צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  חופמאים

פיקי איש-שלום 10/08/2018

זכויות רבות יש לזלדה בשירה העברית, אבל שורה אחת חמקה ממנה: "לכל איש יש חופמי, שנתנה לו צורתו ונתן לו הסתיו המוקדם, הקיצי". המגוון הבלתי נגמר של חופמאים הוא חגיגה של גבהים שונים, מבחר מקורים הנמתחים מכאן ועד לשם, למעלה ולמטה, ריבוי של צורות והרגלים (ורק הצבעים מעט פסחו עליהם): האצילות השברירית של התמירון יחד עם הגוציות החסונה של החרטומית; התימרון החד והתוקפני של הסיקסק אל מול כובד הטפיחות השליו של הקיווית; עוצמת השלצדף כנגד המקוריות הלימוזית; ליצנות החרמשון לצד מרצה המתפרץ של הארנריה; הצניעות הביצנית בצל יופיו העקוד של הסייפן; המסתורין הדרומסי והמעוף השדמיתי; הסביבוניות השחיינית, גם הפמיניזם השחייני; הששון אליי קרב של הלוחם וחרדתו הקיומית של החופמי; הקשיחות החופזית בטרם בוא הלילה הכרווני, השרקני; התזזיתיות אין קץ של החופית כנגד הרכינה העצורה של חרטומן היערות; וחלקם, חלקם בכלל קטפו לעצמם מדבר בו הם רצים אל עבר אופק, או ניצבים דומם בערבות שיח.

מבחר להתברך בו ועם זאת סיבה נוספת יש לאהבת חופמאים: הם גשר לשפיות. בעונה המתה, זו שנמתחת בין סוף קינון לתחילת נדידה, בעונה שמדלדלת את המגוון הציפורי ומרכזת אותו באתרים מרוחקים שאינם מסבירי פנים, יש לנו את החופמאים והם יעבירו אותנו בחרבה של הקיץ הישראלי, אולי גם אל מעבר לאי השפיות האזורית.

אכן. שוב בוקר קצר בסימן חופמאים. הפעם מאגר רבדים. כמו כולם אני בסך הכל מבקש גשר לשפיות (מצרך מבוקש בישראליות העכשווית), אל מעבר להסלמה והסדרה, אל מעבר לשרב ולחמסין, אל מעבר להרס החי והסביבה, אל מעבר למציאות, שטוב ממנה כנראה כבר לא יצא.

למזלי יש לי חופמאים ולהם הבוקר יש נציגות נאה: לימוזה מצויה נחבאת בין הקנים; ארבע שדמיות אדומות-כנף, לפחות שתיים מהן צעירות, יוצאות מדי פעם למעוף, נבלעות בין סנוניות; תמירונים חסודים, סיקסקים עצבניים, חופיות קטנות ולוחמים רבים מתרוצצים ומתקוטטים בלי הרף; מספר חופמי גדות, אולי אחד צווארון, אבל רחוק רחוק מכדי באמת לזהות וביצניות שונות, בעיקר מנומרות, אך גם עדינה אחת, לבנת-בטן מרוחקת ומספר שחורות-כנף. היתר רגיל לעונה, יכול להיות טוב יותר, תודה, בתוספת של שמונה נחליאלים צהובים. ברוכים השבים.

תם הבוקר. אל הסתיו קרבוני החופמאים אך במעט (בשעתיים ושמונה נחליאלים צהובים אם לדייק), לשפיות אף לא בקצת ובכל זאת נטענתי די. עתה ניתן לעצום עיניים ולהמשיך בדרך מטה. לפני זה אנקה את הבית. היום שישי, מחר שבת ובכלל, אני יש לי כלל: אם לשקוע, אז רק בבית נקי וכשחופמי חייכן חקוק בזיכרוני.

(מוקדש ליגאל סימן-טוב, האיש והצוק)

 

 

מנומרת...

 

פוסטים קשורים

  • זריחה
    placeholder for shorten post content
    04/08/2018
  • מיכה
    placeholder for shorten post content
    31/07/2018
  • אור וצל
    placeholder for shorten post content
    28/07/2018
  • איסלנד
    placeholder for shorten post content
    27/07/2018
  • חציל ים
    placeholder for shorten post content
    24/07/2018
  • שיר בשחור לבן
    placeholder for shorten post content
    21/07/2018
  • ארבע לפנות בוקר
    placeholder for shorten post content
    20/07/2018
  • עיט זהוב
    placeholder for shorten post content
    17/07/2018
land marks