ענת גל במרכז הצפרות אילת

צפרית בעיר הגדולה -  דרכם של הנשרים

ענת גל 30/06/2017

הפעם אני מתחילה בהתנצלות.

בשבוע שעבר ישבתי וחשבתי על איזו מהציפורים העירוניות אבחר לכתוב את הכתבה הבא?

ציפור כזאת שלמרות עבודות הבנייה והפיתוח המודרני בעיר מצליחה לשרוד. כזו שלא רק מצליחה לשרוד אלא אף מצליחה לשגשג בזכותנו! מוצאת מזון בעצי הנוי הנשתלים בעיר, שוברת צמאונה בבריכות נוי או בטפטפות בשדה... "אחת כזאת…" אתם יודעים, שנותנת תקווה. ישבתי והתחלתי, החלפתי ציפור וניסיתי שוב... אבל משהו לא התקדם. לא הצלחתי להתרכז ולא הצלחתי לכתוב על הציפור העירונית הבאה.

 

לפני עשרה ימים נפל דבר… הרחק מהעיר הסואנת ומהשכונה שלי בתל אביב, משהו קריטי קרה בעולם הצפרות הישראלי. למעשה, התקבלה החלטה שהיא קריטית לא רק לעולם הצפרות אלא בכלל - לחיים שלנו כאן, וההחלטה הזו מדאיגה אותי מאוד. כל כך מדאיגה שהיא לא נותנת לי מנוח ולא מאפשרת לי להתרכז ולכתוב כרגיל על הציפורים בעיר הגדולה. אז הפעם במקום לכתוב על מקור לתקווה, אני כותבת על נושא שהוא מקור לדאגה, לא רק בעיר הגדולה, אלא בארץ כולה. ועל כך אני מתנצלת.

 

ביום שני ה- 19.6.17, הוועדה לתשתיות לאומיות אישרה את הקמת "חוות בראשית" - חוות טורבינות רוח להפקת חשמל, המתוכננת לקום בגולן. טורבינות רוח הן לכאורה דבר חיובי ומשמח: מקור לאנרגיה ירוקה שאמור לקדם אותנו מבחינה טכנולוגית וסביבתית, הפקת חשמל תוך ניצול של משאבי הטבע ולא על ידי שריפת דלקים ושימוש בתעשייה מזהמת - כך משווקים את זה בעולם המודרני. זה אכן יכול לעבוד ביעילות במקומות שונים בעולם.

אבל בפועל, חוות הטורבינות בגולן צפויה לקטול נשרים, רחמים, עופות נוספים ומיני עטלפים. גם יונקים ובעלי חיים יבשתיים עשויים להיפגע מהחווה ה"ירוקה" הזאת, שלא תחסוך הרבה זיהום סביבתי, וגם בני האדם שחיים בקרבתה. פעילי טבע וסביבה נלחמים כבר שנים לשמירה על בעלי החיים הפגיעים הללו בארץ, והנה במחי יד, בהחלטה של ועדה ובטענות של אנשי עסקים, הם עומדים בפני כליה מארצנו.

 

 

P62 נושא תגי כנף וטבעות צבעוניות לצרכי ניטור ומחקר.

צילום: דניאל ברקוביץ

 

על פי המחקרים, הראשונים והמועדים ביותר להיפגע מהטורבינות הם הנשרים והרחמים - שניהם מצויים בסכנת הכחדה חמורה! בישראל בפרט ובעולם בכלל.

במסגרת פרויקט "פורשים כנף", שהחל את דרכו בשנות ה- 90, נעשים בישראל מאמצים גדולים להצלת הנשר המקראי, הרחם המדברי ומיני דורסים נוספים המצויים בסיכון. מסירותם של אנשי רשות הטבע והגנים (רט"ג), ובראשם אוהד הצופה - אקולוג העופות של רט"ג ויגאל מילר - מנהל תכנית הרבייה וההשבה לטבע של הדורסים בשיתוף פעולה ובתמיכה מגופים רבים נוספים כחברת החשמל, קרן היסוד והחברה להגנת הטבע, הביאו את הנשרים ואת הרחמים כברת דרך קדימה.

 

גרעיני רבייה של הנשרים נמצאים בגני רמת הנדיב ובגני החיות: גן החיות התנ"כי בי-ם, הספארי בר"ג, הגן הזואולוגי של אונ' ת"א וגן החיות בחיפה. מדגרות לביצים פועלות בגן החיות התנ"כי ובחי-בר בכרמל, שם נמצאים גם כלובי האקלום שמשמשים בתור "בית-ספר לנשרים" לקראת השבתם לטבע. כלובי אקלום נוספים מצויים גם בשמורת גמלא ברמת הגולן ובימים אלה ממש נחנך כלוב אקלום נוסף במדבר יהודה.

"בית החולים לחיות בר", הפועל בשיתוף הרט"ג והספארי ברמת גן, גם הוא גוף מפתח בהצלה של גוזלים ושל נשרים בוגרים הנפגעים מהרעלות, התנגשויות בכבלי מתח, ירי ועוד...

