הקוקיה והעורב

יורם שפירר 11/06/2015 00:00

 

הרומן שלי עם הקוקיות החל בגיל 10 כשהתחלתי לטפס אל צמרות העצים, או לכל מקום גבוה אחר שבו ציפורים מטילות - זאת כדי להכיר מקרוב את ביצי הציפורים ובהמשך את התפתחות הגוזלים בקן. החוויה הרגשית, דרך הלימוד והחקירה מהתקופה ההיא - מלווים אותי עד היום הזה.

אני זוכר את העץ הגבוה בשדרת הברושים הזקנים בכניסה לקיבוץ ניצנים שבו נולדתי. בצמרתו של אותו עץ מצאתי קן ובו חמש ביצים - ארבע מהביצים בקעו ולאחר כשבוע מיום הבקיעה ראיתי כי אחד הגוזלים נראה קצת שונה מהאחרים אך עדין לא ידעתי מה מחכה לי.

בביקור הבא, כמה ימים לאחר מכן, גיליתי להפתעתי שרק שני גוזלים נותרו בקן - הם היו שונים אחד מהשני, כאילו שהם גוזלים של ציפורים שונות... מאז ועד היום אני מטפס על עצים כדי לראות כיצד מתפתחים גוזלי הקוקיה בקני העורב האפור.

 

 

תופעת הטפילות היא סוג של "חידה" אבולוציונית. כידוע, על פי התאוריה הדרוויניסטית, כל יצור צפוי להתנהג באופן שיגדיל את מספר צאצאיו הפוריים. לעומת זאת, במקרה של טפילות בציפורים אנחנו רואים כי הפונדקאי, במקרה שלנו העורב האפור, משקיע מאמצים בגידול גוזל של ציפור אחרת, המאיים על גוזליו שלו.

ההפתעה גדולה במיוחד בעיקר בשל העובדה שהעורב נחשב לבעל חיים פיקח, יחסית, ודווקא בחוסר יכולתו להתמודד מול הקוקייה הוא מצטייר כחסר חוש אבחנה לחלוטין.

 

 

משפחת הקוקיתיים היא אחת מחמש משפחות מוכרות של עופות טפילים.

טפיל - מטיל בקן של ציפור אחרת וזו דוגרת על הביצה ומגדלת, במקומו, את הגוזל שבוקע ממנה. ציפור זו מוגדרת כפונדקאי מארח.

בישראל מקננים שני מיני קוקיה: הקוקיה האירופאית Common сuckoo, שגוזלה מרחיק את ביצי, או גוזלי, הפונדקאי מהקן. המינים המועדפים להטפלה, במקרה של הקוקיה האירופית, בארץ הם מדברון ופפיון הרים.

הקוקיה האירופית מסוגלת לחקות את דגם הביצה של הפונדקאי בצורה כזו שכמעט ולא ניתן להבחין בין הביצים השונות.

מנגד נמצאת הקוקיה המצויצת - טפילה מעט יותר "סימפטית" בהשוואה לקרובתה האירופית. גוזלי הקוקיה המצויצת לא מרחיקים את גוזלי הפונדקאי מהקן אלא "מתחרים" אתם על המזון שמוגש בקן על ידי ההורים. ובתור מין טפיל, מובן שהם דואגים לעצמם ליתרון לא קטן...

 

בישראל, הקוקיה המצויצת מטפילה בעיקר את קני העורב האפור והקאק.

הקוקיה המצויצת היא חולפת נפוצה ובאביב ניתן לפגוש בה כמעט בכל מקום - מאזור העמקים הצפוניים ועד לנגב. פרטים מעטים מבלים בישראל גם בחודשי החורף.

בשנים האחרונות נראה כי עם הגידול במספר העורבים האפורים - בעקבות ההתפשטות והגידול במספר יישובי אדם, קיימת גם עליה במספר הקוקיות המצויצות שבוחרות להטיל בארץ.

 

 

מהם הגורמים שמביאים בעל חיים - במקרה שלנו ציפור, להפוך למין טפיל?

קשה להתחקות אחר התהליך שמוביל מין מסוים להיות טפיל -  כזה המאבד את היכולת לקנן באופן עצמאי. המדענים חלוקים עדיין בדעותיהם בנושא, אך קימות כמה השערות עיקריות:

 

- מחסור במקומות קינון - דבר שהביא לשותפות בתוך המין בגידול הצאצאים. תופעה שהתפתחה לטפילות.

