הנגב המערבי והפרוע...

יעל לנרד 29/12/2016 00:00

נתחיל דווקא מהסוף...

כל טיול של חוגי הצפרות מסתיים בסבב "הציפור שעשתה לי את הטיול". תמיד סבב מרתק ומפתיע, תמיד אני שומעת מינים שלא ציפיתי שיעלו בסבב אבל עשו לאחד המשתתפים את החלק הכי כיף בטיול, מה שמדגיש את החשיבות במגוון של אתרים ותצפיות ולא רק התמקדות במה שאני חושבת שיהיה מלהיב חדש או מיוחד.

באותה מידה, אם הייתם שואלים אותי איזה הוא הטיול שהיה המשמעותי עבורי בשנים שבהן הייתי אני חניכה בחוג הצפרות התשובה היא חד משמעית - טיול חנוכה לנגב הצפון מערבי. הפעם סגרתי מעגל ויצאתי כמדריכה לטיול הזה (עם ההתאמות והשינויים הנדרשים).

 

 

 

חוג הצפרות של החברה להגנת הטבע "חוגג" חנוכה בנגב המערבי.

התמונות צולמו על ידי (יעל לנרד) לפני כ- 10 שנים.

אז הייתי חניכה בחוג, היום סוגרת מעגל ויוצאת שוב עם החוג לתצפית חנוכה -

הפעם בתור מדריכה.

 

לנגב הצפון מערבי בחורף יש את הקסם שלו וניכר שהוא פעל עלינו במלוא עצמתו. אחרי נסיעה לא קצרה מירושלים ותל אביב עצרנו בצומת אורים. לכאורה, אתר צפרות "מעאפן" ביותר - תחנת דלק... השדות המקיפים את התחנה, לעומת זאת, הפכו את עצירת ארוחת הבוקר לחוויה אמתית. עוד בטרם התחלנו לטייל כבר ראינו - בז גמדי צד זרזיר, עיט שמש על עץ מרוחק, קיוויות מצויצות, זרעיות, זרזירים ועוד.

 

 

דילוג קצר לקיבוץ אורים אפשר תצפית בכ- 200 כרוונים המתכנסים יחדיו! אולי לא ציפור נדירה אבל בהחלט התכנסות מרשימה של ציפור יפהפייה. הדרכים הבוציות בין השדות באזור קו מתח אורים-צאלים הובילו אותנו לטיול קסום של כ- 4 שעות, ללא סיוע גלגלים ודלק. צעדנו בין השדות וחווינו את השפע העצום של הציפורים סביבנו (יש מי שיחלקו על כך, אני חושבת שהחוויה לא שלמה עם רעש המנוע ושדה ראייה מצומצם של חלון רכב).

כדאי לעקוב אחר להקות הזרעיות והזרזירים - גם משום שמדובר במחזה מרשים אבל לא פחות חשוב - בגלל שכל דורסי הסביבה "כרוכים" אחריהן. בתוך דקות ספורות מצאנו בז גמדי, זכר נאה, שבחר לעמוד, ממש לצדנו. בהמשך זכינו לרשימה משמחת של מיני דורסים - אלה ליוו אותנו לכל אורך הדרך: זרונים תכולים, עקבים עיטיים, עקבי חורף, בזים מצויים, בזים גמדיים (2 בחלק זה של היום) שישה או שבעה עיטי שמש שונים ולשמחתנו גם בז ציידים שנעמד בשדה הפתוח. הדורסים אמנם בלטו בחוויה אבל היו שם גם מינים נוספים כמו ירקונים ותפוחיות, פיפיונים אדומי-גרון ומים, דוחלים שחורי-גרון ועורבים ששיחקו עם הרוח הקרה.

 

חזרנו לתחנת הדלק של אורים אחרי חיפוש כושל של "הלקה הגדולה" - קטות חדות-זנב, שנצפו באזור בשבועות האחרונים. אבל הן, בניגוד אלינו, לא ויתרו והגיעו! להקה בת מאות פרטים חלפה לפנינו - איזה מחזה.

