תנו לקנן בשקט!

אבנר רינות 08/06/2016 00:00

והימים, ימי ראשי הקיץ - שיא עונת הקינון בישראל. ותמונות, עוצרות נשימה, מציפות את הרשת.

פרחוני אוח עיטי ניצבים מחוץ לקן, עורב אפור מאכיל בן חורג, שלדג לבן-חזה נושא חומט במקורו… אחת מהאטרקציות, עבור צלמי הטבע הנלהבים, הן אותן מחצבות נטושות המשמשות מינים "מקנני חורים", כמו השלדג לבן-החזה, כוסי חורבות, כחלים מצויים וכמובן… שרקרקים מצויים.

 

לעתים, בלהט הצילום, חלק מהצלמים עלולים להתקרב יותר מדי אל הקן ובצורה כזו להפריע מאוד להורים.

מחצבה אחת, אי שם בשפלת יהודה, שמשכה אליה בשבועות האחרונים צלמים רבים, חלקם עברו את הגבול והרשת… געשה.

 

הבהרה חשובה: התמונות בכתבה צולמו על ידי צלמים המוכרים היטב למערכת האתר. אין לנו הספק כי בזמן הצילום לא הייתה הפרעה לקינון.

 

אבנר

"בהמשך למה שנכתב בנוגע לצילום קינונים, במיוחד בסביבת מחצבות, היכן שמקננים מקנני חורים רבים, אני מעלה כאן כמה מחוויותי בתור ילד ונער צעיר מתצפיות באזור בית ילדותי שבעמק בית-שאן, על מנת לחדד את נושא הרגישות של אתרי הקינון הללו והפגיעה האפשרית במינים המקננים במיוחד במושבות קינון משותפות, שם הפגיעה עלולה להיות באמת משמעותית במיוחד.

 

מאז גיל 6 אני צופה יוצא לצפות בציפורים, כאשר ההתחלה הייתה בטיולי שבת אחר-הצהריים בסביבות הבית יחד עם אבא שלי. אחד הדברים הכי יפים שחוויתי בקיץ הראשון של הצפרות שלי הוא צפייה בשלוש מושבות קינון של שרקרקים, ויחד אתם היו גם לא מעט זוגות של כחלים, כמה זוגות של לבני-חזה, פרפורים, כוסים, בזים מצויים, ופה ושם גם בזים אדומים ואוח עיטי. בהמשך השנים הצטרפו לחגיגה גם קאקים, אלו התרבו במהירות, וכמו כן שרקרקים גמדיים שמתפשטים צפונה בשנים האחרונות.

 

 

כבר אז, בתור ילד בן 6, ביקשתי מאבא שלי שישמור לי על המקומות האלה, לבל ייפגעו, שידאג שלא יהרסו אותם, שלא יבנו שם או ייסעו שם.

צפינו כך ממרחק, במהלך העונה בהתנהגות הציפורים, וכמובן שהכי מרגש היה כל פעם לראות בפעם הראשונה את הצעירים פורחים מקינם.

במהלך התצפיות הרבות זכינו לחוויות מרתקות- האכלות, מופעי חיזור (אהבתי במיוחד את צלילות החיזור של הכחל), הזדווגויות, פרטי מזון יוצאי דופן שהובאו ועוד...

אך לא פעם גם היו היתקלויות פחות נעימות, למשל באופנועי וטרקטורוני שטח, ציידים, ועוד תופעות, כגון הפיכה של אתר קינון לאתר פסולת, זולות, מטווחים, צלמים שהתקרבו יתר על המידה, וכיוצא בזה..

במקרים כאלו פעמים רבות, הקינון הסתיים טרם-זמנו, והמושבה ננטשה.

 

במהלך השנים הדברים הללו הלכו והחמירו, ועם התחזקות נושא הצילום, יצירת מסלולים מאולתרים של רכבי שטח, התפתחות החקלאות האינטנסיבית, וכל מה שציינתי למעלה, לא נותר הרבה ממושבות הקינון שהיו סביב הקיבוץ שלי, מלבד מושבת קינון אחת (מתוך ה-3 שהיו) במחצבה די מבודדת. גם בה היו לא מעט בעיות, כולל השלכת עודפי עפר ופסולת בניין על ידי קבלנים באופן בלתי-חוקי, שימוש באתר בתור מטווח מאולתר ועוד... לשמחתי, המושבה חזרה למיטבה בשנתיים האחרונות.

היו לאבי ולי רגעים נהדרים באתרים הללו, ובכלל ברחבי העמק (עמק בית-שאן) דווקא בעונה "היבשה" כביכול, עם שפע עופות מקננים - מקנני חורים, ברווזים, חופמאים, דורסי לילה, מושבות קינון של אנפות, ציפורי שיר שונות ועוד...

 

 

 

 

כיום, אין מה מה להשוות בכלל, ברור שהמצב אחר לגמרי, וזה לא קשור כאמור רק לנושא הצילום, מדובר במשהו גדול בהרבה מזה, וכל מגמות הפיתוח האינטנסיבי, כיסוח שטחי טבע בשוליים של קרקע חקלאית, עליה משמעותית בפופולריות רכבי השטח ועוד... באמת שלא חסר.

העניין הוא שכעת, הכל רגיש יותר, נגיש יותר, ובקלות רבה יותר אתר יפה ואיכותי ככל שיהיה, פשוט יכול להיחרב.

אנחנו נמצאים בעונה סופר רגישה, ובכלל בעידן סופר רגיש מבחינת שמירת טבע.

 

כל מהלך שלנו, בתור אנשי סביבה, אנשים שאכפת להם, ואני מאמין שרבים פה איתי בעניין, יכול להשפיע לרעה/לטובה על כל פיפס קטן במה שקורה בשטח.

אנא מכם, פקחו עיניים, פתחו את הלב, וחשבו טוב טוב על המהלכים שלכם, באמת שאין לנו עוד דרכי מילוט, בואו נשמור על מה שנותר, וניתן לטבע לעשות את שלו, כמו שהוא יודע, בוודאי טוב מאיתנו.

זה אפשרי, ואני עוד תקווה שאפשר לשמור על הטבע הנהדר שלנו, באמת באחד המקומות הייחודיים והאיכותיים בתבל לציפורים, וטבע בכלל.

 

 

תודה על ההקשבה, ומי שנשאר עד כה, מוזמן להציץ ברישום טבע שלי מנעורים מאחת מהמחצבות ליד הקיבוץ (הפעם ללא שרקרקים).

אבנר, מרכז הצפרות הישראלי.

land marks