צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  לפחות לכאורה

פיקי איש-שלום 14/06/2019

בערך בתשע וחצי כל שנותר הוא להתגלגל מצחוק, אז אנו מתגלגלים, אוספים את עצמנו ורוני עושה טעות של מתחילים ובלי לשים לב עם מי הוא מצפר, מסכים להמשיך הלאה אל נחל יתלה, שם הוא עוד ימשיך ויחפש ציפורים ויאתר שרקרק אחד ורבע (טוב, גם כוס ובז). אני ודודו דווקא די מרוצים מתוספת הזמן, מצפרפראים לנו בנחת והפרפרים הרי רק כעת יוצאים אל מעופם. כשאני עט על טבעית זוטית והיא עטה ממני והלאה, מונעת ממני צילום ראוי, נופל האסימון אצל רוני ורק ברגע האחרון אני מצליח לחמוק מהקרוקס הכחול והמעופש, שעושה את דרכו אל עברי. זהו, אבד עלי הכלח, או משהו מעין זה. כי איתי רוני כבר לעולם לא יצפר עוד.

 

עד אז היה דווקא בוקר צפרי חביב בנחל כפירה, מלא הוא משפחות על טפיהן ופירחוניהן הרעבים. ראשונה קבלה את פנינו בסלסולים משפחה של פפיוני הרים נמרצים. לאחריה משפחה של חנקנים גדולים ושתיים של אדומי-ראש, הקריאות של הפרחונים רמות וההורים חוזרים והולכים, מנסים לשווא להשביע את רעבונם; רעב בלתי נדלה ממש. למעלה במדרון, על סלע מחורץ חגווים, משפחה של כוסים משתובבים, מפריחים משפחה לא גדולה של חוגלות.

רוני מצביע בשמחה רבה על לבנה רפואי, אחד ועוד אחד ועוד אחד. מתוך האורנים בוקעת שירה של שחרורים וקבוצה של פרחוני ירגזים מרעישה עולמות, קריאותיהם רגוזות מתמיד, זה כנראה הרעב שמציק. תורי צווארון רבים, גם תור מצוי אחד וסיסי חומות, אולי אחרונים לעונה. עפרוני מצויץ אין בנמצא וכל כך רציתי אחד. מיינות רוכבות על פרות ואני מרגיש קצת כמו ספארי באפריקה, מנסה שלא לדרוך על הגללים, אך הם רבים מדי ומרוחים ברוחב לב על השביל. לא נורא, זו המכונית של דודו היום. על היערות הפורחות מתעופפות צופיות ומהאלות והשיזפים מציצים סבכים שחורי-ראש, כולם טרודים עד מעל לראש בהאכלת צעיריהם. בכל מקום שמביטים ישנם בולבולים במגוון מגדרים, בתל אביב היום מצעד הגאווה ולבנו יוצא אל המשתתפים.

 

 

למעלה: תריסיות כלשהן   למטה מימין: רצען מנומר ניזון מדבורה   למטה משמאל: זוטית הטבעת

 

אל אחת היערות דואה די בעצבנות אצילית היערה, דודו ואני מזנקים אליה, אך היא ממשיכה לה הלאה, מואילה להותיר אחריה רק צילום מטושטש. דודו ואני עוד מתעקשים כחצי שעה לנסות ולצלמה. רוני יושב בינתיים, די משועמם, זקיף נאמן, שום דבר לא עובר דרכו, מלבד מה שכן (והוא לא מאוד קטן, זה שדרכו עובר). דווקא את העקב העיטי הוא מצליח לאתר ואת החיוויאים כולנו שומעים. כשאנו מבינים שצילום ראוי לא יצא לנו מהאצילית, אנו מתחילים לחזור אל המכונית, מתעכבים על כל קיפודן, בולעים תריסיות וחדקוניות, רצוען מנומר שמוצץ לשדה של דבורה וגם נקבת גמל-שלמה הריונית, שמביטה עלי כמו הייתה הנוסע השמיני ואני נרתע ונסוג, נזכר שאני כאן בשביל הציפורים, לפחות לכאורה. רק שגם הן נזכרו, הציפורים, נזכרו זה מכבר שקיץ פה, חם ויבש ונרתעו הן ונסוגו אל איזה חלל מוצל ומוסתר.

בערך אז מגיעה השעה תשע וחצי, אנחנו מתגלגלים מצחוק ורוני עושה את אותה טעות של מתחילים, בסופה אעוט על זוטית וקרוקס כחול ומעופש יעוט אל עברי.

 

פוסטים קשורים

  • נחמה
    placeholder for shorten post content
    07/06/2019
  • פרוטות מגן עדן
    placeholder for shorten post content
    04/06/2019
  • זרם של לייפרים
    placeholder for shorten post content
    31/05/2019
  • מנוחה נכונה
    placeholder for shorten post content
    28/05/2019
  • צפרפראות
    placeholder for shorten post content
    24/05/2019
  • חלום רחוק
    placeholder for shorten post content
    23/05/2019
  • רדיו (או) אקטיבי?
    placeholder for shorten post content
    17/05/2019
  • עוד לא אבדה
    placeholder for shorten post content
    11/05/2019
land marks