 

כל מחזור כזה של השבה לטבע כולל:

- חודש של בניית קן על ידי זוג נשרים בוגרים

- חודשיים של הדגרת הביצה במדגרה

- ארבעה חודשים נוספים של האכלת גוזלים על ידי זוג הורים מאמצים מגרעין הרבייה או על ידי האכלה ביד בעזרת בובת נשר ואז...

- שנתיים עד שלוש בכלוב האקלום, לקראת ההשבה לטבע.

בסופה של תקופה ארוכה זו מגיע הרגע שכולם חיכו לו - השחרור לטבע ותחילת חייו של הנשר כחיית בר בטבע הישראלי.

אבל פה לא נגמר הסיפור, כאן מתחילה שרשרת של סכנות נוספות בחייו של הנשר.

 

הנשרים בטבע הישראלי ניצבים בפני סכנת התחשמלות - במקרה של נחיתה על עמוד מתח גבוה, התנגשות בקווי מתח שאינם נראים להם, הרעלה - כתוצאה מאכילת מפגרים של חיות משק שהורעלו, או טופלו בתרופות וטרינריות.

חוסר במזון ובסידן ההכרחי לגידול הגוזלים ולבניית עצמותיהם הגדולות, הפרעות מצד כלי טייס הטסים קרוב למקומות הקינון שלהם, הפרעות מצד מטיילים וגולשי מצוקים המטיילים במקומות אסורים וגורמים לנטישת הקינים ועוד ועוד...

הסכנות בעולם המודרני רבות ומאתגרות מאוד עבור חיות הבר. הם לא מותאמים להיזהר מקווי חשמל בגובה השמיים.. הם לא נמנעים מלאכול פגר, גם אם למרבה הצער הוא מורעל.

 

 

יגאל מילר ורוני אליאס עם P68 בטיפול בבית החולים לחיות בר.

הצילום באדיבות בית החולים לחיות בר בספארי

 

בזכות עבודה מסורה מסביב לשעון של אנשי שמירת טבע וגופים רבים, הרבה מן הבעיות נמצאות היום תחת בקרה ואת חלקן אף הצליחו למזער. שיתוף פעולה עם החקלאים מאפשר לשלוט באיכות הפגרים הנגישים לנשרים, חברת החשמל ממגנת עמודי חשמל בכל האזורים הרגישים, לכל הנשרים והרחמים מוצמדים תגי כנף - למטרות מעקב, חלקם אף זוכים במשדר לווייני.

עוד במסגרת פרויקט "פורשים כנף" - לו שותפים רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וחברת החשמל, מתקיימות פעולות חינוך והסברה לציבור. העבודה היא קשה ונדמה כי היא אינסופית וכך בכל שנה מנסים להוריד את כמות האיומים ולהעלות את כושר שרידותם ורבייתם של הנשרים והרחמים בישראל.

 

 

 

רחם מדברי מעל חי בר כרמל

צילום - דוד רזק

 

בזכות עבודה קשה וחסרת מנוח של יגאל מילר וצוות גרעין הרבייה בחי-בר בכרמל, הגיעו לגרעין המוביל בעולם של רבייה והשבה לטבע של רחמים! כעת הם מייעצים למרכזי הצלה אחרים בעולם. שיתופי פעולה בינלאומיים מביאים גם להגדלת גרעין הרבייה הישראלי בנשרים המוטסים לכאן מאירופה ואירוע יחיד במינו הביא אף לשיתוף פעולה עם לבנון כאשר הגיע לשם נשר עם טבעת ישראלית ובתיווך האו"ם הועבר לטיפול ולשחרור מחודש בישראל.

 

 

נשרים על כלוב האקלום בחי-בר כרמל.

צילום: דניאל ברקוביץ

 

אבל כנראה שהעולם שלנו לא יודע לתת את הפרס לסניטר המסור, היעיל והחרוץ ביותר שלו - לחיית הבר המנקה את אדמתנו ממחלות קטלניות כמו כלבת, אנתרקס ושלל חיידקים ומזיקים. כיוון שמול הנשרים וגופי שמירת הטבע ניצב כעת מכשול נוסף - סכנה חדשה שאין הנשרים או אנחנו יודעים כיצד להתגונן מפניה.

 

טורבינות הרוח בנויות מעמודים גבוהים (בין 50 - 120 מטר גובהם) ומלהבים ענקיים המסתובבים בעזרת הרוח כדי לייצר חשמל. בעלי החיים שבסביבה אינם "מחונכים" להיזהר מסכנות טכנולוגיות חדשות כאלה - שאנחנו מציבים בדרכם. וכך, בעת סיבוב הטורבינות מהרוח נפגעים מהלהבים העופות והעטלפים, שכלל לא מצפים לכך ועסוקים בחיפוש מזונם בשטח, או אולי בדרך אל הקן - שם ממתין להם גוזל רעב... מעבר לכך, הרעש, הריצוד של להבי הטורבינות כצל על הקרקע וכל תשתיות הבנייה שלהן במרחב, גם אלה מהווים פגיעה משמעותית בערכי הטבע.