 

- מצב שבו מזון הבוגר רעיל לגוזל. גם אז טיפול בגוזל על ידי עוף אחר הוא פתרון טוב, עד שהגוזל מתבגר. הקוקיה הבוגרת אוכלת זחלים רעילים ויתכן כי אותה רעילות משפיעה על הגוזלים הצעירים.

 

- מניעת סיכוני טריפה, והגברת יכולת הרבייה, על ידי פיזור הביצים במספר קנים של אחרים. הטפיל לא שם את כל הביצים "בסל אחד", ובכך מפזר סכנות.

בנוסף, הוא מגדיל את כמות צאצאיו לעונת רבייה - כי הוא יכול להטיל יותר ביצים מאשר היה יכול אילו היה צריך הוא לטפל בהם בעצמו.

קוקייה מצויצת יכולה להטיל עד כשלושים ביצים בעונת קינון אחת בעוד שהעורב האפור, הפונדקאי שלה מטיל ארבע עד שש ביצים בעונה, וכולן בקן אחד.

 

 

הקוקיה מטילה, בדרך כלל, ביצה אחת עד שתיים בכל קן. ישנם מקרים שבהן היא מטילה אפילו יותר: בשנת 2003 מצאתי קן ובו חמש ביצי קוקיה מצויצת לצד שלוש ביצי עורב אפור. מקן זה פרחו בסופו של דבר שלושה גוזלי קוקיה. לא ברור לי אם כל הביצים היו של נקבת קוקיה אחת או יותר.

 

נראה כי אחת ההתאמות של הקוקיות לתהליך הטפילות הוא הדמיון בין ביצי הקוקיה לבין ביצי הפונדקאי. דמיון זה מתבטא בצבע, בדגם הכתמים ובגודל הביצה, ונראה שהוא שמקשה על הפונדקאי לזהות ולהשליך הביצים הזרות מהקן.

הדבר נכון בעיקר במקרה של הקוקייה האירופאית - במקרה שלה פונדקאים רבים כן מזהים ומרחיקים את ביציה מהקן - אם אלו קלות לזיהוי.

הדמיון שהתפתח במקרה זה נחשב כתוצר פעולתה של הברירה הטבעית. כלומר, רק קוקיות שמטילות ביצים דומות לאלו של הפונדקאי - ממשיכות במירוץ.

 

במערכת היחסים שבין הקוקייה המצויצת ובין העורב האפור המצב מורכב יותר. במבט כללי יש דמיון בין ביצי הקוקיה ובין ביצי העורב - אבל קיימים גם הבדלים בולטים לעין.  

ביצי הקוקיה המצויצת קטנות וסגלגלות יותר מאלו של העורב האפור. גודלן ודגם הקליפה קבוע ואחיד למדי ברוב אזורי הארץ.

יתרה מזאת, המחקר שערכנו באזור ניצנים הראה כי העורבים לא מבחינים בין ביצים שונות ולכן הדמיון שקיים בין ביצי הקוקיה והעורב לא יכול להיות מוסבר על ידי "מרוץ חימוש" כזה או אחר, שבמהלכו העורבים סילקו ביצים זרות.

יתכן כי הדמיון בין ביצי הקוקיה המצויצת לביצי העורב האפור נובע מהצורך הדומה של שני המינים להתאים את דגם הביצים להסוואה של אזור הקן.

 

אז מה מונע מהעורבים ה"חכמים" להבחין בין ביצים שונות? תשובה אפשרית אחת היא שגם אצל העורבים האפורים קיימת שונות בין הביצים. השונות קיימת, אפילו, בין ביצה אחת לשנייה אצל אותו העורב.

השוני מתבטא בדגם הקליפה, גודלה וצורתה. בקנים רבים נמצא כי הביצה האחרונה בתטולה היא קטנה יותר.

עורב שינסה ללמוד ולהבחין בין ביצים מסתכן בכך שהנזק המצטבר מטעויות בזיהוי, יהיה רב על התועלת מהשלכה מוצלחת של ביצת קוקיה.

