אבנר רינות

צפר בשטח -  פרס נחמה

אבנר רינות 15/12/2016

15.12.16 - פרס נחמה

 

גם אני, כמו רבים מצפרי ישראל, רציתי לראות את המלך הבלתי מעורער מבחינתי שסגר שנה נהדרת של צפרות, הפרס. לכן, יחד עם דודי קוטר וחברים, שמנו פעמינו לרמת הגולן ביום שישי האחרון.

התחלנו עם אור ראשון בנחל מיצר. עוד לפני בצבוץ קרני השמש מבעד לרמה הסורית, החלה פעילות רבה של ציפורי שיר, ובייחוד אוכלי זרעים.

עד מהרה כל השטח רחש חיים. על הציר המזרחי, עוד לפני הכניסה לנחל, עצרנו בנקודה בה יש תצפית יפה על המורדות לכיוון נחל הרוקאד, החוצץ באזור זה בין הרמה הישראלית ובין הרמה הסורית. הנוף עוצר נשימה: מדרון עשבוני עם עצי אלון תבור ואלה אטלנטית עתיקים, ובהם ציפורים רבות. כמות הציפורים רק הלכה וגדלה וברגע שהשמש עלתה מעל להרים, קשה לתאר את התמונה שנגלתה לפנינו... כבר  שנים לא ראיתי דבר כזה: אלפי פרושים מצויים וכמה מאות פרושי הרים התפרסו בשטח, רבים מהם ניזונו על פירות עצי האלה והשתלבו נהדר בין עלי השלכת המאדימים. על אחד העצים נחתה להקה קטנה של פצחנים, אליה נוספו עוד ועוד פרטים. זו אינה שנת שפע לפצחנים והיה נחמד לראות כי בכל זאת אפשר לפגוש בהם פה ושם במספרים יפים.

 

על הקרקע נראו להקות יפות של בזבוזים אירופים, גבתונים עפרוניים וחוגות עצים ועל הקוצים והמצליבים היבשים ניזונו חוחיות, ירקונים ותפוחיות, אליהם הצטרפו חצוצרנים שחורי-מקור בודדים, שרק בשנים האחרונות נראים באזור דרום הרמה.

 

 

 

 

המשכנו אל תוך נחל מיצר ונופיו המרהיבים, שם פגשנו בעוד להקות ענק של אוכלי זרעים, שמספר ניצים מצויים ירדו "לקטוף" מהן ארוחת בוקר. מכרם זיתים סמוך התעופפו מספרים יפים של קיכלים רוננים וקיכלי אפור אחד, שהוא לטעמי, הקיכלי היפה בישראל.

יום לפני כן התעניינתי אצל ליאור כסליו במתרחש בגולן, במיוחד מבחינת מצב מאגרי המים. ליאור רמז לי, בין השאר, שבנחל מיצר אנו עשויים למצוא ירגזי כחול, ככה חצי בצחוק/חצי ברצינות. בית הגידול כאן ייחודי, ומזכיר את חורשי הרי הגלעד, שם מקננת אוכלוסייה של ירגזים כחולים (בשמורת הטבע עג'לון). תכלס, לא הייתי מתנגד לירגזי כחול בנוף המיוחד הזה.

 

מנחל מיצר המשכנו לאליעד, לתצפית מעל לקניון נחל אל על, היכן שהפרס נראה פעמים ספורות בתקופה האחרונה. הפרס התגלה לפני כחודש על ידי הצפר ערן בנקר, כשהוא צפה בו רחוק ממערב לתל פארס (מזכיר קצת פרס J ). מאז הוא נצפה מספר פעמים, במיוחד ממצוק נחל אל על על ידי שי סנדרוביץ' וצופים נוספים - שחגגו עם אחד מהעופות הדורסים המרשימים בעולם.

סיפורו של הפרס בישראל עגום למדי - הוא נכחד כמקנן בתחילת שנות ה-80. המזל שיחק לי ולאבי, כשזכינו לפגוש פרס צעיר במפגן סיום של אח שלי בחטיבה 7, בסמוך לצומת קצביה, אי שם בנובמבר 99'. הייתי אז רק בן עשר אך התצפית הייתה נהדרת ולא היה מקום לטעות בה.

 

הפרס, הוא דורס יום ייחודי בצורתו והתנהגותו. מתאפיין בגזרת גופו המוארכת, כנפיו הארוכות והצרות למדי, זנבו הארוך והמעוין בצורתו וכמובן, שפמו המפורסם שהקנה לו את שמו בשפות שונות ("נשר משופם"). הפרס ניזון בעיקר מעצמות ובמיוחד ממח העצם שבהן. את העצמות הקטנות הוא בולע בשלמותן ואילו את העצמות הגדולות הוא נוהג לשאת עמו לגבהים ואז להשליכן על משטחי סלע חשופים, על מנת לפצחן ובהמשך ליהנות ממח העצם המזין - הממתק של הפרס (ומכאן גם שמו בעברית, פרס-פורס את העצמות).