 

התירוץ הוא "אנרגיה ירוקה" ובמקומות המתאימים לכך, ייתכן כי התועלת היא אכן משמעותית וירוקה יותר לעומת העלות. בעולם משתמשים היום בטורבינות רוח כמקור לאנרגיה חלופית באירופה ובארה"ב. אך במקומות אלה עורכים גם סקרי טבע וסקרים בריאותיים המראים תוצאות מאוד בעייתיות ומדאיגות בדבר פגיעה בבעלי החיים המצויים בסביבת חוות הרוח וגם נזקים בריאותיים לאדם.

כ- 1,000 נשרים נפגעים מדי שנה מטורבינות רוח באירופה וכ- 2 מיליון עטלפים. תסמינים קליניים ופסיכולוגיים נצפים גם בבני האדם הגרים בסמוך לחוות הטורבינות. ולמרות כל הידע הקיים ולמרות הצגתו בוועדה בפני מקבלי ההחלטות, איך זה יתכן שבכל זאת עברה והתקבלה ההחלטה להקים את חוות הטורבינות בגולן?!

 

 

ילדי חוג הצפרות של החברה להגנת הטבע מפגינים מחוץ לועדה.

צילום: החברה להגנת הטבע

 

כאן הנגיעה לכולנו. וכאן הכאב הגדול שאני חשה כבר ימים ארוכים בתוך הבטן. זוהי רק דוגמה לעוד ועדה מני רבות המתכנסת בארץ על מנת לקבל החלטה שנוגעת לכולנו על פיסת אדמה ששייכת לכולנו ומקבלת החלטה על סמך שיקולים אישיים: כלכליים, פוליטיים ואינטרסנטים, מבלי לקחת בחשבון את כל השאר. היום זה בגולן, לפני כמה חודשים דנו בחוות טורבינות בערבה, הפעם אלה הנשרים, בפעם הבאה יהיו אלה השקנאים והחסידות.

מהלך קבלת ההחלטות דומה ונובע משיקולים שבעיקרם עומד רווח אישי של כסף, הון פוליטי או אינטרס אישי אחר. והפעם הטבע של כולנו ישלם את המחיר.

 

התומכים בחווה הם אנשי עסקים ותושבים בודדים בגולן שהקמת הטורבינות תכניס כסף לכיסם, הרבה כסף. תרומה לסביבה? אנרגיה ירוקה? זה לא ממש הסיפור. פגיעה אנושה בטבע, מחיקת מאמצים של עשרות שנים בעבודה של ימים כלילות בשביל בצע כסף - זה הסיפור. וזה לא כואב לי רק בגולן או בערבה, זה כואב לי גם פה בתל-אביב. אני מסתכלת על הנשר הזה שנושא על גופו את הראיות למאמצים המושקעים בו כבר שנים על מנת שישרוד פה, וכואב לי עד כדי דמעות. עזרנו לו להגיע עד כאן ועכשיו אנו שולחים אותו לסיים את חייו בחוות טורבינות, כדי שמישהו ירוויח כמה שקלים.

 

הטבע הוא שלנו והאחריות על הטבע גם היא צריכה להיות שלנו. בואו ניתן כתף, בואו נדבר, בואו נצעק! לפני שיהיה מאוחר מדי. הטורבינות עדיין לא הוקמו ועוד יש מה לעשות. תהיו קשובים לנעשה, דברו עם כל מי שאתם יכולים על מנת שהטבע שלנו לא יהיה הפקר לקבוצה מצומצמת של אנשים עם אינטרסים אישיים שמשתלטים לנו על הטבע ועל אופי החיים שלנו בישראל. וזה נכון בתל אביב, בחיפה, בקריית גת ובכל מקום. אז בואו לא נהיה אדישים. בואו לא נציב מכשולים נוספים לטבע שלנו שגם ככה נאבק, ולנאמני הטבע שמקדישים את חייהם להציל אותו.

 

 

מה יהיה בעתיד?

צילום: דניאל ברקוביץ'

 

אני רוצה לציין כמה מן הגופים שפועלים לשמירה על הנשרים ועל הרחמים בישראל כבר לפחות 20 שנה וכמה מהאנשים שמקדישים לכך את חייהם: רשות הטבע והגנים וחי-בר כרמל, החברה להגנת הטבע, חברת החשמל ופרויקט "פורשים כנף", גן החיות התנ"כי, הספארי בר"ג, הגן הזואולוגי של אונ' ת"א, גן החיות בחיפה, חי-בר יוטבתה, בית החולים לחיות בר, גני רמת הנדיב, פרופ' יוסי לשם, דן אלון, יגאל מילר ואוהד הצופה.

מעל 25% מהנשרים בישראל מקורם בגרעיני הרבייה בארץ.

 

עוף גוזל - כתבתו של איתי ורד על שימור אוכלוסיית הנשרים בישראל

 

 

פוסטים קשורים

  • משפחת הנקרים
    placeholder for shorten post content
    12/06/2017
  • סיסים באוויר!
    placeholder for shorten post content
    01/06/2017
land marks