הכביש המהיר של הנדידה

יעל לנרד 12/04/2017 00:00

טיול יומיים לים המלח בתחילת אפריל זה רעיון מצוין. למרות בגידה קלה מצד מזג האוויר אפשר לסכם ולומר- היה מפעים!

ברגע הראשון עלו חששות: לצאת לים המלח בשרב? אבל אז נזכרנו ש-33 מעלות נחשב לטמפרטורה קרירה ונעימה בכיכר סדום ביחס למה שיהיה שם עוד חודש... אז יצאנו. הלכנו, טיפסנו, סרקנו, האזנו והשטח בהחלט שיתף פעולה.

 

 

 

 

קשה לתמצת את כל החוויות, אנסה להתמקד: הגענו בתחילת הטיול לחניון היציאה לנחל ערוגות. בשטח הבחנו מרחוק ברון הרן בעיצומו של טיבוע (כחלק ממחקר המתבצע במקום). לאחר היכרות קרובה עם סימני זיהוי הגיל בסבכיי חורש ותצפית קרובה בבז מדברי אוכל באוויר התחלנו בהליכה אל תוך השמורה.

לא הספקנו להתקדם יותר מדי עד שנעצרנו לתצפית ממושכת... בשיח רכפתן זעיר וצמוד לשביל קיפץ סבכי רונן - זכר במלוא תפארתו. כדי שחלילה לא ישעמם בידרו אותנו טריסטרמיות בשריקותיהן, סנוניות מדבר בתמרונים אוויריים שמשאירים את מטוסי הקרב המתאמנים באזור הרבה מאחור, והאשלים המו עלוויות.

 

 

 

 

המשך הטיול בנחל לא אכזב - רחמים, זאב על המצוק וגיבתון מדבר הם רק חלק מהסיפור. המים הקרירים במדבר הם אטרקטיביים במידה שקשה לתאר וחשיבותם עצומה.

על המאבק הגדול להזרמתם בשנות ה- 90 הנוער שמעו לראשונה כשנהנינו ממזגן בדרכנו למצוקי דרגות.

עם הגיענו לתצפית המנחת קרו שני דברים נהדרים: הוקמה צילייה ונמצא סבכי קפריסאי זכר. נדידת הדורסים קצת הבריזה לנו אז דיברנו על מצב הדורסים המקננים עדיין בישראל. צור הפליא ושלף עותק עתיק של עלון "העוזנייה" ופרצי נוסטלגיה נשפכו מהמדריכים אל מול הצפרים הצעירים שעד מהרה הבינו את גודל ההתלהבות מעלון כזה ומהמידע האצור בו.

 

 

עם קפיצה קלה ברצף העלילה - את היום סיימנו בתצפית על זוג פורפיריות מזדווגות, סרט כחול שהוא חלום לכל צפר. בבריכות המגנזיום, מדרום למפעלי ים המלח (ומכאן השם.. לא מי מגנזיום), שפע אדיר של ציפורים קידם את פנינו: עשרות צוללי ביצות, המוני אגמיות (אשר מקננות במקום), ברווזים שונים, וגולת הכתר- זוג הפורפיריות המבהיקות בכחול...

 

לאחר ארוחת ערב מושקעת (פסטה וסלט לבקשת הנוער), ולילה קצר במיוחד, השכמנו לסיור בשדות קלי"ה (שם גם התארחנו, תודה ענקית נשלחת מכאן לכל מי שאפשרו זאת- שיזף, עמי והלל). שלך שעמד בסמוך למטעים ופריחה של יחנוק המדבר לא סיפקו את הצפרים הצעירים אז מיהרנו לשיא של היום, לפחות בעיני הכותבת של שורות אלו... שמורת עין פשחה (עינות צוקים).

 

בליווי שלומי הפקח נכנסו לשמורה החבויה לתצפית בשפע קניות, שרקרקים גמדיים, דגים נדירים והתרוממות מרהיבה של עשרות דורסים מלינה. המעבר הזריז ממינוס 400 מטרים לגובה אפס (פני הים) הותיר אותנו משתאים. גם השטח הפתוח למבקרים לא אכזב עם קינון פעיל של דרורי ירדן, ברקניות אשל, תורית זנבנית, שכשוך רגליים קריר ואפעה מגוון. האפעה נמצא בשירותים, תוך זמן קצר נלכד על ידי צוות השמורה, והועבר למקום שקט ובטוח יותר (לכל הצדדים), הודות לאלדד מנהל השמורה זכינו להצצה ממושכת ומהנה ביצור המדהים הזה.