התצפית בקטות לא חתמה את יום הצפרות באזור "המעובד" של הנגב והמשכנו לאתר דודאים - למפגש עם דניאל ברקוביץ' שחוקר את הדיות השחורות באזור.

אנחנו מקשיבים לדניאל, הוא מספר לנו על המחקר ומטרותיו… בז נודד אחד, רעב במיוחד, התפרץ להרצאה. הוא בא לצוד לעצמו זרזיר, להזכיר לנו שאתר דודאים משמש עופות נוספים - לא רק דיות שחורות. יסלח לו ברקוביץ'.

 

 

על רקע מופע מרהיב של אלפי זרזירים נפרדנו מדניאל והמשכנו אל אשל הנשיא - אתר הלינה של הדיות השחורות. עצים שקודם נראו תמימים לחלוטין התכסו באלפי דיות ואנחנו המשכנו לאתר הלינה שלנו (גם כינוס ללינה של 17 צפרים צעירים הוא מרשים!).

את היום חתמנו במרק חם והרצאה מרתקת על שמירת הטבע בנגב מפי מידד גורן - מנהל מרכז הצפרות רמת הנגב. זה המקום להודות מקרב לב למשפחת ללויה מקיבוץ רביבים על האירוח הלבבי והסיוע בארגון השלב הקריטי של הטיול - בישול ארוחת ערב ומציאת מקום סגור ומחומם לישון בו.

 

היום השני כבר היה בכיוון אחר בתכלית - מישורי הלס - האזורים הפתוחים שעוד נותרו למינים המדבריים.

ירדנו לאזור ניצנה-עזוז למפגש קרוב עם הנגב הפראי והקר. התחלנו בשיטוט כאשר כמה סבכים שחורי -ראש שחורפים באזור הפילו לנו את הלב לתחתונים בטרם נמצאו הסבכים המבוקשים (כן... יש פה בהחלט אפליה): שני סבכיי ערבות נפלאים. נקבת זרון תכול חגה מעלינו וגם גיבתונים עפרונים, חוגלות סלעים וקוראים מדבריים נוספו לרשימת המינים.

 

 

ארוחת הבוקר התקיימה במקום הכי מפנק באזור- מרפסת התצפית של סיליה בעזוז. חששנו באמת שהקטות לא תגענה לשתות כי הגשם שירד הותיר שלוליות מים ברחבי המדבר. ההמתנה הייתה ארוכה וקרה, האוכל חוסל ועלתה השאלה - מתי מוותרים? הרי אין לנו את כל היום...

החלטנו להמתין בדיוק עשר דקות נוספות ואין על כך חרטה. שלוש קטות גדולות הופיעו ועשו סיבובי דאווין קרובים קרובים. עוד בטרם סיימנו להתלהב, 11 קטות כתר נחתו מטרים ספורים מאתנו! קפאנו במקום (תרתי משמע) והן זיכו אותנו בחוויה עוצרת נשימה.

המשכנו לנקודות מעט פחות רוחניות לצפות במינים חשובים לא פחות- 16 ינשופי עצים בלינה קבוצתית, שרקרק גמדי קרוב, חנקן גדול וסלעית מדבר - למשל. ממש לקראת סיום בוקר התצפית ביקרנו שוב באזור רביבים והשלמנו את הרביעייה. איזו רביעיה? החשובה! של הקטות. מבין כל מיני הקטות של הנגב הצפוני, את הקטה הסנגלית עדיין לא מצאנו. אבל שם, באזור רביבים, ראינו אותן - 100 קטות סנגליות שימחו אותנו מאוד!

 

 

 

 

הקטות היו הסימן לכך שהטיול הסתיים… או שלא?

"עוד לא!" הסכימו כולם… ואנחנו בדרך לאגם ירוחם.

את ארוחת הצהרים ערכנו שם, באגם, לשעה אחרונה של תצפית נהדרת בכמה מינים של ביצה - אנפות, ברווזים, טבלנים ואפילו רלית המים.

