אז מי את? סלעית הבזלות

יואב פרלמן 19/01/2016 00:00

בעולם הצפרים, שכידוע צר עולמנו כעולם נמלה, נוח לנו מאד עם התבניות המוכרות של מה זה מין. יש סלעית שחורת-בטן. יש סלעית לבנת-כנף. יש סלעית מדבר. יש סלעית נזירה...

כולן דוגרות בנגב, לעתים קרובות זו לצד זו. אבל ברור שכולן נפרדות אחת מהשנייה, נכון? הן נראות שונה, הן שרות שונה, והן לא מתרבות אחת עם השנייה (בדרך כלל...). אבל לפעמים זה לא כל כך פשוט, וההגדרות המסורתיות, האינסטינקטיביות למי שצופה ומתבונן בטבע שנים רבות, חייבות להתגמש קצת.

 

ברשימת ציפורי ישראל יש נציגה אחת, שהסיפור שלה מרתק ומעניין: הוא כולל מלחמת אזרחים, נישואי תערובת, מרידה במוסכמות, סופות מטורפות, צלמים זועמים וציפור מופלאה ומסתורית אחת.

ב- 12 בינואר 2016 מצא הצפר המוכשר ליאור כסלו סלעית בזלות במרכז הערבה, סמוך לק"מ 95 בכביש הערבה. למרות שהיה במהלך הדרכה, ליאור זיהה אותה בקלות: בזכות השילוב של צבעה השחור-חום כהה, לא שחור מבריק כמו סלעית שחורת בטן, פס הזנב העבה לרוחב הזנב כולו, ראשה העגלגל ובתעופה בלטו כתמי כנף בהירים, מזכירים את הסלעית לבנת-הכנף.

אך אבוי, במצחה יש לה כמה נוצות לבנות. מה זה? למה זה?

 

 

 

 

נתחיל עם קצת היסטוריה.

סלעית הבזלות דוגרת במדבר הבזלת של צפון מזרח ירדן ודרום סוריה. עד לפני כמה עשורים אף אחד לא שמע עליה, ורק ב- 1985 הוגדרו נכונה הפרטים הראשונים בצפון ירדן - עד אז חשבו שהיא סלעית הודית. לא ברור לגמרי מה הם אזורי החריפה של סלעית הבזלות, כנראה בדרום ירדן ובמצרים. מספר פרטים תוארו מאוספים שונים בעולם, והיו כמה מאמרים שתיארו אותה בעשרות השנים האחרונות.

מסתבר שהפרט הראשון נאסף ע"י החוקרים Hemprich  ו- Ehrenberg סמוך ל- Aswan בדרום מצרים ב- 1821. בכמה מגדירי ציפורים היא הייתה ידועה בתור מופע מלניסטי של הסלעית לבנת-הכנף.

 

התצפית הראשונה בישראל השתחלה בדקה התשעים לספרו של הדורם שיריחי The Birds of Israel: בעמוד האחרון של הספר, תחת סעיף 'הערות שנוספו תוך כדי ההגהה', מתוארת תצפית בשני פרטים של סלעית הבזלות בק"מ ה- 76 לאורך כביש הערבה, בבקעה שנקראת קע-א-סעידין, ב- 23 בדצמבר 1994 על ידי שני צפרים מחו"ל. אמנם בספרו מ- 1996 הדורם עוד מתייחס אליה בתור מופע כהה של לבנת-כנף, אבל אז הדורם כבר הבין שיש בסלעית הבזלות משהו מיוחד ושהיא מגיעה לארץ לעתים רחוקות.

 

 
 

 

 

באותה התקופה שכנו לבטח שתי סלעיות נוספות ברשימת ציפורי ישראל: סלעית שחורה שנצפתה וצולמה באילת בדצמבר 1982 על ידי חבורת צפרים ותיקים - אהוד דברת, יואב גולן, דויד סטנטון ואמיר בן דב. סלעית 'שחורה' נוספת הייתה סלעית הודית (Oenanthe picata) שנצפתה גם היא באילת בפברואר 1986 על ידי הדורם וחבריו. יש לציין שבאותן השנים רמת המידע על זיהוי הציפורים הייתה נמוכה, ואף אחד עוד לא שמע על סלעית הבזלות. הדורם מציין שכבר אז הם חשדו שהזיהוי רעוע, אבל פשוט לא היה להם מידע אחר שיכול לבסס זיהוי חלופי.

 

כעבור כמה שנים המצב החל להתבהר.

קודם כל, בדצמבר 2001 מצא הצפר הבריטי James P. Smith שבאותה התקופה חי ועבד בישראל, סלעית בזלות 'אמתית' גם כן בערבה, בק"מ ה- 33. אני זכיתי לראות ולצלם אותה כמה ימים לאחר מכן עם כמה צפרים נוספים. בזמנו זו הייתה התצפית השנייה לישראל. אחרי התצפית הזאת, והשיפור ברמת הספרות ומגדירי השדה, צפרי ישראל כבר 'התאפסו' על הזיהוי של הסלעית הזאת.

 

 

 

Fast forward לשנת 2010. בבוקר חורפי וסוער בינואר הצפר אורי מקובר מצא סלעית בזלות במאגר סמוך לכפר-ברוך שבעמק יזרעאל. למרבה המזל הוא צילם אותה. אני הגעתי לשם כעבור שעות ספורות יחד עם כמה צפרים נוספים וכבר לא מצאנו אותה, אולי כי הסערה התגברה למצב מסכן חיים ממש לציפור קטנה.

