צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  כולם נוסעים לחיפה

פיקי איש-שלום 22/04/2019

שש שלושים בבוקר ואני מוציא את תסכוליי בתצפית ים בחוף פלמחים. קטי וענבר נוסעות היום ברכבת לחיפה, למפגש משפחתי ואני - למרות כל היסעורים בשקמונה - מרותק לבית. אתמול עוד ניסיתי לפנות אל הגיונה של קטי, המפגש הוא הרי עם הצד שלי, עם יונתן אחי ויש לנו נושאים רבים לשיחה. מבט התגובה של קטי מצמית ואני מבין שנגזר עלי להישאר בבית. הוראות הפעלה משפחתיות.

שמונה ורבע בבוקר ומאחוריי עשרות שחפיות רחוקות ושני יסעורים בלתי מזוהים. קטי מתקשרת ומבשרת שאני יכול להצטרף לנסיעה לחיפה. אני בוחר שלא לחקור במופלא ממני, מחניק קריאת שמחה ותוך חצי שעה אני בבית, ארוז ליציאה. קטי רואה את כל הציוד הצפרי שעליי, נדרכת ושואלת מה בדבר כל הנושאים הרבים שביני לבין יונתן. אני משיב שוודאי, אני נוסע לדבר ורק אם יצא אז אקפוץ קצת לצפר, אבל אני לא מאמין שיהיה זמן, המון נושאים יש לשיחה וגם לא יהיה לי אוטו להתנייד. קטי מפטירה שנמאס לה ממני ומהציפורים שלי ואני מתגונן ואומר שזה לא רק ציפורים, עכשיו זה גם פרפרים. מיד אני מבין שזו לא התשובה הנכונה ושבכלל סייג לחכמה הוא שתיקה.

 

רכבת עד לחיפה, יונתן אוסף אותנו בתחנה ואנחנו נוסעים לביתו. ארוחה קלה וקטי, אריאלה והילדים יוצאים לפסטיבל הצגות רחוב. הדלת נסגרת, יונתן משליך אליי את מפתחות מכוניתו, שיחת הנפש תצטרך לחכות. בדרך לשקמונה אני עובר ליד מוזיאון חיל הים והצוללת הוותיקה שלי קורצת לי מבימת תצוגתה. לבי מנתר לקראתה, אך גם נעצב עבורה, צוללת מוחפת שכמותה.

אני מגיע לשקמונה. כמה פעמים ראיתי את התל מצד הים, ביציאה מהנמל, אך מעולם לא ציפרתי ממנו. הים עוד רוגש קמעה, שיירי הסערה של אתמול. מולי עשרות רבות של שחפיות והן גם רוגשות, סוערות, צוללות אל הים במאמצי דיג ולובן כנפיהן הרטובות מתנצנץ בחמה. כאוס של ממש שם בים איתן, אך מדי פעם ניתן להבחין בכנפי יסעורים, במעוף הזה שלהם, הכנפיים לוחכות את קצות הגלים, סבות על צירן, מציירות חצי עיגול או שמינייה שלמה. הם רחוקים מכדי שאוכל ליהנות ממש, אך אדיבים דיים להציג את תחתית כנפיהם. יש כאן שניים שלושה יסעורים כהים וכחמישה גדולים.

 

 

בחלוף תשעים דקות, כל דקה זהה לרעותה, אני מתקפל ובחמישה לחמש אני שוב ישוב עם יונתן בסלון, ציוד הצפרות ארוז ופני שנינו לובשים ארשת מיוסרת, הולמת שני גברים בשיחת נפש ארוכה. דקה והחבורה העליזה פורצת דרך הדלת, חוזרים מפסטיבל הרחוב. קטי נוקבת בי מבט מפקפק, אך בוחרת שלא להעמיק ולחקור ואני מעדיף שלא לנדב מדי מידע. הוראות הפעלה משפחתיות.

 

פוסטים קשורים

  • בעקבות היסעור הגדול
    placeholder for shorten post content
    21/04/2019
  • בארץ חמדת
    placeholder for shorten post content
    16/04/2019
  • בעיות זהות
    placeholder for shorten post content
    09/04/2019
  • החוף הצפוני (אילת מרץ 2019. חלק ב')
    placeholder for shorten post content
    04/04/2019
  • מבצע איה - (אילת מרץ 2019. חלק א')
    placeholder for shorten post content
    03/04/2019
  • רומן אופטי
    placeholder for shorten post content
    02/04/2019
  • מציצים ונעלמים
    placeholder for shorten post content
    30/03/2019
  • שקע קפריסאי
    placeholder for shorten post content
    26/03/2019
land marks