מי תהיה ציפור השנה 2016?

 

אנחנו גאים להמשיך השנה את המסורת שהתחלנו בשנה שעברה. לקראת סיכום השנה החגיגי שלנו, שיכלול את האירועים הלוהטים בעולם הצפרות הישראלי בשנת 2016, נבקש מכם הגולשים לבחור את ציפור השנה שלכם - מי ריגשה אתכם? בשביל מי קמתם בשלוש לפנות בוקר ונסעתם לקצה הארץ? איזו תופעה הכי עניינה אתכם? איזו ציפור משכה הכי הרבה תשומת לב ברשתות החברתיות ובתקשורת?

 

האם זה היה הפרס, שעדיין דואה לאורך מצוקי הגולן בימים אלה, או העקב העיטי שמול מצלמת האונליין שלנו נחטף מקינו על ידי אוח עיטי אבל הצליח להימלט ולטפס חזרה לקן? הצביעו בטופס הסקר בתחתית העמוד או בדף הפייסבוק שלנו.

 

יסעורונים נדירים


 
יסעורונים הם עופות ים קטנים שנמנעים מלהתקרב לחוף. בישראל כל היסעורונים נדירים מאוד. לראות יסעורון אחד בישראל זו התרגשות מיוחדת.

אז תארו לעצמכם מה הרגיש נועם וויס, מנהל מרכז הצפרות באילת, כשיצא להפלגת ניטור ימי שגרתית במפרץ אילת בספטמבר ומצא בהפלגה שני מיני יסעורונים סופר נדירים - יסעורון וילסון שלו זו הייתה התצפית השנייה אי פעם לישראל, ויסעורון פסיפי שלו זו הייתה התצפית השביעית בסך הכל.

 

ביום למחרת קבוצת צפרים שכרה סירה ויצאה לאותו האזור בלב מפרץ אילת, סמוך למרובע הגבולות עם מצרים, ערב הסעודית וירדן. כנגד כל הסיכויים הם פגשו שוב את שני היסעורונים - מה תגידו על זה?

 

 

ואם זה לא מספיק, בהפלגה נוספת - שיצאה מנמל חיפה בתחילת חודש נובמבר, זכו המשתתפים לפגוש בשני יסעורונים קטנים - תצפית שישית לישראל!

פותחים בירות ומרימים לחיים. הסירה חותכת את המים ומשפריצה עלינו... אבל לי ממש לא אכפת.

 

פרס


 

כמה ראוי ששבועות ספורים לאחר לכתו של נשיא המדינה התשיעי שמעון פרס ז"ל, הצפר ערן בנקר מצא פרס מתבגר ברמת הגולן. זו הפעם הראשונה מאז 2004 שפרס נצפה בישראל, ותזכורת כואבת להכחדתו של הדורס הענק והמרשים הזה.

 

הפרסים המעטים שעוד מגיעים אלינו מקורם כנראה בטורקיה או בקווקז. גיבורנו עדיין משוטט על פני שטח ענק בגולן, לעתים בחברת נשרים מקראיים ועזניות שחורות.

רוב צפרי ישראל ה'רציניים' כבר ראו אותו, אבל הוא בהחלט מוציא את המיץ - כמה צפרים הצליחו בפעם הרביעית או החמישית בלבד.

 

 

 

 

טבלן לבן-לחיים


 
גם בסיכום של השנה שעברה כיכב אצלנו טבלן נדיר שמגיע אלינו מארצות הצפון. השנה זה קרה לדניאל מלמד, צפר מעמק זבולון.

