אם יש גן עדן...

אבנר רינות 22/11/2016 00:00

ישנו מקום אחד, והוא הר והוא יער.

סביב לו, כל שאונה של עיר והמונה

והוא, בבדידותו, מכונס בעולמו הפנימי.

נישא על סביבותיו

ובמרומו

מצבת אבן שחורה משחור,

חלקה, אין כל עליה

זולת ארבע אותיות השם

של מי שממנו כל סיפורנו

מתחיל.

 

בודד מאד ושומם ראשו של ההר,

ואין חיים בו-אלמלא

היער הצומח במדרונותיו.

עצי אורן נישאים, עצי ארז וברוש

ורב הירק בינות לעצים.

רוח מנשבת בינות הענפים

ופרט לה, קול דממה דקה

ורק שירתן המופלאה של ציפורי החורש

מוסיפה תחושה של התפעלות

והיא כמו זמרת המלאכים בגן העדן

שנמצא ממש כאן, במדרונות ההר

מול עיר הנצח...

 

 

כך מתחיל שירו של אבא, שנכתב לאחר ביקורנו ה"צפרותי" הראשון בהר הרצל לפני 8 שנים, איך לא, בעקבות המלך הזעיר והבלתי מעורער של ההר - המלכילון. כבר בביקורנו הראשון התאהבנו במקום.

גם לי וגם לאבא יש חבר או שניים בהר, ואני משתדל לעלות לומר שלום מידי יום זיכרון.

 

באותה שבת חורפית בה הגענו "בעניין אחר", אולי קצת משונה להר, סופסוף הבנתי למה כולם התלהבו מהמקום הזה מבחינת צפרות - פשוט מקום מופלא על כל המשתמע מכך: אסתטיקה גננית מיוחדת, המתבססת לא מעט על צמחי ארץ-ישראל, ירק רב מאוד המשולב בקירות אבן ירושלמית מלאה בחללים, ריח משכר של פרחי העונה, שירה נהדרת של ציפורי חורש ואווירה כל כך מיוחדת. הפנמנו לעומק, אבי ואני, שיש במקום הזה הרבה יותר מעוד בית עלמין.

מאותו הביקור, עם המלכילון החמדמד, ידענו שמעתה והלאה נבקר בהר בקביעות.

 

 

מיומי הראשון בעבודה בתחנה לחקר ציפורי ירושלים, שמעתי המון סיפורים על צפרות בהר הרצל.

גדעון פרלמן סיפר לי על התצפית המדהימה בעשרה קיכלי סהרון על המדשאה המרכזית בהר, סיפורי צלובי-המקור של עדי גנץ הדהדו במוחי, המלכילונים החורפים בהר, כמויות ומגוון הפרושיים והקיכלים, סתרים, גדרונים בשירתם המופלאה ועוד ועוד.. כל אלו התחברו בראשי לכדי תמונה מופלאה של אתר צפרות ממעלה ראשונה.

עם כל החוויות ששמעתי על המקום הזה, החלטתי שאני לוקח ברצינות את העניין, וגם אם לפעמים התצפיות מבאסות, אני הולך על זה ומבקר את ההר בקביעות. רות-סוף.

 

מה שקרה מאז זה סיפורים על סיפורים, חוויות על חוויות, אכזבות על אכזבות, ועדיין עם כמה סיפורי צפרות יפים, והרבה טעם של עוד. כי הפוטנציאל שראיתי בבית הגידול ובאופיו תמיד תמיד קרצו לי, תמיד קראו לי לבוא, לא להתייאש מבקרים של רוח מצלצלת, לא לוותר בגלל תצפיות חלשות, לא לפחד מאכזבות.

אז נכון, קיכלי סהרון לא ראיתי בהר, אך זה באמת לא העיקר.

 

"הר הרצל מבחינתי הוא אתר צפרות ממעלה ראשונה", כך הוספתי ואמרתי מביקור לביקור, מתצפית נהדרת במלכילון וגדרון, הזעירים שבהר, ועד לתצפית בחרטומן וקינון ניצים מצויים ובזי עצים, מהגדולים שבאורחים כאן.

