צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  עז הלב

פיקי איש-שלום 29/04/2019

חופשת החג ארוכה והעייפות כבר נותנת אותותיה, מעודדת עצלנות, אז מיכה ואני נפגשים בשש בבוקר בלטרון. אור ראשון כבר מזמן היה ויש עוד נסיעה לא קצרה לנחשולים. עצלנות חגיגית. הבריכות של נחשולים מלאות עד גדותיהן, חורף גשום עברנו. החופמאים נדחפים לשטחים מעט אחרים, אבל להקים מלאכיים של מירומיות לבנות-כנף ולבנות-לחי בלבוש קיץ מלא, משתקפים שחור-לבן במים הירקרקים. תמירונים מבצבצים מהמים, אף הם בשחור-לבן ומעט אדום, כך גם סופיות וטבלן יחיד גמדי. להקה של שחפים צרי-מקור שוחה במים ושלדג גמדי, אבן חן מבריקה, יושב על ענף דקיק ומחפש במים דגיגים. שלוש אנפיות גמדיות, מוסיפות חום ערמוני לבריכה, רודפות זו את זו, נובחות זו על זו, נוחתות על עצי האשל, מטרידות מנוחתה של אנפית סוף בודדה. להקות גדולות של סיסי חומות, סנוניות רפת וכוכיות גדה, יורדות אל המים ללגום, מפריעות באדוותן השתקפות של גג רעפים אדום. שלושה נחליאלים צהובים מלווים נחליאלי לבן, כנראה אחרון לעונה, ארבעתם על גדות שלולית עכורה, סמוכה.

 

 

מירומיות לבנות-כנף

 

אנחנו עוברים אל חוף הים הכורכרי ואל טבלאות הגידוד, עליהן מצטופפים מספר חופמאי ים, בראשם חרמשון קטן, בהמשך יצטרף לתצפית גם חרמשון שני. החרמשון מפצח סרטנים להנאתו, סביבו מתגודדים, מעט גמדיים לעומתו, שני חופזים מנומרים, חופיות אלפיניות וקטנות, ארנריות וכמה חופמאי צווארון. זוג כרוונים, מפחד להרטיב רגליו, שורק אליהם מהחוף. סלעית אירופית משקיפה אף היא אל הים ויחד אתנו מבחינה בארבעה קרקירים מגיעים ממערב בגובה לא רב. בעוד הקרקירים חוצים את קו החוף, החופמאים נסערים, ממריאים ומתרחקים בשריקות רמות. מיכה ואני נדרכים, נכנסים לעמדות בז חופים, אבל אנחנו לא שלומי ונאלצים להסתפק בזרונית סוף, שדואה שלווה לכיוון הים. היא כנראה זו שהפריחה את כולם. החופמאים נרגעים ושבים אל טבלאות הגידוד, לשחר מזונם.

 

 

מיכה מצלם חרמשון קטן

 

גם אנחנו מורידים כוננות ובהמתנה לחרמשון שיתקרב, מוצאים מקום לשבת על הכורכר הדוקר. שני שחפים צהובי-רגל ואחד בלטי מנעימים את זמננו. רוח ים קלה לוטפת ואנו מקווים למשהו מסערת היסעורים של השבוע, שאולי עוד נותר אתנו כאן. ענן של שחפיות ים, גם מעט גמדיות, עסוקות כולן בצלילות אל הים ושליית דגים ומיכה מבחין ביניהן ביסעור המיוחל, יסעור גדול והוא לא מאוד רחוק, משתף פעולה עם המשקפות. החרמשון מצדו, התלבט אם אלינו להתקרב, המתין לשווא לתשומת לב שאליו תשוב, נעלב ונעלם.

