מים שקטים

אלדד גולן 02/06/2016 00:00

החלטתי להשקיע קצת מחשבה וזמן ולהציג בפני מי שמתעניין את סדרת החופמאים - ציפורים שבד"כ לא זוכות ליותר מדי תשומת לב, בקרב צפרים, צלמים וסתם חובבי טבע.

מה לעשות, העין נמשכת אחרי ציפורי שיר צבעוניות, הלב מחסיר פעימה למראה דורס מלכותי, ולא תמיד יש חשק להתעכב על העופות האפורים-חומים-לבנים האלה שמתגודדים להם על גדות המאגרים או בחוף הים.

 

 

אותי התחום הזה דווקא מרתק. סדרה היא הגדרה שנמצאת מדרגה אחת מעל משפחה, והחופמאים (Charadriiformes) היא אחת מסדרות העופות הגדולות, המגוונות והמעניינות ביותר. ענייני הטקסונומיה (המיון המדעי הרשמי) תמיד משתנים אבל אפשר לקבוע שיש מעל 20 משפחות שונות בסדרה הזאת, כאשר התכונות המשותפות והסממנים המובהקים מהווים ניגוד חריף לחריגים וליוצאים מהכלל.

 

למשל, כפי שהשם מרמז, רוב החופמאים מבלים את עיקר זמנם ליד מים. נחלים, אגמים, ביצות, חופי ים וכו'. אבל יש גם משפחות ומינים שמעדיפים דווקא שדות פתוחים ונופים יבשים יותר - כמו הכרוון והסיקסק שקל לראות בישראל, ומין אחד שמגיע לארץ אבל קצת קשה לראות אותו, מעדיף בכלל נוף מיוער - חרטומן היערות. בקיצור, המגוון עצום ומתבטא בהמון פרטים.

 

 

גודל

מהחופיות הזעירות שבאוויר נראות כמו ציפורי שיר, ומשקלן הממוצע כ-20 גרמים, ועד ללימוזה ולחרמשונים המגודלים, שהכבדים בהם שוקלים קילוגרם אחד (משקלה של נקבת חרמשון גדול - 1,000 גר' בעוד משקלו של הזכר נמוך יותר - 770 גר') - פי 50 מהחופית הקטנה!

 

חלק מהמינים יציבים, ואחרים אחראים לכמה מהישגי הנדידה המדהימים ביותר בעולם החי. והתחום שבו השוני בין החופמאים השונים בולט ומרתק יותר מכל הוא מבנה המקור. אם הפרושים של איי הגלפגוס נתנו לדארווין את הניצוץ שהביא להולדתה של תיאוריית האבולוציה, בעיקר בזכות המקורים השונים שהתפתחו אצל ציפורים דומות מאותה משפחה, הרי שאצל החופמאים התופעה נרחבת ומורכבת עוד יותר, מקרה דומה בקנה מידה הרבה יותר גדול.

 

 

כמה דוגמאות תוכלו לראות בתמונות, אבל ההמחשה המוצלחת ביותר נחשפת רק בשטח. בכל מאגר רדוד עם גדות בוציות אפשר למצוא, בעונה המתאימה, מינים רבים של חופמאים שעוסקים בחיפוש מזון. לא נדיר לראות 8 מינים בשטח מצומצם, ובשיא עונת הנדידה המספר יכול להגיע גם ל-15 ויותר. אפשר להיווכח מיד שאין תחרות ישירה בין המינים, כשמבנה המקור (ושיטת חיפוש המזון שנגזרת ממנו) הוא הסיבה הישירה לכך.

עוד איבר שממחיש את המגוון האבולוציוני הנרחב הוא כמובן הרגליים, שאורכן משתנה בצורה דרמטית אצל המינים השונים, ומשפיע גם הוא על אופן שיחור המזון, על סוג המזון, וכפועל יוצא גם על תנאי השטח המועדפים לפעילות זאת.

 

 

חופמים גוצים עם מקור קצר מלקטים חרקים מפני המים, בספרינטים קצרים ומשעשעים. תמירונים ארוכי רגליים מתרחקים מהחוף וצדים במים עמוקים יותר. השחיינית הענוגה כלל לא הולכת, ומלקטת את מזונה בשחייה (כמו מינים מסוימים של ביצנית). לחלק מהמינים מקור מעוקל, לאחרים מקור ישר וארוך באופן קיצוני, ישנם מקורים קצרים ועבים שמתאימים לפיצוח שריון של סרטנים קטנים, ומקורי "פינצטה" דקיקים שמותאמים לציד חרקים. אין לזה סוף.

 

 

 

 

ויש כמובן גם הבדלים באופי ובגישה. הסיקסק הוא אחד העופות האגרסיביים וחסרי הפחד ביותר שאני מכיר, ולעומתו יש ביצניות חששניות ברמה מגוחכת. יש חופמאים קולניים ויש שקטים יותר, לחלקם שריקות מוזיקליות ונעימות לאוזן וחלקם צורחים בקולות צורמים ורמים.

 

יש חופמאים צבעוניים (בעיקר בלבוש הקיץ) ויש חופמאים לא מרשימים בעליל, חלקם משתמשים בהסוואה מתוחכמת וחלקם מציגים את עצמם לראווה, וכל הבדל כזה יכול לשמש נושא למחקר מקיף ומרתק. זהו, על קצה המזלג, תיהנו מהתמונות, תחקרו קצת לבד, מה שבא לכם. זהו רק מדגם חלקי של החופמאים שאפשר לראות בישראל.

 

כל התמונות צולמו באביב 2016 באזור אילת.

land marks