צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  מנוחה נכונה

פיקי איש-שלום 28/05/2019

צפרות יום ג' עוד מחרחרת עצמה למוות קייצי ואני שוב בענתות, מנסה כוחי עם סיסי גליל. הקיץ כבר כאן והמדרונות מכוסים עשבונים צהובים וקוצים דוקרים. להקה מעורבת של סיסי חומות וחוורוורים פולחת את השמים התכולים, שריקים מענן ומסיס גליל. שבע מיינות מזכירות לי שאני לא באמת נמצא בלב מדבר, כך גם הגדרות שמקיפות כל חלקה לא טובה. משפחות של סלעיות לבנות-כנף, ההורים תשושים מאכילים את פרחוניהם המנוצים, שלא נראים כמו שום דבר מוכר ועדיין גוזלים את מזונם מההורים. גם שתי משפחות של שחורי-זנב, ההורים שרים בלאות ומדרבנים את הפרחונים לעזוב כבר את הקן. וכולם, גם אני, נופלים קורבן לחקיינות של עפרוני מצוייץ. הוא נמצא למעלה, בעמדת התקליטן, ואני רואה את הניצוץ הפרחחי בעיניו, כמה הוא נהנה מעצמו, לחקות כל דבר סביבו, להפיל בפח כל צפר.

 

פפיון הרים מצא מנוחה נכונה על סירה קוצנית ומסלסל משם אל העולם. אני, לעומתו, מחפש לעצמי משהו נוח יותר ומרופד, אם אפשר שיהיה גם מוצל. יש לי כאן שעה לרבוץ והשמש פה לא תיקח שבויים. אני נשכב בצל סלע, מתמרן את גבי לעמדת תצפית והוא, יש לו תלונות על התנוחה, הגב. צודק. מנוחה מאוד לא נכונה. מדי פעם שריקה צלולה של טריסטרמית מבקיעה את המולת הקאקים ושוב נבלעת אל תוכה. סבכי ערבות יפה מציץ לרגע ומשפחה של מדברונים זוקרת את זנבה לדעת, בעצם יש כאן אי אילו זנבות, קשה לדעת כמה. להקה של תפוחיות מתיישבת לרגליי, תרה אחר זרעים אובדים, מוסיפה מעט אדמדמות לנוף הצהבהב.

 

 

סלעית לבנת-כנף                         תכליל האזוב

 

הדהוד עמום של דוכיפת נשמע רחוק. גם חוגלה קוראת מאי שם בוואדי, שפרוש מתחת לי. שלווה תמימה, תקופת המתנה. צפרות. והנה, ממזרח לי מופיעות שלוש נקודות לבנות, הן נישאות על על-שת של סיסים: שלושה סיסי גליל. אך לפני שאני מצליח לגלגל את שמם על לשון הם נעלמים לבלי שוב. תרגיל בתסכול צפרי. עכשיו גם אגלי הזיעה מרווים את החולצה מאחור, מאותתים כי בא הזמן לחזור, בכל זאת ספר המדבר פה וחם עד מאוד. אני נעמד וסנונית רפתות וסנונית מדבר חולפות אותי שתיהן בתזמון מושלם, כנפיהן המהירות משיבות עלי רוח.

עתה עם בוא החום שוקעת עת הצפרות וזורח זמן פרפראות וגם הפרפרים, כמו הסיסים, יודעים לתסכל. אביביות משויישות מתיישבות להרף על סירות קוצניות, מתרוממות וממשיכות בדרכן מזרחה והספרית אחת צונחת על סלע, אך נעלמת לפני שאני מצליח להנציח אותה, או לזהות. נראה כי ההספריות תהיינה לי התעלומה הגדולה, הסוגיה הבלתי פתירה של הפרפראות. סטירית פקוחה, פוקחת את העין שבכנפה וחצי דואה הלאה. סטירית מערות, מעופפת בין גומחות סלע ומתיישבת על משטח מלבין ממש עבורי. תכליל האזוב נח על דגן ומוכן להצטלם. מרחוק הוא נראה צנוע וחדגוני ורק כשאני מתכופף לעברו, הגב כבר התייאש ממני לחלוטין, נגלה יופיו המסנוור וכנפיו שבורקות בארד מזדהר.

 

אני עושה דרכי במעלה המדרון, מכנסיי צוברים עוד ועוד זרעי קוצים, הם די דוקרים. מדי פעם אני מתכופף לנסות ולצלם עוד פרפר תכלכל, אך הוא מסתלסל לו ממני והלאה. צבי זכר מופיע, מלווה אותי במבט חשדן, מוודא שאני עוזב אותו ואת השטח במנוחה. הגב מצטרף אל הצבי בתחינה נואשה, מבקש כבר לעזוב, מייחל לעצמו סוף כל סוף את המנוחה הנכונה ואני נכנע.

 

פוסטים קשורים

  • צפרפראות
    placeholder for shorten post content
    24/05/2019
  • חלום רחוק
    placeholder for shorten post content
    23/05/2019
  • רדיו (או) אקטיבי?
    placeholder for shorten post content
    17/05/2019
  • עוד לא אבדה
    placeholder for shorten post content
    11/05/2019
  • אינדיפנדנס דיי
    placeholder for shorten post content
    09/05/2019
  • זמן התחמס
    placeholder for shorten post content
    07/05/2019
  • מועד ב'
    placeholder for shorten post content
    03/05/2019
  • שיר ערש לצפרות יום ג'
    placeholder for shorten post content
    30/04/2019
land marks