צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  החוף הצפוני (אילת מרץ 2019. חלק ב')

פיקי איש-שלום 04/04/2019

כשהאיה המצויצת רשומה בטאבו התפנינו, מיכה ואני, ליהנות מהחיים. יתרה מכך, החלטנו שציפורים, כבודן במקומן מונח, אינן הכל בחיים. אנחנו באילת ויש גם חרדונים מעניינים וקדימה, אל חרדון הצב. התגלגלנו כך לאיטנו אל ארץ החרדונים, שם שכבו סביבנו כמה מהם, ענקיים, עצלנים ואיטיים כמעט כמונו, אבל מרשימים, מאוד מרשימים.

ועם החרדון בא התיאבון ומצאנו עצמנו מתגלגלים גם להרי אילת בחיפוש אחר חרדון צב הדור. אמנם זמן התצפית בחוף הצפוני הלך וקרב ומיכה לחץ לשוב לצפרות, אבל אני רוצה חרדון צב הדור ומה אכפת לי החוף הצפוני, מה כבר יהיה שם עכשיו, בכלל עוד לא העונה. התחלפו היוצרות, מיכה לחוץ (עד כמה שהוא יכול להיות) ואני רגוע, במצב רוח זוחלי משהו. והנה על אחד הקירות הגרניטיים של הנחל, מתחרדן חרדון צב הדור והוא יפה, כמעט כמו ציפור ואנחנו מביטים בו דקה ושתיים והוא מביט בנו שלישית, ושוב אנחנו ובתום חמש, אנחנו מתעייפים. הוא די משעמם החרדון, יפה, אך רק מתחרדן ואני כבר שוב רוצה אחת שעפה, אוכלת, שרה, מלשלשת, מה שלא תעשה, רק שתהיה ציפור.

 

חרדון צב הדור

 

אז אנו נפרדים לשלום מהחרדון והוא משועמם אפילו מכדי להיפרד, דבוק לגרניט האדמדם שלו, לא מעיף בנו מבט שני, בעוד אנחנו עפים אל החוף הצפוני, להגיע בזמן. לא ברור בזמן למה, הרי בכלל לא העונה ובכל זאת מגיעים וממהרים להציב את הטלסקופים, אולי רק לנוח מהיום שהיה. לא מספיקים להתיישב ושחפית כספית מבצעת יעף ניצחון, אחריה להקות של קרקירים ושל מריות מנקדות את האופק, שחפיות ים ועבות-מקור, שחפים צרי-מקור ולבני-עין מעופפים לכאן ולשם ושש צלליות נוחתות על הים, שוחות, רחוקות מכדי להסעיר. בעוד מיכה מהסס האם חמסנים ואני מתלבט אם בכלל ציפורים, אל החוף פוסעים שלושה צפרים, לא ברור מה גדול יותר, הם או עדשות מצלמותיהם. וילה-ווייקו, מרקו ואיסטו מתגלים כשלושה צפרים פיניים מקצועיים להפליא, מבט אחד ופוסקים חמסנים טפילים ואני מתרשם ובעוד אני מתרשם החמסנים ממריאים, תופסים גובה ועפים צפונה, לאחרון שבהם משתלשל הזנב ארוך ודק. חמישה טפילים ואחד זנבתן, הוא לי לייפר שני להיום. אני שמח וטוב לב, מודיע לנעם על המציאה, הוא בבאר-שבע ולא ממש נשמע נרעש. אילתי, מה כבר ניתן לצפות.

 

ובעוד אני מתקשקש ושמח, שחפית גדולה וכהת כנפיים חולפת אותנו ממערב למזרח, מתרחקת ומתיישבת על מצוף, אי שם, כמעט ומעבר לאופק. אנחנו מפנים אליה את מיטב האופטיקה ומעכלים את האותות והמופתים, מעכלים, אך מסרבים להפנים. באיזשהו שלב לפינים נמאס והם מודיעים: "מקור צהוב". אני בהחלט מסכים. הם: "ציצית ומצח לבן". אני עדיין מסכים. הם: "שחפית ברגי" ואני מוחה: "היא נדירה, היא כבר כמעט ולא מגיעה לכאן". הפינים בשלהם: "מקור צהוב, ציצית ומצח לבן" ואני בשלי: "היא נדירה, למה שהיא תבוא אליי עכשיו, זו לא העונה ואני אפילו בטוויצ'ים נכשל". בליבי אני מוסיף וחושב: פינית שפה קשה, בטח את עצמם הם לא מבינים, בשמות הם וודאי מתבלבלים. אבל האותות והמופתים מתדפקים גם על דלתי ואני מעדכן את נעם על חשד לשחפית צהובת-מקור והוא חוזר אלי וכותב: "אתה יודע, זו השחפית עם המקור הצהוב והגב הכהה, כמעט כמו של שחף שחור" ואני מחזיר לו תשובה קצרה: "כן" ועכשיו את אילת ובאר שבע מחברת בעיקר דממה ואני חוזר לטלסקופ ומעכל ומפנים והשחפית, כן, היא שחפית צהובת-מקור, מחליטה כי הגיע הזמן לעשות מחווה (ואולי המחווה הייתה של שחף לבן-עין שהציק לה ורדף אותה).

