צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  בעקבות היסעור הגדול

פיקי איש-שלום 21/04/2019

הדיווחים על יסעורים גדולים, סולות ויסעורונים החלו לזרום בעוד אני במיטה מנסה להתאושש מנחל משמר. טיילנו אותו אתמול ועתה מעיקות עליי כהוגן חמישים שנותיי, כל שריר עליי דואב, כל מפרק מאיים להתפרק. אני גם אמור להישאר עם ענבר הבוקר, לפחות עד הצהריים, אז אני רואה כיצד שעותיי יחלפו עליי בבניית ארמונות ואפילו לא מחול. ארמונות מלגו, עם נסיכות פליימוביל הדורות בשלל שמלות ותסרוקות. אני והחוף ניוותר רחוקים זה מזה, מנותקים, בעוד שאר הצפרים שמחים עם יסעורים.

 

בצהריים, לאחר ים של ארמונות, נשלחת ענבר לחוג יצירה ולי מתפנות שעתיים תמימות. בירור קצר עם רועי חזן ואושרי נעים, שניצבים על חוף אשדוד, מעלה שאצלנו יש רק שחפים ושחפיות. היסעורים נצפים מיפו וצפונה, עיקר הפעילות מול חיפה. אבל השעתיים כבר התפנו והתקווה היא כנף ציפור והציפור הפעם היא יסעור, אולי גם יסעורון. אז חולפת רק חצי שעה ואני על תל יבנה-ים, חוף פלמחים, ניצב אל מול הרוח העירה. הציוד נאסף בחופזה, אך רובו בנמצא (ביום שישי מצאתי עצמי מצפר עם גד ירון ללא משקפת, מזל שהיו סחלבים לשטוף את העיניים).

רועי ואושרי צודקים, אין בנמצא יסעורים, אבל שחפיות ים ישנן בעשרות, אולי אפילו במאות. אני מתקשה לספור אותן, הן כל כך רבות, ביניהן שחורות-מקור בודדות. גם ללא יסעורים, המראה יפה עד מאוד. השחפיות נאות, נעות ושוטפות את האופק בעשרות. הים סוער, כמו היה זה שיא החורף, הגלים מתגלגלים וחוזרים, נשברים וקוצפים, מדי פעם גחים שרטוני הכורכר, שמול לתל, גחים ונעלמים תחת לעצמת הגלים. שריקת הרוח ורסס מלח מכים בחוף, בי ובעורב גלמוד.

 

השחפיות כולן עפות מצפון לדרום, רוכבות על גבי הרוחות העזות, מסתערות על הגלים, כמעט ונבלעות בהם, אך מופיעות בדרך נס מצידם השני, נוסקות מעלה אל העננים, מקמרות כנפיהן ושוב צונחות מטה, כמעט נוגעות בפני הים ושבות מעלה. מדי פעם מתעייפת אחת מהן מהמשחק, זונחת את הסער וחולפת קרוב יותר לתל, אל מולי, מאפשרת לי ליהנות ממלוא חינה.

 

 

הסנונית הראשונה מפתיעה אותי, סנונית רפתות, היא מופיעה בין הגלים, צורתה, צבעה, גודלה, כמעט כשל יסעורון ואני כמעט ומתפתה להאמין, אבל הכמעט בולט מדי והסנונית סנונית מדי. לסנונית השנייה אני כבר מוכן, אבל לסיס לגמרי לא. הוא בא מהחוף, סיס חומות בודד, יורד אל פני הים, משחק קצת עם הגלים, מוצא את מקומו בין שתי שחפיות, מלהטט מעט עימן ואז עולה מעלה ומתרחק לכיוון מערב, אל לב הים.

בעוד הוא נעלם, בא לו ענן, מתעבה, מתקדר ובדיוק מעליי נשבר וממטיר את מלוא מטענו. מעיל הגשם נותר כמובן אי שם מאחור וכל שנותר לי הוא לפרוץ בצחוק ולסגת אל מבטחה של המכונית וחומו של הבית. דרך חלונות המכונית, אדי מים מתעבים עליהם, העולם הולך ונעלם, אני מספיק עוד להבחין בפרפור המקומי והוא מנסה את מזלו, מפרפר לו בתווך, שהיה עד לא מזמן רקיע ועתה הוא וילון של גשם, נד של מים, נישואי ים ושמיים.

 

פוסטים קשורים

  • בארץ חמדת
    placeholder for shorten post content
    16/04/2019
  • בעיות זהות
    placeholder for shorten post content
    09/04/2019
  • החוף הצפוני (אילת מרץ 2019. חלק ב')
    placeholder for shorten post content
    04/04/2019
  • מבצע איה - (אילת מרץ 2019. חלק א')
    placeholder for shorten post content
    03/04/2019
  • רומן אופטי
    placeholder for shorten post content
    02/04/2019
  • מציצים ונעלמים
    placeholder for shorten post content
    30/03/2019
  • שקע קפריסאי
    placeholder for shorten post content
    26/03/2019
  • בוגיבירד
    placeholder for shorten post content
    21/03/2019
land marks