שמש נצחית

ערד בן דוד 17/05/2017 00:00

כמעט בכל אביב נוחתת אצלנו חרטומית בינונית אחת, אולי שתיים…

סביר להניח שיש מהן מעט יותר אבל אנחנו לא תמיד מוצאים אותן - אולי בזכות אופיין הדיסקרטי, לבושן הקריפטי ואולי בגלל שהן דומות לחרטומית הביצות. מספריה של האחרונה מצטמצמים מאוד בחודשים אפריל ומאי אבל "מאספים" בודדים אשר עושים את דרכם צפונה עדיין נמצאים בשטח. בנוסף, החרטומית הבינונית לא מתעקשת להימצא במקומות חיות רטובים, גם שדות ומטעים מתאימים לה - ושם קשה יותר לאתר אותה.

ב- 24.4.2017 הצפר והצלם שמואל לונדון צילם חרטומית בינונית בבריכות חמדיה שנמצאות בעמק בית שאן.

 

צפו בסרטון של שמואל לונדון - חרטומית בינונית 24.4.17 - חמדיה

 

 

 

תאורטית… לחרטומית הבינונית אין מה לחפש אצלנו מכיוון שמין זה נודד בשיטת "זבנג וגמרנו!" - 6,000 ק"מ (פלוס מינוס 2,000 ק"מ), בטיסה ישירה ללא עצירות ובמהירות המתקרבת ל-100 קמ"ש, החרטומית הבינונית חותמת את מסע הנדידה שלה בתוך שלוש-ארבע יממות.

כל החרטומיות הן מעופפות זריזות ולעתים קרובות הן נוהגות "לזגזג…" כאילו שהן מתחמקות מאיזו סכנה לא ברורה. באנגלית, החרטומית נקראת Snipe והמילה Sniper - צלף, נולדה בשנות ה-70 של המאה ה- 18 בהודו, שנמצאה אז בשליטתם של הבריטים. חייל שהצליח לפגוע בנשקו בחרטומית בזמן מעוף, זכה בתואר Sniper.

 

 

 

 

החרטומית הבינונית אינה מצויה בהודו. נהוג לחלק את האוכלוסייה לשתיים - בהתאם לאתרי הקינון. האוכלוסייה המערבית מקננת באזורים גבוהים בסקנדינביה ואילו האוכלוסייה המזרחית מקננת בארצות הבלטיות, אוקראינה ומזרחה אל תוך רוסיה - עד לנהר היניסיי שבמרכז סיביר. בסתיו כל האוכלוסייה נודדת דרומה, לאפריקה.

החרטומית הבינונית נמצאת בסכנת הכחדה (בדרגת NT), בעיקר בשל הרס מקומות חיות. כרי אחו, עמקי נהרות ומישורים מוצפים - נוקזו והפכו לשטחי חקלאות.

במהלך המאות 19 ו- 20 מספרי החרטומיות ירדו בצורה תלולה ובמדינות רבות באירופה, כמו הולנד, גרמניה, דנמרק, פינלנד והעמקים בשוודיה ונורווגיה - הן אינן מצויות עוד.

ההערכות באשר לגודל האוכלוסייה משתנות, אמנם, אבל בכולן הגבול העליון (האופטימי) אינו עובר את מיליון הפרטים - שזה מעט מאוד.

מעריכים כי גודל האוכלוסייה האירופית נע בין 65 - 145 אלף זכרים המופיעים בזירות "לק" (Lek) ומכאן הסיקו כי כלל האוכלוסייה האירופית מונה בין 125 - 290 אלף פרטים (פשוט הכפילו בשתיים…). אבל האם על כל זכר יש גם נקבה? ומי אמר שכל הזכרים מתייצבים בעונת הקינון בלק?

 

באנגלית עתיקה, "לק" (Lock) מתייחס לטקס הנישואין ומונח זה הושאל משוודית שבה המילה לק מציינת פעילות מהנה - משחק ובו מספר משתתפים…

הזדווגות לק היא עוד אחת מהתכונות המופלאות של החרטומית הבינונית. מבין החרטומיות, הבינונית היא היחידה שמשתמשת באסטרטגיית היכרות שכזו ודבר מעניין נוסף הוא שאין כמעט הבדל בין הזוויגים. עופות הנוהגים באסטרטגיית לק הם גנדרנים, כמעט תמיד (הזכרים כמובן) כמו למשל הטווס והלוחם. בלבושם המהודר הם מושכים את תשומת לבן של הנקבות.