 

אסף לוירר משתף בחוויה שלו:

"במהלך הטיול, השילוב של ציפורים מדהימות וחברה נהדרת, יצר חוויה שאין כמותה.

אישית, הציפורים מהן נהניתי יותר היו דווקא אלו שראיתי בפעם השנייה או השלישית ולאו דווקא ה"לייפירים" - אותם מינים שראיתי בפעם הראשונה.

לפי דעתי, אני צריך לדעת קודם כיצד לנהוג בתצפיות במינים שכבר ראיתי לפני שאני מנסה להוסיף לעצמי עוד מינים לרשימה.

אחת החוויות המדהימות מבחינתי הייתה אתר דודאים - כשהגענו לראות דיות שחורות וזרזירים. בפתאומיות הגיח בז נודד, נכנס לתוך ענן של זרזירים וניסה לקטוף אחד מהם.

אחד המינים שהכי נהניתי לראות היה קטת כתר. העוף המדהים הזה, שיש לו ממש סדר יום: בשעה הזו שותים, 3 דקות ועפים... אין דבר כזה לקחת סיכון. במידה ויש סכנה, מתחפפים מיד!

ובכל זאת... בטיול הזה, המין שהכי נהניתי לראות, היה מין שכן היה חדש בשבילי: ציפור קטנה וחמודה, ג'ינג'ית כזו - סבכי ערבות.

הציפור הזו פשוט מדהימה! (ועכשיו היא נכללת בציפורים האהובות עליי). כמה קטן, ככה חמוד ומרשים. מה שהכי נהניתי בתצפית בו, היה כשזכר שר לנו. השירה שלו פשוט ממגנטת!

לדעתי, את הטיול הזה אסור לקחת רק כתצפית. פגשנו במהלך הטיול אנשים מדהימים, בעלי ידע עצום, שבאו בשמחה וברצון להעניק לנו חלק ממנו.

איני בטוח ממה נהניתי יותר, אבל את הטיול הזה אפשר לסכם רק במילה אחת: כיף!

תודה רבה!"

 

 

 

 

ניתאי חיון משתף בחוויה שלו:

"השנה עברתי ללמוד בתיכון לחינוך סביבתי במדרשת בן גוריון, ממש ליד שדה בוקר, וזאת פעם ראשונה שלי באמת בנגב, לא רק טיול יום קצר או מקסימום יומיים. בתחילת הטיול חשבתי שהנגב המערבי יהיה דומה יחסית לאזור שלנו, בהר הנגב המרכזי, אבל אחרי שעצרנו בתחנת הדלק בצומת אורים וציפרנו בשדות הסמוכים גיליתי שזה ממש לא אותו הדבר. זה היה כמו להכיר מקום חדש עם ציפורים מדהימות: בז גמד עם טרף כמעט בגודל שלו עצמו ועדיין עף בתעופה מהירה שלא מביישת מטוס קרב, להקות עצומות של קטות חדות-זנב - שמבט ראשון יכול להטעות ולגרום לך לחשוב שזה סתם להקת יונים חולפת (ואחרי זה... כל להקת יונים עושה לך התקף לב שאולי זה קטות).

 

 

משם המשכנו לדודאים עם הלהקות הענקיות של הזרזירים שממש נראו כמו בסרטי טבע. אם זה לא מספיק אז ראינו איך בז נודד מנסה לצוד אחד מהם אבל הם בשלהם - בורחים ממנו בלי שהוא מצליח לתפוס אפילו אחד. חוץ מהם הייתה גם 'נבחרת דודאים': דניאל ברקוביץ׳ והדיות. אותן ראינו אותן שותות, רבות ומכסות בעצם כמעט כל פיסת שמיים.

לאחר מכן נסענו לאשל הנשיא ושם ראינו אותן מתכנסות ללינה ומתקוטטות על מקום בעצים הגבוהים מול השקיעה הוורודה - שיוצרת תמונות ותצפית מדהימה.