באמצע נובמבר הוא יצא לתצפית שגרתית בבריכות הדגים של עין המפרץ, או כמו שהוא תיאר את זה בכתבה שכתב לפורטל שלנו:

"באותו בוקר של יום שישי נסעתי כהרגלי באטיות לאורך אחת משורות בריכות הדגים. שלדג גמדי חצה את הדרך במעוף נמוך ומהיר, פשוש זימר בין הקנים לאורך אחד מזרזיפי נחל הנעמן, סיקסקים מוטרדים הביטו בי חולף בצד הדרך, אנפות אפורות עמדו שקטות על גדת אחת הבריכות וכמה תורי צווארון חצו את קו השמיים במעוף נמרץ... הרמתי את המשקפת - טבלן לבן-לחיים! ואז הלב החל לדפוק...".

שורות לפנתיאון.

 

 

 

 

הטבלן שהה בבריכות עין המפרץ כמה ימים, ובמהלך שהותו פיזר אבק כוכבים והתנהג כמו סופרסטאר אמתי. צפרים רבים מכל רחבי הארץ באו לראות אותו - זו הייתה הפעם השלישית אי פעם שטבלן נדיר זה נצפה בישראל, לראשונה מאז 1991. כיוון שמדובר בעוף מים, הוא היה די אדיש כלפי כל היצורים המוזרים האלה עם המצלמות שעל הגדה, וכמו שאומרים 'דפק הופעה'.

 

תחמסים


 
הן מזמינות אתכן להכיר עולם מופלא… זאת מערכת יחסים ללא תנאים. אתם מוצאים את עצמכם קמים בשעות לא שעות, נוסעים מאות קילומטרים ומגיעים אל המקומות הכי מיוחדים ואל הרגעים... הכי קסומים.

 

לא כל צפר זוכה לגלות, להרעיש, אבל זה מה שקרה לעדי גנץ אי שם בצפון ים המלח - באמצע שומקום, כאשר הוא גילה אוכלוסייה מקננת של תחמסים מצרים. בשטח שסרק, עדי תיעד בין 5 ל- 8 זוגות. לילות רבים הוא בילה עם התחמסים הביישנים: ראה אותם צדים עשים, שמע אותם שרים ושמח לצלם פרחונים צעירים - תחמסים מצריים, כחול-לבן בייבי!

ההתלחשויות מדברות על "תגלית השנה…" מה אתם חושבים?

 

 

 

גם התחמס הנובי מוכיח לנו שאם רק ניתן לו הזדמנות - הוא חוזר ובגדול.

אחרי שמלחת סדום הפכה לשמורת טבע "בגללו" (או בזכותו… ובזכות אלה שדאגו לו כל כך), השנה הוא החל להרחיב את תפוצתו. 10 זוגות התמקמו באזור חצבה, חמישה זוגות נוספים בצפון ים המלח ואם זה לא מספיק - התחמס הנובי חזר, גם לאילת! באתר ניסוי קטן - שבו צוות פארק הצפרות של אילת משחזר את נוף מלחת אילת שנהרסה לפני שנים רבות. התחמס הנובי חזר הביתה, אחרי 40 שנה.

 
חורף של אווזים

 

כעיקרון, ישראל היא מדינה דרומית וחמה מדי לאווזים, שהם חובבי קור צפוני. אבל מדי כעשור זה קורה לנו. הים השחור קופא, או גורם עלום משנה סדרי עולם, וכמויות יוצאות דופן של אווזים מגיעות אלינו לחורף.

 

כתבה שלמה הוקדשה לנושא בפורטל שלנו, והנה התקציר: זה התחיל בסוף אוקטובר עם הפצצה אמתית: שני אווזים קטנים בעמק בית שאן, אחד מהם עדיין שם, עם מקור חמוד וטבעת עין צהבהבה. התצפית השביעית לישראל. מיד אחריהם הופיעו כמה להקות של אווזים לבני-מצח ברחבי הארץ, ובהמשך שתי להקות של אווזים אפורים נדירים ביותר - האחת בשפלת יהודה והשנייה באגמון החולה. ובתחילת דצמבר - בום! אווז אחו באגמון החולה - תצפית חמישית לישראל, למרות שיתכן שזהו פרט שחוזר אלינו כבר כמה שנים.