 

אז מה יש בהם, בזכרים של החרטומית הבינונית, אם לא לבוש?

 

במקרה של החרטומית הבינונית, זירת הלק נמצאת בעמקי נהרות גבוהים, מעל קו העצים, והיא מוקפת באגם, ביצה או שיחים צפופים.

בשעה 21:00 הזכרים מתייצבים בזירה - חלקם מגיע למקום בתעופה אבל מרבית המשתתפים, כך מתברר, מגיעים למקום בצעידה. הזירה מישורית, הצומח בה דליל וכל זכר מתייצב בטריטוריה שלו - שאינה גדולה מדי, כ- 100 מטרים רבועים. לטריטוריות רבות קיימים גבולות משותפים, לעתים הן אף "נוגסות" זו בזו ובכל אחת מהן מספר "במות" (למשל - תל של עשב מוגבה) שעליהן הזכר מציג.

באמצע הלילה?

ביערות סקנדינביה, שורר בימים אלה קיץ ארקטי והשמש היא נצחית. כולם רואים את כולם היטב ודווקא בלילות מעוננים, הזכרים מורידים פרופיל ומצמצמים את מספר ההופעות.

 

הזכרים, מצדם, ממש לא מחכים לנקבות... למעשה, יש סיכוי, די גבוה אפילו, שהמופע לא ממש נועד להן, אלא ליתר הזכרים שחולקים את הזירה. הזכר המציג מתייצב על הבמה, זוקף קומתו, מותח את צווארו וזוקר את זנבו. בשלב הבא הצוואר מתכווץ, הוא משמיע סדרת תקתוקים חביבים, פורש את זנבו ומצליף בכנפיו…

 

 

 

 

מחקרים הראו שמרבית המופעים פונים אל מרכז הזירה ולאו דווקא החוצה - שם נמצאות הנקבות. כלומר, הזכרים עסוקים בעשיית רושם האחד על השני.

במקרה ששני זכרים מוצאים את עצמם זה ליד זה, המופע יהיה מסונכרן, שהרי לא יתכן שאחד מהם יציג את גבריותו בעוד השני ישאר אדיש. במקרה הזה הזכרים גם יפנו לאותו כיוון וישלבו ניתורים אנכיים שיכולים להגיע עד לגובה של שני מטרים. ברוב המקרים אין מגע בין הזכרים אבל לעתים נדירות מתרחש "צחצוח" חרבות (מקורים). המפגשים האלה מעודדים את הזכרים להציג בתדירות גבוה יותר והפנייה לאותו כיוון: פנים אל פנים או במקביל נועדה, כפי הנראה, להימנע מצב נחות במקרה שיתחולל עימות בין השניים.

 

 

שגרת מפגש בין שני יריבים בזירת לק:

1. מצג של פרט בודד   2. מצג מסונכרן של שני הזכרים   3. ניתורים   4. קרב מקורים

האיור מתוך: The Lekking Behaviour of Great Snipe. Mark Avery and Geoff Sherwood

 

 

על מה יש להם להתקוטט? על המיקום בזירה כמובן!

זירות לק, במקרה של החרטומית הבינונית, משמשות מספר לא גדול של זכרים 12 - 16 בדרך כלל, אבל רק הזכרים שנמצאים במרכז הזירה - זכרי אלפא, זוכים להזדווג עם הנקבות. בדרך כלל מדובר באחד או שניים כאלה.

הזכרים העוטפים אותם (בטא, גמא, דלתא וכן הלאה…) יאלצו לצפות בנקבות חולפות לידם, כאילו הם אוויר, להפיק לקחים ולקוות שבשנה הבאה הם יפגינו קצת יותר גבריות.

קיימת סברה שנקבות החרטומית הבינונית נוהגות להתרשם מכמות הצבע הלבן המצויה באברות (נוצות) הזנב החיצוניות של הזכר, אבל קיימים מחקרים השוללים את התאוריה הזו. מבחינתן של הנקבות, זה לא משנה איך אתה נראה, אתה לא צריך להחזיק נחלה עתירת משאבים או להציג כישורי אבהות טובים… אם אתה נמצא במרכז הזירה, כנראה שיש לך את הגנים שאני מחפשת! בין כה וכה הנקבות בונות את הקן, דוגרות ודואגות לאפרוחים - לבדן.