תמיד היו בתצפיות בהר גם הרבה ערך מוסף, אם זה עצי הקטלב עם הפירות המתוקים עמוסי ציפורי החורף (פרושי הרים, חורפים, קיכלים ועוד), אם זה השירה האדירה והמוסיקלית של הגדרונים המשוטטים בין הקברים, אם זה ליקוט העכבישונים המצחיק של המלכילונים, או החוגלות העגלגלות שחיות על זיתים ואיבדו כאן כל פחד, ואפילו מרגישות בנוח לבצע קרבות רבי עוצמה על הרחבה הראשית מול המצבה השחורה.

תמיד יש משהו חדש, משהו מעניין, משהו ששובה את העין ומסקרן את הידיעה.

 

 

החלום הגדול שלי בהר, שלעולם לא עזב אותי, עד השבוע, הוא צלובי-המקור.

את השנים הגדולות של התפרצות המין, בהר הרצל בפרט ובארץ בכלל - פספסתי, עוד לא הייתי בתכנית אפשר לומר. תמיד קיוויתי שהם יחזרו, תמיד ייחלתי ליום הזה. אמנם לא הציפור הכי יפה, בלשון המעטה, אבל ציפור מרגשת ביותר. תנו לעצמכם דקה או שתיים לחשוב על ההתאמה הכל כך מופלאה של הציפור הזו לשליפה ופיצוח גרעיני אצטרובלי עצי מחט, הרי זה מדהים.

המקור הצלוב שמקצה אחד מפריד את קשקש האצטרובל החופן בתוכו את הגרעין היקר, ומהקצה השני מלקט את הגרעין ובו מה שהציפור מחפשת - הגופיף השמנוני עם הערכים התזונתיים הגבוהים - הצנובר. ואז, בעזרת לשונו החזקה, מניע צלוב-המקור את הגרעין אל שולי המקור העבה המפצח בקלילות את קליפת הצנובר. עוד מספר תנועות לשון סדורות, והצנובר כבר מוחלק אל גרונו.

 

בטיול שלי הקיץ לצפון גאורגיה, כאשר ראיתי להקות יפות של צלובים, הוקסמתי מכל רגע בחברתם, עקבתי אחר תנועתם, התנהגות האכילה שלהם, קולותיהם העדינים, הכל היה מושלם, ובמיוחד המקור הזה, כאילו דרווין צועק שם: "אבולוציה בפעולה".

 

 

טוב, כולם כבר יודעים, השבוע זה באמת קרה, והם הופיעו, 3 צלובי-מקור בהר הרצל. אם יש גן-עדן זה כאן. בשבת, בתצפית מופלאה בהר, שמעתי פרט לראשונה, רחוק וקצר מידי, ולא הצלחתי לאתרו. חשבתי שטעיתי אולי, שהיה זה רק פרוש הרים מעט כישרוני? לא הייתי שקט... המשכתי לתצפית נהדרת בשני קיכלים לבני-גבה שבילו בחברת קיכלים רוננים ששרו נפלא.

בהמשך הבוקר, עמית כהן הצטרף אלי, ויחד נהנינו מתצפית יוצאת מהכלל בשני מלכילונים. אחד הפרטים, זכר כנראה, התקרב אלינו במיוחד ונתן תצפית נהדרת על דרך האכילה שלו, תוך שהוא מלקט עכבישונים זעירים מקורי העכביש שעל גבי עצי ברוש וארז. אחת הציפורים החמודות, אין מה לומר. לא סתם כתוב עליה במגדיר מפה: "מבט חמוד", כן כן תפתחו בעמוד המתאים ותראו, רק אצל צפרים!

 

 

בהמשך הופיעו שאר ציפורי העונה - פצחנים שהתחילו חלש בינתיים העונה, פרושי הרים ומצויים, חורפים, קיכלים ועוד. שיתפתי את עמית בקריאה ששמעתי, רק אמרתי, אבל לא ידעתי אחר כך עד כמה זה יתפוס אותי בגרוני ולא יניח לי עד בוקר המחרת.

05:00 יום ראשון, לא יכולתי כבר לישון, לא הניח לי העניין ויצאתי להר. רכבת קלה, ובאור ראשון אני כבר בשטח. שוב התעוררות מאסיבית ונהירה של קיכלים אל ההר, הפעם רק רוננים. הפתעה נחמדה היו 17 פצחנים, הרבה יותר ממה שהיה לנו בבירה עד כה.

