טוויצ'ים וזה...

אלדד גולן 17/10/2016 00:00

כשהטלפון מעיר אותך בדיוק בשעה שכיוונת כשהלכת לישון,

לפני קצת פחות מארבע שעות, הריטואל הקבוע בתוך הראש שלך מתחיל מחדש:

למה אני עושה לעצמי את זה? מה נפל עליי, זה סתם טירוף. פעם אחרונה שאני מתפתה כמו אידיוט.

ובכלל, מי מבטיח לי שהציפור תהיה שם?

בטח גדודי הצלמים שהציקו לה אתמול כבר דאגו שהיא תברח לפחות עד טורקיה.

 

אני מתלבש בחושך, נזהר לא להעיר את האישה, שותה קפה בעמידה ועובר על הציוד תוך כדי אריזה: משקפת, מגדיר, מצלמה, סוללות נוספות, שני בקבוקי מים. כל דבר מעבר לזה הוא בגדר בונוס לא הכרחי. לא הכנת סנדוויצ'ים? אין בעיה, תתמודד עם התועבה בטעם קרטון ופלסטיק שמוכרים בתחנות הדלק. העיקר לעמוד בזמנים ולשחרר קלאצ'. עוד טוויצ' בדרך.

 

נשמע לכם מוכר? אז זהו שאצלי לפחות זה בדיוק הפוך. אני קם נרגש כולי, מלא אדרנלין, לפעמים קורה שאני מתעורר עוד לפני שהטלפון מצלצל. לנוח אפשר בקבר, לישון אפשר מחר (או מחרתיים), אבל ציפור נדירה שנצפתה בגבולות ישראל היא סיבה מספיק טובה להשתגע קצת. אולי זה בגלל שאני טוויצ'ר קטן מאד, בדרך כלל לא מתוך בחירה אלא בגלל אילוצים ונסיבות - מה שמכונה לפעמים "החיים".

פעם-פעמיים-שלוש בשנה מתאפשר לי לצאת לגיחה כזאת, וכשזה קורה אין אצלי שום היסוסים. ואחרי ההבהרה הזאת אפשר לחזור לסיפור שהתחלתי כאן.

 

ארבע וחצי בצומת יקנעם, חושך מצרים, אני מחפש רכב שמישהו שאיני מכיר תיאר לי אתמול בטלפון. הנה הוא. בכיסא הנהג יושב לו מ', שקוע במסך הטלפון - ככל הנראה עובד על מיקומים וצירי תנועה. איזו דרך מוזרה להכיר בן אדם. אבל חבר משותף שידך בינינו, עוד שעה וחצי נאסוף גם אותו ובינתיים יש זמן לשבור את הקרח ולהתיידד. קשה להאמין כמה זה קל, כשיש נושא שיחה משותף שכולו אסקפיזם.

ציפורים, צפרות, ציפורים נדירות, ציפורים מעניינות, מורשות קרב ישנות על... תצפיות בציפורים, עדכונים חמים בענייני מחקר... על ציפורים, וכן הלאה. אגב, את המונולוג הקצר בגנות הטירוף הזה אני שומע באופן מפורש מבן שיחי, שפשוט לא מצליח להבין מה גרם לו להיכנס להרפתקה הזאת. עד שידידנו המשותף מצטרף, מ' ואני כבר חברים טובים, ואפשר לתת גז בדרך דרומה, לפגישה דחופה עם עיט סוואנות. את המידע המקצועי לגבי העיט הזה קיבלתם מזמן אז לא אלאה אתכם.

 

שלוש שעות מאוחר יותר מגיעים לשטח. כמה מאות מטרים מהנקודה בה נצפה העיט לראשונה וכבר יש דורסים בסביבה - דיות שחורות, עיט חורש באוויר... והנה צללית שמרגישה קצת מוזר. עיט גדול למדי, בהיר, שמסרב בתוקף להנמיך קצת למען שלישיית המעריצים. האור מתחזק ואפשר לנסות לצלם. אחרי כמה דקות אני מצליח להשיג תמונת רקורד מטווח עצום, אנחנו בוחנים את התמונות שצולמו בימים האחרונים, מזהים את הנוצות המרוטות בקצות הכנפיים ומבינים שהרגע ראינו עיט סוואנות. כלומר - ראינו כתם בשמיים, עוף דורס ללא ספק, אבל רק האיכויות האופטיות של חברת ניקון סייעו לנו להבין במה מדובר.

 

 

 

 

דיכאון קל וחלול משתלט על חלל הרכב, ומישהו שואל בשקט אם אפשר לסמן איקס. ללא ספק, אנטי קליימקס מהסוג הגרוע ביותר. לא בשביל זה באנו. כן, אפשר לסמן איקס, התמונה (המרוחה והמטושטשת) לא משאירה מקום לספק. אבל אי אפשר לחזור ככה הביתה. כמובן שהתעקשנו, הסתובבנו, איתרנו שוב את העיט בגובה קצת יותר נמוך ובסוף הגיעה גם הגאולה - כשהבריון האפריקאי גירש בבושת פנים עיט חורש שצד יונק קטן, והתמקם לארוחת בוקר על חבילת קש גדולה. התקרבנו, השקפנו, צילמנו, וכשהוא התרומם סוף סוף הרווחנו גם סיבוב דאווין ממש מעל הראשים שלנו.

