צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  בוגיבירד

פיקי איש-שלום 21/03/2019

שש בבוקר ותל קריות מפליג בנהרות ערפל, שזורמים מזרחה עד למפגשם הבלתי נמנע עם השמש העולה. היא עולה ומפוגגת את הערפל, אל יום אביבי ובהיר, נטול כל ענן, מרובה ציפורים ונדידת פרפרים, נימפיות החורשף. כל הארץ מלאה בהם, בפרפרים, כל התל מלא בציפורים, גם בצפרים. עבורן תחנת תדלוק הכרחית בנדידת האביב, עבורנו מעין טיול שנתי.

 

 

מיכה, אני ונוגה - הר עמשא 21.3.19   צילום: תומר אדמון

 

ביום שעוד צפוי לנו נראה כאן את כל מיני המטרה, כולן: היפות והנדירות, השרות והמרעישות, העפות וגם את ההיא שחורפת מאיראן. אך רק לאחר שבע שעות ארוכות, כאשר סוף כל סוף אשטוף עיניי בגיבתון האפור, יישטף האפור מכל הציפורים שראיתי במהלך היום והן תלבשנה את צבעיהן האמיתיים, הסמוקים, היפים. היום כולו ילבש בדיעבד את ממדיו האמיתיים, שהמלנכוליה הקלה, מהיעדר הגיבתון, גימדה וצבעה אפור. אזכר אז איך כמעט ורפרפתי על הצוקיות חכליליות והסבכי הרונן, מהיפים שבציפורי ישראל; את הסבכים שחורי-הגרון, הבאריות והדרוריות, איך סרקתי וסקרתי וליבי היה במקום אחר; איך אל הסלעית הפרסית הגעתי, כמו היה זה הכרח רשום בפרוטוקול וכל אותה העת עיניי תרו אחר הגיבתון האפור, הבוגיבירד שחמק ממני עד כה. וכשהוא בא, לאחר שבע שעות מתוחות, חזר הצבע ללחיי, גם הסומק אל בטנה של הצוקית חכלילית, לחזה של הסבכי הרונן, אל זנבה של הסלעית הפרסית, אל נימפית החורשף, ששטפה את השדות בכתום חלודי.

 

 

לפני שהקוקיה האירופית תטפל... משפחה של מדברונים

 

כשבא הגיבתון חזרו אליי הרגעים היפים כולם, מהיום הארוך ארוך הזה. הרגע ההוא בבוקר מוקדם, כשהתקבצנו בערוץ של נחל טוב, תחת קריאות הקו-קו של קוקייה אירופית, חלפה היא מעלינו כחץ שלוח מקשת, ממערב לנו דרורית קצרת-אצבעות שניסרה את האוויר, ממזרח כמה באריות, קולן כמו מיתר מתכת שפקע ורק פיפיון הרים מעט סילסל קולו, מזור קל לאוזניים הדואבות מכל אותן הצרימות. בין כל אלה ניתרו גם גיבתונים אדומי-מקור ואיך בחנו אותם, אחד אחד, מנסים לאתר את האחד, את האפור, אך לשווא.

היה גם את הרגע על התל עצמו, כשעל סלע אחד התקבצו צוקית בודדת וצוקית חכלילית, האחת יפה מרעותה, עודד ושוקי נותנים להן את הכבוד הראוי ואילו אני רואה ולבי עקר, מבקש רק את הגיבתון. צוקית חכלילית נוספת ניצבה בעמדת תצפית, מלווה בסלעיות קיץ וחורף, גם שתי אירופאיות, זקופות בתצפיתן, צדות חרקים למחייתן. באריות רבות באו ויצאו מההריסות, מושכות אליהן משלחת של צפרים גרמניים, גם לגרמנים יש רשימות, וודאי מסודרות יותר משלנו, הישראלים. ואני רואה את המראות ושומע את הקולות ולא ממש שם ומאפשר לעצמי להיחטף על ידי רוני, שוב אל ערוץ נחל טוב לאתר את הגיבתון ושם מאתר דווקא את מידד ואנדרו, צפר מאי שם בגלובוס וכולנו בעקבות האפור ובמקומו יש נדידה ערה של עיטי חורש וחסידות לבנות ורעמת שיער שבוקעת מאוטו, בעקבותיה תומר, הבוגישיער שלי, אבל איפה יימצא הבוגיבירד שלי.