 

 

שחפית צהובת-מקור

 

היא מתקרבת למצוף קרוב להפליא ועכשיו כבר אין מה לעשות והשליחים יוצאים בטלגרם ובווטסאפ ותוך כשתי דקות שחר שלו על החוף ועוד מספר דקות חולפות והחוף מתמלא וכמה נעים להיות לא בצד שמוזעק אל הטוויץ', אלא בזה שמפעילו וגם ערן בנקר חורק את בלמיו על החוף, הגיע מאינשהו, זוהי לו ציפור בוגי ידועה, חיוכו מאיר את המפרץ, דוחה את השקיעה. בעקבותיו משתרך שלומי שמאי, מסרב אפילו להרים את המצלמה, השחפית רחוקה לו מדי והאור מועט. צלם. מה כבר ניתן לצפות.

שחפית שחורת-מקור נוחתת על המצוף ליד השחפית שלנו, צהובת-המקור, שתיהן מחככות מקור במקור, צבע נמסך בצבע ובהדרגה יורד הכתום על המפרץ. שעת שקיעה כמעט ואני ומיכה נפרדים מהשאר, ממהרים לקילומטר התשע-עשרה, לשתייה של הקטות ההודיות, שבוחרות שלא לבוא הלילה, כי כמו שאומרים: כשלא הולך, אז לא הולך.

 

 

If you believe they put a man on the moon

 

למחרת, בבקעת עובדה, עוד נראה עשרות של קטות סנגליות וקטות כתר, שתחצנה את נתיב השוטטות חסר התכלית שלנו, שכך סתם וללא תוכנית הובילנו למקדש כלכוליתי, על עמודיו שומרות שתי סלעיות אירופיות, את רצפתו חרצו עקבות צבאים וקוליסים של טנקים. בין שרידי קירותיו ובמישורי הלס הנרחבים ושדות החמדה המסנוורים של הבקעה עוד ניסינו להפיג את שיירי האדרנלין שבדם. שוטטנו בין אלפי נימפיות החורשף, נחנו בצילו של עץ נחליאלים צהובים ונחנו עם הרבה ציפורים ושום נדירים. סתם כך, בוקר צפרי נעים.

ובבריכות הביוב של נאות סמדר, עצירה כמעט אחרונה לשלושת הימים הדרומיים, שלחה לנו אלת הצפרות דגם מוקטן של השחפית צהובת-המקור. שחפית גמדית, מקורה צהוב, מצחה לבן עופפה ודגה בבריכות והיא, בממדיה הקטנטנים כמו אותתה לנו: "אתם השניים, האגו שלכם התנפח מדי אתמול. בואו, הדקו חגורות, ניחתו נא על קרקע המציאות והקטינו את האגו לגודלו הראוי. במיידי".

 

 

עצירה אחרונה במישר - עץ נחליאלים צהובים

 

 

פוסטים קשורים

  • מבצע איה - (אילת מרץ 2019. חלק א')
    placeholder for shorten post content
    03/04/2019
  • רומן אופטי
    placeholder for shorten post content
    02/04/2019
  • מציצים ונעלמים
    placeholder for shorten post content
    30/03/2019
  • שקע קפריסאי
    placeholder for shorten post content
    26/03/2019
  • בוגיבירד
    placeholder for shorten post content
    21/03/2019
  • הגיבתון הסורר
    placeholder for shorten post content
    19/03/2019
  • בוקר נפלא בנחל יתלה
    placeholder for shorten post content
    15/03/2019
  • בוקר ביער מיר
    placeholder for shorten post content
    12/03/2019
land marks