 

באביב 2012 מצאו איתי ברגר ודניאל ברקוביץ' סלעית בזלות נוספת בבקעת עובדה בנגב הדרומי. באותם הימים הדורם שיריחי היה בעיצומו של המחקר על הסלעית המעניינת הזאת. הדורם ביקש ממני, והסכמתי, ללכוד את הסלעית על מנת לקחת ממנה דגימת דנ"א ומידות מלאות. זאת הייתה אחת הציפורים המרתקות שטיבעתי בחיי. כמובן שצלמים רבים קיללו אותי כי 'לכלכתי' להם את הצילומים עם הטבעת, אבל בסוף כולם הסתדרו – בפוטושופ קל מאד 'להסיר' את הטבעת אם רוצים...

 

במסגרת המחקר שלו, הדורם ביקר פעמים רבות במדבר הבזלת של צפון ירדן וחקר את הסלעיות שם. לדרום סוריה אפילו הוא לא העז להגיע, בטח לא בשנים אלה של מלחמת אזרחים באזור זה.

בביקוריו הראשונים בצפון ירדן בשנות התשעים, הדורם גילה שסלעית הבזלות נפוצה למדי במדבר הבזלת המבודד. בביקור האחרון, בקיץ 2013, יחד עם עמיר בלבן, הם לא מצאו ולו סלעית בזלות אחת באזורים שרחשו בסלעיות בשנים שלפני כן. ייתכן שהיא נכחדה מהאזור ונמצאת כיום רק בדרום סוריה.

 

 

בנוסף, הדורם חרש את כל המוזיאונים בעולם ואיתר כמה עורות עלומים שזוהו בטעות כסלעיות שחורות-בטן צעירות וכו'. בכל מקרה, במסגרת המחקר שלו, אותו פרסם הדורם בשנת 2011 יחד עם שני חוקרים נוספים, הם הגיעו למסקנה שסלעית הבזלות היא יותר מ'מופע מלניסטי' של סלעית לבנת-כנף.

במאמר שפורסם ב- 2011 הגדירו אותה הדורם וחובריו כתת מין של לבנת-הכנף - Oenanthe lugens warriae. זאת על בסיס הבדלים מובהקים במורפולוגיה, מידות, קולות ותפוצה משאר לבנות-הכנף.

כמו כן, המובהקות הגאוגרפית של סלעית הבזלות מבהירה שזה לא מופע. במינים בעלי מופעים שונים, כמו למשל עיט גמדי, בכל אזור גאוגרפי מופיעים מגוון המופיעים זה לצד זה. אך לא כך הדבר עם סלעית הבזלות, שנמצאת רק במדבר הבזלת.

 

הסבר אפשרי להמצאות נוצות לבנות בכמות משתנה בכיפה לא קשור לערבוב עם מינים אחרים, אלא לעלייה בשכיחות הביטוי של גנים 'פגומים' כמו גנים לבקניים או לאוציסטיים באוכלוסיות קטנות ומבודדות המתרבות בתוך עצמן. תופעה זו מוכרת וידועה בעולם החי, אך יש צורך לברר ולתאר זאת גם בסלעית הבזלות.

 

הדורם קרא את הסלעית לכבודה ועל שמה של Effie Warr, האוצרת המיתולוגית של אוסף הציפורים ב- Natural History Museum ב- Tring שבאנגליה. הדורם סיפר לי שבשנותיו הראשונות כחוקר מקצועי במוזיאון, האוצרת דאגה לו בצורה אימהית וחמה, והוא העריך אותה מאד על כך ועל הידע הרב שצברה ואגרה במהלך שנותיה הרבות במוזיאון.

בספרו המתגבש יחד עם Lars Svensson על כל מיני ותת-מיני הציפורים של המערב הפליארקטי, הדורם ככל הנראה ינסה לשדרג אותה לדרגת מין נפרד, ואם הסלעית תוכר כמין נפרד, היא מין נדיר מאד וכנראה בסכנת הכחדה עולמית.

 

יש לציין כי אין הבדל גנטי מובהק בינה לבין סלעית לבנת-כנף, אך למעשה זה כך כמעט בכל הסלעיות. למשל, חוקרים גילו כי סלעית קיץ וסלעית שיחים זהות מבחינה גנטית, ובכלל העץ הפילוגנטי (תיאור הקשרים הגנטיים והאבולוציניים) של הסלעיות השונות "מבורדק" לגמרי. כך שבמקרה הזה, הדורם ו- Svensson מקדמים שימוש בהגדרה ביולוגית / אקולוגית של המין סלעית הבזלות, ומסתמכים פחות על שיטת המיון המבוססת על גנטיקה שהפכה להיות מקובלת מאד על טקסונומים בעשורים האחרונות.


תוצאה נוספת של המחקר של הדורם שהוביל להבנה עמוקה יותר של הסלעית המיוחדת הזאת, שהתקבלה יחד עם ועדת הנדירים של ישראל, נגעה לשתי התצפיות הקודמות בסלעיות 'שחורות' משנות השמונים. לאחר עיון מחודש בצילומים ובתיאורים, והכרה מעמיקה יותר של סלעית הבזלות, הובן שלא סלעית הודית ולא סלעית שחורה נצפו בישראל - שתי תצפיות אלו היו למעשה סלעיות בזלות שזוהו בצורה שגויה. וכך אבדו להם שני מינים מרשימת ציפורי ישראל…

 

 

אז עכשיו יש אצלנו סלעית בזלות בפעם השביעית בישראל. הפעם היא זכתה לכבוד רב, וצפרים רבים באו לראות ולצלם אותה, בין השאר כי היא מוכרת יותר ויותר כמין בפני עצמה. היא יפהפייה, היא נדירה, והיא משתפת פעולה. נקווה שמלחמות אסד בדאעש לא יקרבו אותה יותר אל סף ההכחדה.

 

תודה רבה להדורם שיריחי על הערותיו המועילות לכתבה זו

 

 

 

 
land marks