 

 

בשלב שלאחר בקיעת הגוזלים ניתן להבחין בסדרה נוספת של תכונות המתאימות את הקוקיות לחיי טפילות:

במקרה של הקוקיה האירופית, הגוזל "מתוכנת"  להשליך את הביצים, או הגוזלים, של הפונדקאי מהקן ובכך לזכות במלוא תשומת הלב ההורית. גוזלי המצויצת אינם נוהגים כך.

הם מצטיינים בחיקוי קריאת הגוזל של הפונדקאי וגם דגם הלוע - זה המגרה את ההורה להאכיל, זהה לדגם הלוע של גוזלי העורבים.

אבל היתרון הגדול מתקבל הודות לקצב הגדילה המהיר של גוזל הקוקיה המצויצת.

לדוגמה: גוזל קוקיה פוקח את עיניו בגיל חמישה ימים לעומת שבעה ימים אצל העורב האפור. הוא מסוגל לעוף בגיל שלושה שבועות בעוד שגוזל העורב פורח מהקן כשהוא בן יותר מחודש. כך הבן המאומץ והרעב ממתין להוריו כבר מחוץ לקן בעוד שאחיו החוקיים ("אחוקים") עדיין "תקועים" בקן...

משך דגירה קצר ובקיעה מוקדמת, מקנה גם הוא יתרון גדול בהשגת המזון בימים הראשונים, דבר שהוא קריטי להמשך ההתפתחות. גוזל הקוקיה בוקע לאחר 13 ימי דגירה, גוזל העורבים רק לאחר 19 ימים.

בהנחה שהעורב מתחיל לדגור לאחר הטלת הביצה השלישית, ובקן כבר מצויה לפחות ביצת קוקיה אחת (הקוקיה מטילה לאחר שנקבת העורב מטילה את הביצה הראשונה ובכל מקרה, בטרם החלה בדגירה עצמה) גוזל הקוקיה יבקע, כמעט תמיד, חמישה עד שישה ימים לפני שגוזלי העורב בוקעים. מצב זה מעניק לגוזל הקוקיה יתרון משמעותי כבר מהיום הראשון לחייו.

 

למרות כל אלה העורבים, הורים מוצלחים שכמותם, מצליחים לגדל זה לצד זה את גוזליהם וגוזלי הקוקייה עד פריחה מהקן. בעבר צפיתי בזוג עורבים שהצליח לגדל עד לפריחה מהקן את ארבעת גוזליו ובנוסף שני גוזלי קוקיה. אולם, זהו מקרה נדיר.

בדרך כלל יפרחו מקן מוטפל לא יותר משני גוזלי עורב בנוסף לגוזל הקוקיה.

 

שלב מעניין נוסף ביחסי הקוקייה והעורב הוא השלב הראשוני שבו הקוקיות חייבות להתגנב אל קן הפונדקאי. הקוקייה מטילה בזמן קצר ביותר - תוך שניות ספורות, וזאת כדי לא להתגלות על ידי העורבים.

לעתים זכר הקוקיה מושך בכוונה את תשומת לבה של נקבת העורב וכשזו עוזבת את הקן כדי לגרש אותו, מגיע תורה של נקבת הקוקיה להתגנב ולהטיל את הביצה - משפת הקן פנימה.

 

"נפילת" הביצה אל תוך הקן עשויה לסדוק את אחת הביצים שכבר נמצאות שם - כך יקטן מספר ביצי העורב שמהם יוכל לבקוע גוזל. מצד שני אין בנפילה זאת משום סכנה רבה לביצת הקוקיה עצמה שכן קליפת הביצה הזרה עבה יותר מזו של העורב ואינה נסדקת בנקל.

 

ידוע שבסמוך לתהליך ההטלה, "נעלמת" ביצת עורב אחת, או יותר, מהקן. כאמור, ביצה סדוקה תסולק מהקן על ידי העורבים.

במקרים אחרים נראה כי הקוקיה עצמה מסלקת, או טורפת, ביצים בעת הביקור החפוז שלה בקן. לקוקיות יצא מוניטין של מין שנוהג לטרוף ולחמוס קינים של ציפורים שונות. קימת גם האפשרות שהקוקיה מסלקת את ביצת העורב כדי שזה לא ירגיש בשינוי במספר הביצים שבקן - אבל דבר זה לא הוכח.