 

הזמן חולף בעצלתיים, העצלנות עדיין בוערת בעצמותינו בעצימות נמוכה מאוד ואנו שמים פעמינו לאיטנו שוב אל בריכות הדגים. בדרך חולפים באזור של פריחת חוף, בשלל צבעים ופרפרים ומתאים לנו להפליא תצפית פרפרים אביבית. מיכה מחליף עדשות, אני סתם מחליף אווירה, מתכופפים (מסתבר שפרפרים עוד פחות בריאים לגב מציפורים) ונבלעים במעופפים הקטנים: אביביות משויישות, לבניני כרוב, תלתן וצנון, נימפיות חורשף ואפילו נימפית סרפד (וכמה אושר שאני מצליח לזהותה ללא עזרה). יש גם עש מעניין ואני ומיכה מביטים זה בזה ובלי מלים מסכימים שעד כאן, העש הוא משהו אחר ואנחנו עוד לא מוכנים. אך העש מעיר אותי אל החוף ואני נבעת, תוהה כמה בזי חופים עברו מעלינו זה עתה, איך בטח פספסנו כמה וכמה מהם עם הפרפרים, הפריחה וכל זה ונודר שמכאן, ללא בז חופים, אני לא חוזר.

 

 

עבדכם הנאמן

 

מזדקפים, מיישרים את הגב הדואב, ממשיכים אל בריכות הדגים. בדרך פורח לו פפיון ארך-רגליים ונעמד זקוף בחן הפפיוני: גבו אלינו, צווארו נשלח מעלה, את ראשו הוא חצי מפנה וכך לוטש בנו את עינו הימנית, בחשש מצודד. סביבו שרים גבתונים עפרוניים בצרמוניה נהדרת ועפרונים מצוייצים מגבים אותם בשירתם, מוסיפים מעט הרמוניה. אני ממשיך פה ושם לזרוק מבטים השמיימה, מחפש את בז החופים שלי, בצהריים אני עוד צריך לאסוף את נגה מרחובות ומה אעשה עם הנדר שנדרתי?

בבריכות הדגים הקבוצה הרגילה של פלמינגו צעירים, אפרוריים, אחד מהם רוקד אל מולנו סווינג צבעוני, מרהיב, הוא מכופף את ברכיו, מצליבן הלוך ושוב, מתכופף קלות לקול נעימה לא נשמעת, טובל את מקורו הגמלוני במים, שולפו, מזדקף, שוב מתכופף, ברכיו ממשיכות להצטלב. הוא נראה לגמרי נהנה מהחיים הבוציים. הקהל שלו, מוקסם, מורכב מאתנו ומעופות הביצה הרגילים לנחשולים: קבוצות של לימוזות מצויות, סייפנים, לוחמים ותמירונים ועוד אי אילו ביצניות בודדות. גם שחפי אגמים, מספר כפנים, אנפות אפורות ואחת ארגמנית, לבניות גדולות וקטנות. גם ארבעת הקרקירים, שהגיעו מהים מביטים בו מופתעים, זוקפים את גבתם. הם מחליפים עכשיו כוחות, שוחים בנחת וסורקים נוצותיהם אחת אחת. חיוויאי חולף מעל, עשרות הסנוניות והסיסים ממשיכים לעופף סביב, לצוד את הברחשים שמתנצנצים בחמה.

 

הזמן חולף, בז חופים ממש לא, נגה ממתינה, אך הנדר כובל. מפלס העצבנות שלי עולה ולמזלנו בא אלינו ערד עז-הלב, בא אלינו בקפיצת ראש נחשונית ממטוס והוא חמוש בחיוך הזה, הערדי; החיוך הממזרי, המתנצנץ בעיניים מצומצמות. מצנחו נפתח, הוא יורד משמיים, עז כמעט כמו בז חופים ומתיר אותי מנדריי. עכשיו ניתן לזוז מפה ואני ומיכה מצטרפים אל פקקי החג, אמנם בלי בז חופים, אך עם לא מעט ציפורים, פרפרים וערד נועז אחד, כולם מעופפים כשרים.

 

 

עז-הלב

 

פוסטים קשורים

  • יום הולדת - תחנה נחמדת
    placeholder for shorten post content
    24/04/2019
  • כולם נוסעים לחיפה
    placeholder for shorten post content
    22/04/2019
  • בעקבות היסעור הגדול
    placeholder for shorten post content
    21/04/2019
  • בארץ חמדת
    placeholder for shorten post content
    16/04/2019
  • בעיות זהות
    placeholder for shorten post content
    09/04/2019
  • החוף הצפוני (אילת מרץ 2019. חלק ב')
    placeholder for shorten post content
    04/04/2019
  • מבצע איה - (אילת מרץ 2019. חלק א')
    placeholder for shorten post content
    03/04/2019
  • רומן אופטי
    placeholder for shorten post content
    02/04/2019
land marks