 

 

דמומית משוננת ותומר אדמון - כל אחד ותפרחתו

 

והיה את רגע ההתכנסות עם הסלעית הפרסית המסתורית, זה לה כבר לפחות חורף שני בתל קריות, לא ממש ברור למה ואיך, אלא אם כן סוכנת איראנית היא, במזרח התיכון הכל אפשרי. ליתר ביטחון קיבע לה יוסף טבעת מזהה. עלו אליה לרגל גם צפרים רומנים מלווים ביובל וגם תומר ונגה ועוד כמה, לפחות שמונה צפרים בעקבות אחת (והיא בכלל לא האחת שלי היום). בסביבתה גם ניתר סבכי רונן, כמה יפה יכולה להיות ציפור, והוא נע ונד בין השיחים, חסר מנוחה וזנב של צפרים בעקבותיו, מדלגים משיח לשיח ועין אחת שלהם על הסלעית הפרסית, מי יודע אם ומתי היא אלינו תשוב. גם אני משחק את התפקיד ורודף אחר הסבכי ומצלם את הסלעית, אך רגליי כמעט ומושכות אותי שוב לנחל טוב ואני מבצע טלפונים ועורך בירורים, איך יהיה הכי טוב לאתרו, את האפור.

ושוב בערוצים השונים סביב התל והשיחים שם פוקעים ממשפחות של מדברונים ושל סבכיי ערבות, פה ושם גם סבכים שחורי-גרון ומעלינו עוד להקות נודדות של חסידות, עיטי חורש וחיוויאים, מטילים הם צל ענק על התל, ציפוריו וצפריו. בז אדום בעקביו של בז מצוי, שניהם חגים יחדיו ועקב עיטי בטופריו מכרסם, רק זנבו עוד ינוע קלות ומאות ואלפי נימפיות החורשף, נמשכות אל לשון הפר, צבעו כחול עמוק, נקוד בפרפרים כתמתמים.

 

ואז ארוחת הצהריים, היא קצרה ודי חמצמצה. למרות כל היופי הזה שסביב אין לי באמת תיאבון. מיכה מנסה לעודד את רוחי, אני מתכנן תוכניות, איך בכל זאת, איכשהו לראות את הגיבתון וכל חישוב שאני עושה, מוביל אותי למבוי סתום, או להבנה שמחר בבוקר שוב כפר אדומים ובאמת שאין לי כוח, או חשק, או רצון, אבל יש דברים שאינם תלויים בי או ברצון, הם קשורים רק ברשימה ועוד יבוא היום ואמצא בי את הכוח והתבונה לקורעה, אך לא היום והיום יש את הגיבתון ואם יש צורך אז שוב אתעורר מוקדם ואסע מזרחה אל מעבר להרים ולתחילת המדבר, אליו, אל הגיבתון.

אנחנו אורזים את שרידי הארוחה, יורדים אל הערוץ לניסיון נואש אחרון ואני כמעט ודורך עליו, על הבוגיבירד שלי ורק אז הוא מואיל בטובו לעוף קצת, לגלות את עצמו, להיעמד, גם לחטוף חטיף כלשהו והאפור אפור הזה, ראשו בכלל בצבע קרטיב לימון, הופך אותי מאושר (והנה גם שכי נענה לקריאה), מחזיר את הצבע ללחיי, משיב את הסומק לצוקית חכלילית ולסבכי רונן ופתאום אני רואה את היופי כולו, גם מוצא בי את הכוח לחייך לסלעית הפרסית וכל ציפורי היום שבות להיות הגיבורות שהן ואני שב ונזכר בשל מה אני צפר.

 

 

גיבתון אפור

פוסטים קשורים

  • הגיבתון הסורר
    placeholder for shorten post content
    19/03/2019
  • בוקר נפלא בנחל יתלה
    placeholder for shorten post content
    15/03/2019
  • בוקר ביער מיר
    placeholder for shorten post content
    12/03/2019
  • זהרורים בשלולית רוברטס
    placeholder for shorten post content
    09/03/2019
  • יום האישה
    placeholder for shorten post content
    08/03/2019
  • טריפ מדברי
    placeholder for shorten post content
    05/03/2019
  • ימים אחרונים של חורף
    placeholder for shorten post content
    01/03/2019
  • רכבת אל החופש
    placeholder for shorten post content
    26/02/2019
land marks