 

 

 

הקוקייה המצויצת מתכוננת היטב לטקס ההתגנבות. היא מבלה ימים ארוכים באזור הקן, אוספת מודיעין ומתכוננת לשעת השין. הקוקיות מבלות, בתקופה זו, בזוגות או בקבוצות קטנות של עד חמישה זוגות, באזור הקינון של העורבים.

 

קימות עדויות לכך שבעצם אין מערכת יחסים של זוגיות בין הקוקיות, אפילו לא בעונת הרבייה.

השנה צפיתי בנקבה אחת, שבמשך פרק זמן של פחות משעה החליפה שני בני זוג לצורך הזדווגות. טקס ההזדווגות אצל הקוקיה המצויצת מלווה בהשמעת קולות רמים של שני בני הזוג. על הזכר לחפש, ולמצוא (!) זחל עבור הנקבה שממתינה בסבלנות על ענף. היא משמיעה קולות חלשים - מבקשת שיאכיל אותה. לאחר שהזחל נמצא, סוף סוף, הזכר יעוף אל הנקבה ויגיש לה המתנה תוך כדי הזדווגות.

 

בניסויים ותצפיות שערכתי בשש עשרה השנים האחרונות לא נמצא, ולו גם מקרה אחד של דחיית ביצת קוקיה על ידי העורב האפור. הניסויים כללו העברת ביצי קוקיה מקן עורב אחד לאחר והכנסת ביצי "דמה" לקני עורבים אפורים.

יש המדמים את מערכת היחסים בין הטפיל ובין הפונדקאי כ"מרוץ חימוש" אבולוציוני שבו כל "פיתוח" של צד א, יגרור תגובה מצד ב.

ביום שבו העורבים ידעו לזהות את ביצי הקוקיה, וידאגו לסלק אותן מהקן - יתחילו גלגלי השיניים האבולוציוניים לנוע מהר! "היתרון" הוא זמני, בסופו של תהליך הקוקיות ילמדו להטיל ביצים דומות עוד יותר לביצי העורב. כמובן שתהליך כזה נמשך דורות רבים.

 

 

היו שהציעו שאחת הסיבות האפשריות לכך שהעורב האפור, למרות חכמתו ויכולת הלמידה המפותחת שלו, לא מבחין בין ביצים או בין גוזלים, היא שהמפגש שלו עם הקוקייה המצויצת "טרי", יחסית, בקנה מידה אבולוציוני. לטענתם, אם נמתין דורות רבים הרי שיכולת כזו תתפתח. לעומתם יש הטוענים כי העורב והקוקיה חיים ביחד כבר דורות כה רבים, כך שניתן להניח שאם העורבים עדיין נמנעים מלהשליך את ביצי או גוזלי הקוקיה, יש להם כנראה סיבה טובה לכך, אך היא נעלמת מעינינו. רעיונות ברוח זו הציע פרופ' אמוץ זהבי וניתן להרחיב ולקרוא עליהם בספרו: "על טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה".

 

אין ספק שהמראה של זוג עורבים המטפל בגוזלי קוקייה מצויצת ימשיך לקרוא תיגר על הבנתנו את בעלי החיים, ושאלות רבות ימתינו למחקרים נוספים.

תמוהה במיוחד העובדה שהעורבים ממשיכים לטפל בגוזל הקוקייה ולהגן עליו גם שבועות רבים לאחר שפרחון הקוקיה פרח מהקן ואף נראה כקוקיה בוגרת לכל דבר. חשוב לזכור כי עורבים אלו ממש יתקיפו קוקיה בוגרת שתתגנב לאזורם, וזאת למרות שהדמיון שלה לגוזל הקוקייה המגודל שלהם הוא רב ביותר.

 

אחת השאלות המסקרנות הנוספות היא כיצד ובאיזה שלב יודעת הקוקיה שהיא בעצם קוקיה? ולא עורב...

מה גורם לה לעזוב לבסוף את הוריה המאמצים ולהצטרף לקהילת הקוקיות. האם תשוב אליהם אי פעם? האם תזכור אותם?

 

בשלב זה אין לדעת

 

 

 


 

 

הצלם יורם שפירר מקיים הרצאות בנושא המחקר המרתק על הקוקיות המצויצות
ועל בעלי חיים נוספים, לא פחות מעניינים, שאותם הוא זכה לצלם.
 
אם אתם מעוניינים לשמוע אותו - צרו קשר  
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 
land marks