שוב, המלכילון נתן תצוגת תכלית, כשכולו מתעטף בשיירי קורי עכביש, ממש צחקתי שם, הייתם צריכים לשמוע את זה, שוב גדרונים מקפצים על מצבות האבן, מגרשים כל פולש. צמד סתרים מצויים הבזיק לרגע ממעטה השיחייה הסמוכה, וההר בשלו, ללא כל זכר מהקריאה המבוקשת ששמעתי אתמול.

 

 

 

 

08:10 בבוקר, אני לקראת סיום תצפית, מסתכל עוד על המלכילון הניזון במהופך על ענפי ברוש לימוני, ממש כמו רמית או ירגזי,

ואז "הופ" זה הגיע.

"גליפ גליפ גליפ" מסתובב ולא מאמין למשמע אוזני ומראה עיני, ההייתי או חלמתי חלום? שלושה צלובי-מקור נחתו בצמרתו של ארז נישא, בליווי הקולות הכל כך אופייניים להם.

רגע של השתנקות והתרגשות גדולה אחזה בי. הגיע היום, זה קרה, 8 שנים של עיניים בוחנות כל מחט ביער הגדול הזה (כן ממש smiley) היו שווים כל רגע.

שלפתי מצלמה לתיעוד ומיד עברתי למשקפת, לבחינה של הפרושים הגוציים. אחד הפרטים נשאר בצמרתו של ארז, בעוד השניים האחרים ניגשו לשלוף מעט גרעינים מאצטרובלי העץ. שתי דקות של חסד והם התעופפו הרחק מערבה. המשכתי לעבודה, בתקווה שהם יופיעו גם ביום המחרת.

 

06:00 למחרת - כבר היינו בשטח, צוות גדול של צפרים.

עם כניסתנו להר קיבלו את פנינו שועל ותן עם פרוות חורף עבה, הזכירו לנו שהחורף מתמהמה. הגענו במהירות לחלקה המדוברת ועלינו לנקודה הגבוהה באזור - רחבת הרצל. לא עברו כמה דקות והם הופיעו!

 

6:30 בבוקר, שלושת הפרטים, צעירים כנראה, מטרים ספורים ממקום מציאתם אמש. הפעם הם נתנו תצפית ממושכת ויפה, בה הם ניזונו על גרעיני שלושה מינים של עצי מחט: ארז אטלנטי, ברוש מצוי ואורן ירושלמי. מספר יעפים של שלושתם למרחק, וחזרה כמעט לאותה נקודה, עד ששוב נעלמו במערב, מאוחר יותר.

 

 

 

 

סיימנו עם התצפית הזו כשעינינו קורנות, מחויכים עד בלי קץ ומאושרים עד שמים, כייף של תצפית.

לא הסתפקנו בצלובים, וכמובן שלא פספסנו תצפית לא פחות ממדהימה במלכילון, ששיחק לנו על מחטי הארז כשהוא ניזון מעכבישונים עסיסיים, תוך שהוא פורם קורים במרץ. סיומת נהדרת לתצפית בהר הרצל.

 

אנקדוטה חשובה - אחרי כל כך הרבה תצפיות במקום הזה, ניתן לומר שבכללי, התצפית היפה ביותר בהר היא בשעת בוקר מוקדמת, כאשר כל הציפורים מהסובב, מתכנסות דרך ההר לפני התפזרותן באתרים שונים בסביבה. מ-9:00 ואילך ההר באמת עומד כמעט בשוממותו.

 

 

ועם התיאבון בא הרעב לעוד קצת, אז בהמשך הבוקר, עוד הספקנו לרדת לפני הלימודים: מיקי, עומר, רון, אבי ואני לעמק הצבאים.

חגגנו עם תצפיות נהדרות בכמה עשרות פרושי הרים, בזבוז אירופי, זכר טריטוריאלי במעופי שירה, חוחיות, ארבע חרטומיות ביצות ולקינוח פפיון ממשוקף ראשון לעמק ולירושלים בכלל.

 

תענוג של בוקר

תענוג של הר

תענוג של עמק

תחי הצפרות!

וכמו שיהונתן אוהב לומר, Bring it!

 

 

 

 

 
land marks