 

 

הדרך הביתה כללה אי אלו עצירות לתצפית והכרות עם אתרים שראוי לחזור אליהם בשעות נעימות יותר. הנדידה של העקבים לא פסקה לרגע עם גיוון מזדמן - עיט חורש, עיט ערבות, חסידה או אחר..

לסיום היום עצרנו בכפר אדומים לתצפית מוגבהת על ואדי קלט. חיפוש זריז העלה מושבת קינון מרוחקת של בזים אדומים אולם המתנה של דקות נוספות הוכיחה את עצמה: "קוקו" מהדהד.. ועוד אחד.. ועוד... הוקפנו בקריאות של קוקיות אירופיות! מעוף קרוב ("המצלמה בכלל לא מפקסת לי!") ונחיתה על עץ לא רחוק אפשרו תצפית מהנה במיוחד.

בוואדי ומעליו עופפו לסירוגין סנוניות מדבר, רפתות, מערות ו...הפתעה! סיסי גליל. הבזים האדומים מתחילת התצפית ניצלו את הזמן הממושך והתקרבו (כדי שנוכל לדון בסימני זיהוי לעומק, כמובן).

היה טיול מרהיב, נדידה סוערת וחוויות רבות מכדי לפרט את כולן. הקבוצה הזו של חוג הצפרות הארצי הולכת ומתפתחת לנגד עיננו וזה חלק לא פחות חשוב.

 

 

 

אסף לוירר, חניך חוג הצפרות הירושלמי לנוער, מוסיף מנקודת מבטו:

 

"כל כמה שבועות זה קורה: אני מכוון את השעון המעורר שלי לשעה 05:00, מתעורר, מתארגן והולך לנקודת היציאה. בשעה 06:00 או 07:00 מגיע האוטובוס והוא לוקח אותי לחוויה נהדרת של יום או יומיים. לאור העובדה שהטיולים הם משותפים לחוג הארצי ולא לחוג בודד (ירושלים, גוש דן וכדו'. י.ל), הינה סיבה נוספת שאני כל כך אוהב את הטיולים האלו. המפגש עם חברים מחוץ לעיר הוא נהדר. אבל לא זה העניין שעליו אני כותב הפעם…

 

הרבה פעמים משפחה וחברים שואלים "למה אתה בכלל הולך לטיולים האלו?".  התשובה היא פשוט כי זה כיף, חוויתי, מלמד, מעשיר ומאשיר. בנוסף לכך,מדובר במעין פסק זמן מהשגרה הלחוצה והעמוסה בלימודים. זמן להירגע, להשתחרר ולהתפרע. טוב… פחות להתפרע… חוץ מזה, מי לא רוצה לחזות בהזדווגות של פורפיריות או בסיסי גליל, בזים אדומים וקוקיות אירופיות בגובה העיניים או להאזין לדרורי ירדן בשירתם?

 

 

 

 

ולפעמים אומרים לי "מה הקטע ללכת ולראות ציפורים באיזה חור באמצע שומקום?" אז מי אמר שזה רק ציפורים? לא צירפו את היונקים והזוחלים לעופות… תצפית בזאב באמצע היום, או אפעה שנלכד בשטח שמורה בתוך פח האשפה, עכבישים וחרקים לאור פנס וצמחים לאור השמש והירח הופכים את הטיולים האלו לחוויה כל כך נהדרת, כל כך מלמדת. כבר אמרתי שמדובר בכיף אינסופי?

אני חושב שאי אפשר לכתוב על הטיול בלי להודות לאלה שמארגנים אותו וברשותכם אודה לשני אנשים שבלעדיהם הטיול הזה לא היה אותו הדבר. תודה רבה לכם צור מגן ויעל לנרד, על כך שאתם מצליחים לסבול אותנו כל טיול, לסבול את הרעש ואת השלב בו אנחנו שרים בזיופים (ולא רק ציוצי ציפורים)".

 

 

 

 

תודה ענקית נשלחת לרבים וטובים בלעדיהם לא היה מתקיים הטיול במתכונתו וחשוב מכך- הטבע לא היה נשמר בצורה בה הוא נשמר באזור מיוחד זה: אלדד מנהל שמורת עין פשחה, נועם ושלומי משמורת עין פשחה, רון הרן, כוכב לוי, עודד קינן, רונן משמורת עין גדי וצפרים יקרים נוספים. תודה גדולה לאנשי קלי"ה על האירוח החם- שיזף, עמי והלל. וכמובן- תודה לכל ההורים שפעם אחר פעם סומכים עלינו שנחזיר את הצפרים הצעירים שלמים ומאושרים.

להתראות בשטח!

יעל לנרד, רכזת חוגי הצפרות

land marks