 

מה המסקנה? האם טוויצ' זאת צפרות ראויה? האם אני ממליץ להשתגע ולשגע את סביבתך הקרובה בכל פעם שהטלפון מזמזם ומתריע על ציפור נדירה? לא יודע, אני מניח שלא אוכל להשפיע כאן על אף אחד. המכורים ימשיכו בשלהם, אלה שנמאס להם כבר יתאפקו ברוב המקרים אבל יישברו במקרים ספציפיים, כל אחד והציפור ששוברת לו את הלב. מה שבטוח זה שכדאי מאד לשמור על פרופורציות. לא להתרוצץ כמו עכבר מורעל בכל הארץ ובעיקר להתמיד גם בצפרות הטובה והישנה. לצאת לשטח, עם חברים, מדריכים, ומדי פעם גם לבד, ולהתקדם בדרך האטית, הקשה והבטוחה.

 

 

 

 

אני מביט לאחור ובוחן שלושה איקסים שסימנתי לאחרונה ברשימה הישראלית שלי: עיט סוואנות, לימוזה חומת -בטן, ושיחנית זית. על עיט הסוואנות הרחבתי מספיק - טוויץ' פשוט ומוצלח, שיכול היה גם להסתיים באיקס העצוב ביותר שסימנתי בחיי, מול מסך קטן של מצלמה.

את הלימוזה ראיתי במהלך יום צפרות איכותי עם דודי קוטר וגיורא לייטנר, שהתנהל בדיוק כמו שאני אוהב: יוצאים לאזור מסוים בעונה מסוימת, ואם העיתוי נכון ויש קצת מזל אפשר גם למצוא מינים חדשים. הייתה תצפית ממושכת ונהדרת מטווח אפסי, עברנו על פרטי הזיהוי באריכות (אני נשברתי ראשון...) וחזרנו הביתה מרוצים. אבל יש משהו שמציק לי בתצפית כזאת (תקראו לי משוגע, זה בסדר). מישהו אחר איתר את הציפור ונתן את הזיהוי הראשוני.

 

 

 

 

לא שיש כאן משהו לא תקין, אבל מבחינתי הסיטואציה המושלמת הולכת בערך ככה:

אילת, סוף אוגוסט. אני סורק את השטח מסביב לגבעה חשופה, לפני עליה לעמדת התצפית של הסקר. מתוך עץ שיטה קטנטן מתעופפת ציפור ותוך מספר שניות נעלמת בין ענפיו וקוציו של עץ אחר, גדול יותר.

הידיעה הראשונית שחולפת בראש היא שמעולם לא ראיתי ציפור כזאת! תוך כדי התקדמות זהירה לעבר העץ הבא אני שומע קול פנימי לוחש: "שיחנית זית". כן, מין לא נדיר ולא מרגש במיוחד, שהייתי אמור לראות באביב בירושלים בכמה הזדמנויות קודמות. ולא יצא.

 

המשכתי במעקב והציפור עברה מעץ לעץ, עד שהרגישה מספיק בטוחה בין ענפים של עץ ענקי וזקן. קפל קרקע מצפון לעץ אפשר לי להתקרב בלי להיראות, והשיחנית הציצה בין הענפים הסבוכים לכמה שניות שהספיקו לתצפית סבירה וצילום חטוף - תמונת רקורד, לא משהו למגזין, אבל העיקר התהליך. איתור, הנחה נכונה, מעקב, ואימות הזיהוי, בלי עזרה מכל צפרי העל שזכיתי להכיר בשנים האחרונות. עדות לשעות המגדיר הרבות שצברתי, בין השאר בשנים בהן לא יכולתי כמעט לצאת לשטח והתמקדתי ב"צפרות שירותים" (תבינו לבד),  וגם לניסיון המצטבר בשטח. הכי הרבה נחת, הכי הרבה סיפוק, גם כשהמין פחות אקזוטי והתמונה ככה ככה.

 

 

 

 

זאת המסקנה היחידה שלי מכל הסיפור. חייבים להיות בשטח לבד מדי פעם, ולהתקדם באופן עצמאי. צפר מנוסה שנמצא לידך יכול לעזור המון, אבל אם מתרגלים לזה קשה להשתחרר מהתלות. צאו לטוויצ'ים כאוות נפשכם אבל אל תשכחו את הבסיס, גם אם הוא קצת שיגרתי ואפור. וכדי לחזק את טענותיי, קצת אחרי שהדברים האלה נכתבו, לא התאפקתי ויצאתי עם כמה מבכירי הצפרים שלנו להפלגה בים סוף, בתקווה לצפות ביסעורונים המסתוריים. שש שעות על המים, אפס יסעורונים, ועשרה פרצופים של בית קברות בדרך חזרה לאילת. איזה כיף בטוויצ'ים.

 

כתבות

  • מים שקטים
    מים שקטים
    בני סדרת החופמאים. עושים לי את זה - ביג טיים!
    02/06/2016
  • קפה עין גדי
    קפה עין גדי
    משחק אווירי, בכוס קפה - חוויות מהמדבר.
    24/05/2016
land marks