צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  עיט זהוב

פיקי איש-שלום 17/07/2018

שוב יום שלישי פעמיים כי טוב והמדבר קורא וכשהוא קורא אני מתייצב והפעם מדבר יהודה, אחד מנחליו ליתר דיוק. יש לי יום שהוא חצי טיול חצי צפרות עם רן כגן: בעברו צפר מובחר, בעתידו צפר מפואר ורק ההווה, בואו נודה על האמת, ההווה מעט לוט בערפל, אפילו, יש אומרים, קמעה מפוקפק. גיאולוגיה קוראים לו, להווה ומושא העניין של הגיאולוג, אתם יודעים, מעט יותר יציב ונייח מזה שלנו הצפרים, גם מעט פחות רעב. או לפחות כך אנחנו מעדיפים אותו, כי כשהוא רעב ונע ונד, רגלינו איתו רועדות וגם הלב חרד.

אבל עכשיו עובדים על הצפרות של רן, עובדים עליה חזק, גם אם בלי לדחוק ובלי למהר. להיפך. מתקרבים לאט אל הנחל, שואפים עמוק את האוויר המדברי, שגם מוקדם בבוקר הוא חם, חם מדי. נופו המצוקי של הנחל למולינו, כר פורה לציפורי מדבר ודורסים עלומים וגם לשלווה טיילית של ממש; שלווה, שלרגע משכיחה מיני מטרה ורשימת חיים ורשימת שנה ורשימת הארץ הטובה רעה הזו, מיני רשימות שרק המשקפת המטלטלת על החזה מתעקשת להזכיר את קיומן וטוב שכך.

 

 

 

 

את פנינו מקבל בז מדברי שחולף ביעף ונעלם. בירידה אל הנחל ניצב עיט זהוב, בוחן את סביבותיו. אני מברך את הטלסקופ, וכמו שאני מברכו כעת, בתחילת היום, עוד אקללו בהמשך, כשנעפיל במעלה המפל בשיא החום. בינתיים הרווחנו ביושר רבע שעה לשתייה, פירות יבשים ועיט זהוב. בתום פסק הזמן פורש כנפיו העיט ודואה מעדנות אל הצוק הנגדי, שפני הסלע לא חולקים עמו את שלוותו. עוד עיט מצטרף אליו והזוג ממשיך ללוות אותנו במהלך היום. חיוויאי מופיע לרגע ונראה לידם כמו ילד גנים אובד.

 

קולות של חוגלות מהדהדים מהקירות הקניוניים, שתיים מהן פורחות מבין רגלינו, מתבהלות, נשמתן פורחת איתן. גם זכר קורא מופיע לרגע ונעלם. היונים, שכל כך קיוויתי להגדיר כיוני סלע, מנוקדות זה מכבר ביוני בית. אין מפלט.

סביב לנו גיבתון מדבר אחד, לא מעט עפרוני מדבר, סלעיות לבנות-כנף ושחורות-בטן וגם כמה שחורי-זנב פטפטניים. אנו מגיעים לנחל ומצננים את גופינו בבריכה, אותה אנו חולקים עם אצות, כמה מאות שפיריות אדומות ומספר בודד של שפיריות כחולות. באוזנינו רחש מתמיד של כנפי השפיריות. קירות הבריכה נראים כמו בתי רפאים. עשרות שרידים יבשים של נימפות דבוקות אל הקיר, נימפות שכבר שיגרו אל אוויר העולם את בוגריהן. שתי סנוניות מדבר מצטרפות וחולפות ממש ביננו ללגימות מים חטופות.

 

כשאנו יוצאים מהבריכה מתקבצים סביבה כשנים עשר חצוצרני מדבר וורדית אחת, להרוות צמאונם. שתי מניפניות מצויות משמרות את חום גופן בצל הסלע. חם, חם מאוד, מה שאינו מקל על הטיפוס במעלה התלול. אנו נאבקים על כל שביב רוח, כל בדל צל, אבל אין הרבה מאלה במעלה. מזל שלמעלה ממתינה עוד בריכה, להצטנן. עורבים קצרי-זנב לועגים לנו משמים וטריסטרמיות שורקניות קרבות לראות מה יש לנו להציע. אין לנו מאום, מלבד יגיעה, זיעה וזיכרון מתעמעם של זוג עיטים זהובים, שבכל זאת נחים עתה בשלום ברשימותנו.

 

 
עיט זהוב
 

פוסטים קשורים

  • עיר לבנה
    placeholder for shorten post content
    14/07/2018
  • חפץ חיים... אנוכי
    placeholder for shorten post content
    13/07/2018
  • רבע עוף
    placeholder for shorten post content
    10/07/2018
  • שמועות
    placeholder for shorten post content
    06/07/2018
  • אורחים לרגע
    placeholder for shorten post content
    03/07/2018
  • One Shot
    placeholder for shorten post content
    15/06/2018
land marks