שקטלו תשעה נשרים (ואתם דורסים נוספים כמו רחם מדברי ושתי עוזניות שחורות!) "עודדו" אותנו לדחות בזמן מה את העלאתו לאוויר...

 

אנחנו מתפללים לא לקבל עוד בשורות עצובות על הרעלות נשרים. נציין כאן את עבודתם המופלאה של אנשי בית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים. בהרעלה השלישית, שבה נמצאו שני נשרים מורעלים אך לא מתים, הצליח צוות בית החולים להציל אותם וכעבור זמן קצר הם הושבו בחזרה אל הטבע.

 

תודה להם ותודה גדולה לאוהד הצופה, יגאל מילר ועדי אשכנזי (שצילמה את כל התמונות המופיעות בכתבה).

 



 

 


 

כתבות

land marks