 

המשכנו לבית הילדים ברביבים להרצאה של מידד גורן מנהל מרכז צפרות רמת נגב שאני מכיר אותו כבר בזכות אלופי הנדידה (איך שהוא הצלחתי להשתחל לקבוצה שלו: "הבזים השחורים")  וגם מכיוון שהוא גר במדרשה והמדרשה היא מקום קטן עם הרבה צפרים... אז אין מצב שלא תפגוש איזה צפר שאתה יוצא לצפר בפארק או במקום אחר במדרשה. ההרצאה הייתה מעולה, לכולם היו שאלות, היה ממש צורך לקטוע אות…

 

 

 

הלכנו לישון בידיעה שמתעוררים מחר די מאוחר ביחס לטיולי צפרות האחרים ב- 05:30 (!!!) ולאזור שאני קצת יותר מכיר טוב והרבה יותר דומה להר הנגב.

יצאנו לכיוון הדרך המנדטורית בין ניצנה לעזוז לחפש חוברות וציפורים אחרות. את החוברה לא מצאנו אבל היו שם קור עז, סבכי ערבות, קטות סנגליות בשמיעה וזרונית תכולה יפהפייה ש'מעופפת אימים' על הקוראים המדבריים והחוגלות באזור. משם המשכנו לסיליה בעזוז שהייתה ממש נחמדה וישבנו במרפסת התצפית הגדולה ממש ליד דיר העזים והבריכה הקטנה. חיכינו לקטות שיבואו לשתות ובמיוחד לקטת הכתר הנדירה. אז כבר לא הלהיב אותנו הסבכי ערבות שקיפץ בשיחים קרוב לבריכה...

היה מדהים לצפות בקטות כתר (שכמה שהן נראות צבעוניות יש להן אחלה הסוואה) עד שעורב חום-עורף עף מעליהן והן עפו. אמרנו תודה לסיליה והמשכנו לחורשת בארותיים. שם, על אחד העצים - לנים ינשופי עצים. ינשוף אחד נמצא, יש שם עוד! משקפות באוויר וכולם מתחילים לספור: 2… 3… 7… פתאום הם התרוממו מהעץ… היו שם 16 ינשופי עצים, לפחות.

חוברות מדבריות לא מצאנו, גם באזור בארותיים. אבל ראינו פפיונים צהובים, סלעיות מדבר, שרקרק גמדי (שהלהיב כמעט את כולם אבל את תושבי המדרשה קצת פחות).

לאחר מכן נסענו שוב לאזור רביבים לחפש חצוצרנים שחורי-מקור וקטות סנגליות. החצוצרנים לא נמצאו אבל הקטות היו, אפילו מאוד! לפחות 100 קטות סנגליות ובנוסף גם להקה של זרעיות, שהייתה כל כך גדולה, עד שהיא נראתה בהתחלה כמו להקה של הזרזירים מאתמול.

סיימנו את היום בארוחת צהריים באגם ירוחם שבעצם בשבילי הוא כמו האגמון החולה שלנו ונותן לנו מינים חובבי ביצה ומים שאין כמעט באזור שלנו. זה היה אחלה סיום לטיול מעולה בזווית קצת שונה מאיך שאני מכיר את האזור. תודה רבה ליעל, למידד גורן, לדניאל ברקוביץ׳ ולסיליה מעזוז".

 

לחצו על התמונה הימנית - להגדלה

 

 

אסכם ואומר שאלו היו יומיים של חוויות מרתקות, של הכרות עם אזור שרבים מן הצפרים הצעירים לא מבקרים בו באופן תדיר ושל זיכרונות מאותו טיול של חוג הצפרות הירושלמי לפני למעלה מעשור. תודה רבה לכל המסייעים בתכנון הטיול, לכל המעדכנים מהשטח בימים לפני וכמובן למשפחת ללויה על העזרה הנעימה והחשובה כל כך בכל ארגוני הלינה.

להתראות בשטח!

 

יעל

 

 

להורדת רשימת המינים שנצפו - לחצו כאן (קובץ xls)

 

כתבות

land marks