 

 

איך ימשיך להתפתח החורף? האם יבואו עוד אווזים? מה עם ברנטה אדומת-חזה, היפה באווזים? הגיע הזמן...

 

עיט סוואנות


 

ממשיכים בסצנת הדורסים. זה נדיר אמתי!

גם נדיר ממש (תצפית שישית אי פעם לישראל), גם חתיך, גם גדול ומרשים, וגם דוגמן. הוא התגלה תחילה בנגב המערבי על ידי הצפרית והצלמת המוכשרת אולגה צ'גין.

אחרי אישוש הזיהוי, צפרים רבים נהרו אליו, והוא נתן עבודה, כיאה לדורס על: טרף, התקוטט, נח והתנקה. הוא שהה באזור כמה שבועות עד שנעלם. צפרים רבים נסעו אחריו בחולות, וכולם יצאו מרוצים. פחות או יותר.

 

 

 

דרומס


 

החופמאי הנדיר הזה בירך אותנו גם השנה בביקור חטוף, אך עוד לא התמסר...

כבר חמש פעמים נראו דרומסים בישראל. שלוש פעמים במעגן מיכאל ופעמיים באילת. במצטבר הם שהו בישראל אולי חמש שעות...

באופן עקבי, הם מופיעים בתעופה, נוחתים על החוף לכמה דקות, מזכים צפר או שניים ברגעי חסד חטופים ואז מתעופפים להם, משאירים אחריהם אבק כוכבים ועדת טוויצ'רים מאוכזבים.

באביב 2016 דווקא צמד צפרים צרפתים חביבים שהיו בחוף הצפוני באילת בזמן הנכון זכו לחזות בפלא. שחר שלו האילתי עוד הספיק לראות את קצה הזנב של הדרומס לפני שנעלם, אבל הצפרים הבאים בתור נותרו עם הלשון בחוץ, כרגיל.

הדרומס הוא חופמאי ייחודי, שדוגר סביב האוקיינוס ההודי בעיקר. הוא חובב סרטנים אותם הוא מפצח במקורו העבה.

 

 

 

עיט צפרדעים ג'ינג'י


 

את זה שישראל היא מעצמת עיטי צפרדעים רבים יודעים.

עיט הצפרדעים הוא מין בסכנת הכחדה עולמית בדרגת VU. חלק ניכר מהאוכלוסייה העולמית מבלה את החורף בישראל ובאתרים כמו עמק החולה ועמק בית שאן ניתן לראות ריכוזים מרשימים.

 

כמעט כולם שחורים, שחורים, אבל מדי פעם מתבלט ביניהם יפה תואר - ג'ינג'י כזה. המופע הבהיר הזה נקרא fulvescens והוא מופיע במספרים קטנים בחורף בעיקר בחצי האי ערב, ואצלנו הוא נדיר ביותר. אבל השנה זכינו!

 

 

בתחילת החורף הופיעו אצלנו לפחות שלושה פרטים שונים, כאשר הפופולרי שביניהם שהה בבריכות הדגים של גן שמואל מספר שבועות ומשך קהל גדול של מעריצים, שלעתים שכחו קצת את כללי הנימוס...

הוא משך צפרים בסדר גודל של מין נדיר ביותר, שזה די מדהים בשביל "מופע", אפילו לא תת מין.

אבל אין מה להגיד, הוא באמת חתיך.

 

צלוב מקור


 

ממי אנחנו מתרגשים כאן יותר: מצלובי המקור - שמצטיינים ב"שפיץ-פלייר" משוכלל המותאם לפיסוק קשקשי אצטרובלים, או מאבנר רינות - השפיץ!

להזכירכם, אנחנו מדברים כאן על "אלוף נדידה", איש שטח מספר אחד עם ראיה של נץ, שמיעה של תנשמת לבנה וסבלנות של אנפה משורטטת.

 

הוא שמע אותם בהר הרצל, חזר לשם ביום שלמחרת ומצא אותם - שלושה צלובי מקור צעירים.