 

 

המצב הזה, שבו 70 - 80 אחוזים מהנקבות מזדווגות רק עם 10 - 20 אחוזים מהזכרים אמור להוביל, בשלב "מאוחר יותר", למצב שבו:

א. השונות הגנטית תצטמצם מאוד - שהרי אותם גנים "מוצלחים" נבחרים על ידי הנקבות שוב ושוב…

ב. תיווצר זהות גנטית בין הזכרים כך שבעתיד, לא יהיה יתרון גנטי לזכר כזה או אחר.

מצד שני, התנהגות לק מתרחשת כבר הרבה מאוד שנים. זהו "פרדוקס לק".

 

מוטציות גנטיות - כאלה המובילות למטען גנטי מוצלח יותר וכאלה שפחות, הן בוודאי חלק מהתשובה.

עובדה - רק זכר אחד, או שניים, ניצבים בליבת הזירה, גם עכשיו.

 

כמו שכתבנו קודם לכן, במערכת הרבייה של הלק, הדבר היחידי שהזכר מציע לנקבה הוא "גנים טובים". כנראה שלא כל זכר יכול לשדר את המסר הזה בצורה אמינה והנקבות יודעות לזהות את זה.

פרופסור אמוץ זהבי פרסם את העיקרון שעל פיו התצוגה של הזכר צריכה להעביר לנקבה מידע שימושי, כדי למנוע מצב שאותו זכר יצליח להערים עליה.

אם מצגת החיזור של הזכר היא ניטרלית באשר להישרדותו - היא אינה אמורה להשפיע על החלטתה של הנקבה אבל…

אם מצגת החיזור עלולה לסכן אותו: להבליט אותו ואולי אף להגביל את יכולתו להימלט מפני טורפים, אז כנראה שהוא יכול להרשות את זה לעצמו ושבשעת סכנה, יהיו לו היכולות להימלט ללא פגע.

זהו, דרך אגב, עקרון ההכבדה של זהבי והוא מסביר, במידה חלקית, את פרדוקס לק.

 

 


 

 

כיצד תצוגה המכוונת אל תוך הזירה יכולה לסייע לזכר לזכות בטריטוריה נחשקת יותר?

במידה והמצג הוא אמצעי איום - הוא חייב להצביע בצורה אמינה על יכולותיו הקרביות של הזכר. Averi ו- Sherwood מאמינים שלקולות המושמעים בזמן המצג יש תפקיד חשוב בעניין. הופעה של זכר, כשהוא זקוף (פרט מס' 3), נראית מוזרה במקצת ושונה משאר הזכרים. חוקרים מסויימים הציעו כי רק במצב זקוף, החרטומית הבינונית מסוגלת להשתמש בממברנה מסוימת (Semilunar Membrane) המצויה בתיבת הקול שלה. כלומר, קול מסוים שאותו הנקבה שומעת, מעיד על כך שזכר זה מציג זקוף...

 

האם המצג הזקוף יכול להעיד על היכולות ההתקפיות של אותו זכר? החוקרים מאמינים שכן.

כיוון שיציבה זקופה מאלצת את הזכר להפעיל את שרירי הרגליים, זכר שכזה לא יתאמץ לנתר מול זכר אחר וישאר לו די כוח גם לנקר אותו!

לסיכום, מכיוון שהמצג נעשה בתנוחה מסוימת, וכל הטקס עצמו מחייב שימוש בכוח הרגליים, יתכן שהזכרים יודעים להעריך את היכולות של יריביהם על פי תדירות המופעים שהם מנהלים בפרק זמן נתון.

 

האיור מתוך - The Lekking Behaviour of Great Snipe. Mark Avery and Geoff Sherwood

 




 

מקורות:

 

1. The Lekking Behaviour of Great Snipe. Mark Avery and Geoff Sherwood

Ornis Scandinavica (Scandinavian Journal of Ornithology) Vol. 13, No. 1 (Apr., 1982), pp. 72-78

 

2. Females of the lekking great snipe do not prefer males with whiter tails.Stein Are Sæther, Peder Fiske, John Atle Kålås, Jens Magne Gjul. ELSEVIER Volume 59, Issue 2, February 2000, Pages 273–280.

 

3. BirdLife International (2017) Species factsheet: Gallinago media.

 

4. Wikipedia, the free encyclopedia - Lek Mating


 

כתבות

  • חדת-זנב
    חדת-זנב
    אין ספק שהיא נדירה ביותר. אבל יש סיכוי סביר שהיא "
    10/10/2013
land marks