 

לעתים נוהג הפרס גם לרדוף אחר יונקים שונים, עד שאלו מועדים ממצוקים ונופלים, ואז הוא יכול ליהנות מעצמותיהם. הפרס ניזון גם מבשר הפגרים, אך עיקר מזונו כאמור, הוא בעצמותיהם.

עד שקיעת השמש בילינו בתצפית ממצוק נחל אל על. לצערי, ללא הפרס המיוחל, אבל הנופים, החרמון המושלג ברקע, מגוון הציפורים ופריחת החורף, היו שווים כל רגע.

 

 

 

 

למחרת יצאתי שוב עם דודי, הפעם למחוזות קרובים לביתי - עמק יזרעאל.

בניגוד להרגלנו, התחלנו מאוחר את היום הזה, ורק לקראת שמונה בבוקר יצאנו מהבית.

לא יודע למה, אבל הייתה לי תחושה שזה הולך להיות יום שכולו טוב. לא יודע אם יצא לכם להרגיש דבר כזה, אבל הייתה לי מין התרוממות רוח כזו - מין תשוקה פנימית לדבר גדול מאוד. מה שהפך לתצפית שלא תשכח.

 

בשיטוטי הרבים, הן בעמק בית שאן, הן בעמק יזרעאל ובכלל באזורים רבים בהם מרבית מהשטחים הפתוחים מנוהלים כשטחי חקלאות אינטנסיבית, תמיד יש בי מועקה. אני רואה את הטבע, ולא רואה אותו, מבין, ולא מבין את השטח, או את מי שמפעיל אותו. עבדתי בחקלאות 8 שנים, ראיתי איך החקלאות הופכת יותר ויותר אינטנסיבית, פחות ופחות מקיימת את הסביבה, ואת ערכי הטבע שסביב.

זה צרם לי ואף הכאיב לי. הבנתי שיש פה בעיה ושבעתיד אני רוצה לעשות משהו בנידון, לפעול לשינוי.

 

בסיור הזה בעמק יזרעאל, הדברים צרמו לי במיוחד: שדות חרושים ללא שוליים עשבוניים, חישוף מוחלט של תעלות הניקוז וסוללות המאגרים, כריתה של עצי אשל וקנה, הכנסת עודפי עפר לנחלים ועוד... שלא יישמע לכם שאני רואה רק שחורות, אני מודע לעניין כבר לא מעט שנים.

זה לא חדש לי כאמור, אבל משום מה, התחושות היו חזקות הפעם יותר מתמיד. אחד הדברים שבלטו לי במיוחד הוא קבוצות של פרנקולינים, שהיו מרוכזות אך ורק סביב התעלות ושולי המאגרים, בהם עוד נשמר חיץ של צומח טבעי - שארית לבית גידול מפואר יותר של צומח גדות.

אוכלוסיית הפרנקולינים בעמק יזרעאל נמצאת במצב טוב, ופשוט מרוכזת במישארי טבע כגון אלו. ואילו בעמק בית שאן, המצב גרוע יותר, וישנו צמצום משמעותי באוכלוסיית הפרנקולינים באזורים נרחבים.

למה ציינתי את כל זה?, כיוון שבסיור הזה החלטתי שזה יהיה הנושא של עבודת הסמינר שלי, ומי שהנושא מעניין אותו ומדבר אליו, מוזמן להצטרף אלי לשטח, ללמוד ולהבין יותר את ההשפעות שלנו על הסובב.

 

 

 

נחזור לענייננו, יום גדול אמרתי?

בסיור שערכנו בעמק, ביקרנו במספר מאגרי קולחים ומאגרי השקיה, בהם חורפים מידי שנה מספרים יפים של ברווזים, אולי המספרים הגדולים בישראל של ברווזים חורפים.

מין הדגל במאגרים הללו, ובייחוד במאגרי תשלובת הקישון ומאגר כפר ברוך, הוא הצחראש הלבן. ברווז זה, בעל מראה מיוחד ומוניטין של מין בסכנת הכחדה עולמית, נמצא כאן בריכוזים הגדולים ביותר בישראל. (בעבר הרחוק גם קינן אצלנו). לא פחות מ- 2,200 פרטים נצפו על ידנו במאגרים בהם ביקרנו, והחיוך על פנינו למראה הזה, אמר הכל...

