צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  זריחה

פיקי איש-שלום 04/08/2018

זריחה. מאהבתן של צפרים כה רבים. כמה פעמים מצאתי עצמי בוהה בה, במקום לישון לצידה של קטי זוגתי. בבקרים חורפיים ייחלתי לבואה, שתעטיר מחומה, תעיר ציפורים למלאכת יומן, שתתיר לי סוף סוף לפשוט שכבות עודפות של ביגוד מיותר. בקיץ, יראתי בואה, חמה שתמטיר חמתה עליי ותחל את הספירה לאחור, אל סופה של צפרות מיוזעת מדי. אך תמיד ובכל עונה מצאתי עצמי מביט בה, בזריחה, לרגע או שניים, בטרם אחזור לציפורים שממשיכות בשלן, לא מפגינות ולו שמץ קנאה (וקטי ממילא עוד ישנה), ממשיכות לאכול ולנסות שלא להיאכל, מוסיפות לעוף, לשחות, להלך, או סתם ניצבות יפות ונצפות.

 

גם הבוקר זריחה במאגר חולדה, היום בינות עננים, נגיעות רגעיות של סתיו. האור עולה מתון, מעלה את המסך על פני המים. קרן שמש בודדה חומקת מתוך ענן, מבעירה להרף עין את צחור הלבניות ונעטפת שוב בענן. הלבניות כבות והתמונה שוב מתמתנת אל כחול וירוק. פינה של צבע בין שדות מתייבשים לחום וצהוב. והציפורים בשלן, לא מפגינות ולו שמץ קנאה (וקטי ממילא עוד ישנה), מעט אדישות ליופי שסביבן, ליופי שהינן. ברחבי הארץ פזורים כעת צפרים נוספים, גם הם וודאי הרימו לרגע מבטם אל הזריחה וכמוני חוזרים כעת לתצפיתם.

 

בינתיים, ברחה לה הזריחה לארץ זרה, לענג צפרים אחרים (וצפרים לעולם אינם זרים), להשבית גם אותם לרגע ממלאכתם. במאגר נותרנו רק אני והציפורים. צופים - סיפור אהבה (וקטי ממילא עוד ישנה). מסביב למאגר שדה התירס נקצר, מזמין עננים של יונים. בקרוב יצטרף למשתה גם בז נודד, אך לעת עתה הוא רחוק והן בטוחות. ציפורי שיר רגילות לעונה ובמאגר עצמו אין הרבה הבדלים משבוע שעבר. אותם הטבלנים (שלושה מהם מצוייצים, אבל הציצית כבר פחות זקופה), אותן האנפות ואותם המגלנים. אנפיות סוף, אנפות לילה ואפורות קופאות על מקומן, מטעות לחשוב שהן נמות, רק כדי לשלוח מקורן בחטף, אל פרוק רגליים אומלל, שמיד יפורק לגורמיו או יבלע כמות שהוא. הלבניות הקטנות, אנפיות הבקר והמגלנים, מבוססים במים, מחפשים טרפם באופן פעיל יותר. התוצאה עבור פרוקי הרגליים תהיה זהה.

גם מעט חופמאים נוחתים אל הגדות, הפעם גם ביצנית ירוקת-רגל מתווספת אל ביצנית מנומרת, שתיים שחורות-כנף, שני לוחמים וקבוצת חופיות קטנות. המירומית התורנית היא לבנת-לחי. גם היא מעופפת מלאכית. צוללי ביצות בודדים, מוסיפים לכחול המים כתמי חלודה חמה, טרודים אף הם בקשיי פרנסה, המאגר הולך ואוזל מבין קרומי אצבעותיהם. ברכיות ואגמיות נחות על הגדות או שוחות אנה ואנה, מלקטות אצות או מסננות מים, לרגע לא שוכחות לתור סביבן אחר דורס או טורף אחר, רעב גם הוא. סופית אחת, חרדתית במיוחד, ממהרת אל המסתור. הישרדות, גירסת המציאות.

 

טרקטרונים מעופפים ואופנועי שטח מחרידים את כולם ואני נמלט הביתה. יש עוד לחגוג את זנב יום ההולדת של שחף (כן, כן, האומלל נושא את משא תשוקתי הצפרית על כתפי שמו). וקטי וודאי כבר עירה.

 

 

פוסטים קשורים

  • מיכה
    placeholder for shorten post content
    31/07/2018
  • אור וצל
    placeholder for shorten post content
    28/07/2018
  • איסלנד
    placeholder for shorten post content
    27/07/2018
  • חציל ים
    placeholder for shorten post content
    24/07/2018
  • שיר בשחור לבן
    placeholder for shorten post content
    21/07/2018
  • ארבע לפנות בוקר
    placeholder for shorten post content
    20/07/2018
  • עיט זהוב
    placeholder for shorten post content
    17/07/2018
  • עיר לבנה
    placeholder for shorten post content
    14/07/2018
land marks