בימים שלאחר המציאה, צפרים רבים הגיעו להר הרצל כדי לצפות בצלובי המקור הנדירים, שנעדרו מהנוף הישראלי במשך שנים ארוכות. ומי חיכה להם שם? מי עזר להם למצוא, להקשיב ולהתלהב… באמת מי?

אבנר רינות יצביע צלובי מקור! ואתם?

 

 

 

עקב עיטי - כוכב ריאליטי


 

מבחינת חשיפה תקשורתית, משפחת העקבים העיטיים אותה תיעדנו במצלמת האונליין שלנו הייתה הכוכבת הגדולה של השנה.

פרויקט המחקר של דר' גלעד פרידמן המשותף לנו, לאוניברסיטת תל אביב ולאוניברסיטת חיפה, חשף בפני הקהל הישראלי את התככים והמזימות, האהבה והמסירות, הקנאה והנחישות של אחת הציפורים המרתקות בתקשורת הישראלית.

 

 

 

 

עונת הקינון סיפקה לנו חוויות מרגשות, מבקיעת הגוזלים הקטנטנים, ועד לדרמת הענק בשידור חי, בה אוח עיטי (הקשוח שבדורסי הלילה של ישראל)  חטף באישון ליל את אחד הגוזלים מהקן, מתחת לאפה של האם המנומנמת.

הסרטון הפך לויראלי ברשתות החברתיות ברחבי העולם, והשרת שעליו ישבה מצלמת האונליין קרס מרוב עומס כניסות מהעולם כולו. כוכב על של ממש.

 

סלעית הבזלות


 

סלעית הבזלות ניצבת על פי תהום.

היא קיבלה את שמה בזכות מקום חיותה הייחודי - מדבריות הבזלת של צפון ירדן ודרום סוריה. בתחילת שנות התשעים, הדורם שיריחי (שלנו!) ביקר פעמים רבות בביתן של הסלעיות המיוחדות האלה - אז היו שם די הרבה. בביקור האחרון, בקיץ 2013 ביחד עם עמיר בלבן - הם לא מצאו שם אפילו סלעית אחת.

גם בסוריה… קשה להאמין שהן שורדות.

 

בראשית השנה מצא הצפר ליאור כסלו את סלעית הבזלות השביעית לישראל. הסלעית הנדירה נמצאה בנחל חמדה - סמוך לקילומטר 95 בכביש הערבה ושם, בנוף המיוחד של מישורי חמדה, אדמת לס וערוצי נחלים ירוקים, היא בילתה ימים ארוכים.

האם נזכה לפגוש את סלעית הבזלות בישראל, שוב? הלוואי.

 

 

 
 
עקב מכנסיים

 

דורס אחרון, מבטיחים.

עקב המכנסיים דוגר בצפון הרחוק ממש, ולישראל הוא מגיע לעתים נדירות ביותר. עד לשנת 2016 הוא נצפה בישראל שלוש פעמים בלבד.

כשעקב המכנסיים הראשון לשנה זו התגלה על ידי עירד סולניק, כשהוא עומד ב"נונשלאנט" על גדר הבטיחות של כביש 6, ההתרגשות הייתה רבה.

 

העקב הזה קבע את מקומו ליד מושב שדה משה, ובמשך שבועות רבים דגמן לבאים וסיפק רגעים בלתי נשכחים בהם הוא השתעשע באוויר עם החיוויאי הלהטוטן שהשתקע באותו האזור.

כאשר ניסים פרימו מצא את הפרט השני לאותו החורף במרחק של כעשרים ק"מ בלבד, זה כבר היה חסר תקדים. סנסציה של ממש.

 

 

 

 

אתם יכולים להשפיע!

בחרו את הציפור האהובה עליכם.

אנחנו נכריז על הזוכה בסיכום השנה המיוחד שלנו, בו יופיעו עוד ציפורים מרגשות רבות.

 

כתבות

land marks