הצחראש מגיע אלינו ממרכז אסיה ודרום-מזרח אירופה, וההערכות מדברות על כך שכ- 15%- 20% מכלל האוכלוסייה העולמית של מין זה מבלה אצלנו את חודשי החורף. בשנים האחרונות, גדלה האוכלוסייה החורפת של הצחראשים במאגרי עמק יזרעאל ושפלת יהודה, שני הריכוזים הגדולים של המין בישראל, ואילו זו החורפת בטורקיה הצטמצמה.

 

עוד מין נדיר השרוי בסכנת הכחדה חמורה, וזכינו לראותו כאן במספרים יפים, הוא הברווז המשויש. ברווז מיוחד זה, לא רק חורף במאגרים בסביבה, הוא גם מקנן כאן, ובכך חשיבות רבה עוד יותר לשרידות המין ושמירה על בתי הגידול המתאימים לו, גם אם אלו מעשי ידי אדם.

מין שלישי של ברווז בו צפינו, השרוי גם הוא בסכנת הכחדה עולמית, הוא צולל הביצות. זהו הצולל הקטן ביותר באזורנו, המצטיין בצבעיו הערמוניים, תת-שת לבן וחיבתה גדולה למקווי מים לא  גדולים במיוחד - עם צומח גדות עשיר, ובייחוד קנים.

גם מין זה קינן בעבר בעמק יזרעאל, אך בשנים האחרונות לא נמצאה עדות ברורה לקינון המין באזור, והברווז נמצא מקנן באתרים ספורים בלבד בשפלת יהודה, ובצורה ספוראדית במקווי מים באזורים נוספים, במיוחד במאגרי ניקוז שיטפונות, שצומח הגדות שלהם לא מטופל.

 

כמובן, שהיו עוד ברווזים רבים במאגרים, חגיגה שלמה של מרבית הסוגים והמינים הנפוצים, שמחה צבעונית בעיניים.

בשדה חיטה נובט הסמוך למאגרי התשלובת, צפינו בלא פחות מ- 52 קזרקות חלודיות ואווז לבן-מצח אחד כשהם ניזונים בנבטי חיטה רכים. זוהי ללא ספק שנת אווזים נהדרת - היכן שלא תסתכל. זה כייף גדול.

 

בהמשך שיטוטנו בשדות העמק, ראינו מספרים מרשימים של זרעיות שדה וזרזירים, גם עבורם זה חורף נהדר. עוד היו בשדות קיוויות מצויצות וחופזים זהובים, שאוכלוסייתם החורפת בסובב הזה היא אולי מהגדולה בארץ. אוכלי זרעים רבים נראו כשהם ניזונים על החד-שנתיים בשולי השדות, התעלות והמאגרים. כמובן שגם כאן, בלטו במיוחד מספרי פרושי ההרים, שנמצאים השנה כמעט בכל מקום.

 

אבל, את החגיגה האמתית, וההתרגשות הגדולה של סוף-השבוע הזה, עשו לנו במלוא הדרם, "המלכה השחורה והנסיך הבלונדיני". ניחשתם נכון, מדובר בעזנייה שחורה, ועיט צפרדעים במופע הבהיר (fulvescens). קיבלנו אותם יחד, בטרמיקה מרהיבה ביחד עם 5 עיטי צפרדעים נוספים ועיט שמש צעיר שלא חדל להציק לעזנייה. בהמשך, השתרכו מלמעלה אל תוך המעגל מספרים קטנים של עקבים מזרחיים, שכנראה שכחו שכבר מזמן היו צריכים להגיע לאפריקה וכדי להשלים את הסדרה ולפצות על חסרונו של "המלך" שפספסנו בגולן (הפרס), כמו משמים הופיע משום מקום עיטם לבן-זנב צעיר, שחג ונסחף רחוק למזרח.

 

 

סגרנו מעגל, עם כמעט כל נציגי הדורסים האפשריים בזמן ובמקום, עם זרונים מ-3 מינים, זוג בזים נודדים, דאות שחורות כתף, דיות שחורות, עקבי חורף ועקבים עיטיים וכמובן עוד עיטי צפרדעים ועיטי שמש, כשברקע גרגור העגורים.

 

במאגר כפר ברוך היו כמויות עצומות של ברווזים, להקה יפה של קזרקות וטדורנות, שקנאים, שחפים, פלמינגואים ועוד רבים אחרים. היה זה אפוא, פרס נחמה מעולה על הפרס ההוא מהרמה, אותו עוד לא זכינו לראות, אבל אולי עוד נראה.

 

שנזכה לעוד הרבה ימים כאלו..

פוסטים קשורים

  • הו לכיש לכישה
    placeholder for shorten post content
    07/12/2016
  • אם יש גן עדן
    placeholder for shorten post content
    22/11/2016
  • מצפון לדרום
    placeholder for shorten post content
    07/11/2016
land marks