צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  צפרות גנובה

פיקי איש-שלום 17/08/2018

מדבר בצל גשם מכירים?

אז היום קצת דומה: צפרות בצל חָמוֹת. יום הולדת להני, חמותי (לא להגיד כמה, לא להגיד כמה, לא להגיד כמה, אבל ניתן אולי לומר שיום הולדת עגול להפליא). נחגוג אחר הצהריים בעמק יזרעאל. כל המשפחה. עד לשם לנסוע בלי ליהנות ולו מרגע אחד של צפרות. עצם הצפרות שלי כואבת רק מהמחשבה על ההזדמנות המוחמצת הזו. אז עכשיו, בבוקר, כדי להרגיע במעט את הכאב שבעצם, אני גונב שעה שעתיים של צפרות וכפי שכבר נכתב במקורות: "צַפָּרוּת גְּנוּבָה תִמְתַּק" (שלמה המלך, אי שם בספר משלי, גרסת המחבר).

 

בכלל, צפרות גנובה, מתוקה, היא סוג הצפרות השכיח ביותר עבור צפרים חובבים, אלה כמוני, שמתחזקים עבודה, משפחה ועוד אי אילו חובות, מטלות, שמחות ודאגות. לצד כל אלה (החיים), מתקיימת הצפרות על שאיפותיה, טקסיה תקוותיה ותביעותיה. לעתים היא מתקיימת ביקום משלה, לפעמים היא ארוגה במכלול החיים "עצמם", פעמים היא ניסיון עוועים להימלט מהם ופרקים היא אף בהתנגשות איתם. אך תמיד ובכל מקרה, בלעדיה, החיים אינם באמת חיים, וודאי שאינם ממש "עצמם".

 

 

אילן - "צפר השנה" 2017

 

שלא כצפרים המקצועיים - אלה שצפרותם אומנותם - אנחנו, החובבים, כדי שהחיים באמת יהיו "עצמם", נאלצים לגנוב שעת צפרות פה, שעה שם. מדי פעם אנחנו גונבים אפילו יום שלם. אנחנו יודעים שעל כל זה עוד נצטרך לשלם, גם אם לא תמיד ברור כמה ואיך, גם אם לא תמיד ברור למי: לעבודה, למשפחה, אולי דווקא לעיניים המתעייפות והולכות, אבל ברור בהחלט שתשלום יהיה, יהיה כואב, וברור אף שנשלמו בהשלמה כמעט שמחה. הכל כדי שהחיים יהיו באמת ובממש הם "עצמם".

היום אחר הצהריים התשלום יהיה למשפחה: נהיגה עד לעמק יזרעאל, אל אירוע רב משתתפים וללא צפרות בשדות העמק. גם ללא אריתה פרנקלין, שתנוח בשלום על משכבה.

 

 

אבל עכשיו בוקר ויש עוד נצח עד למועד התשלום, נצח צפרי. גונב איתי את השעתיים הקרובות אילן ניסים מוריה, גנב שעות ידוע, ואנחנו גונבים אותן בשפך נחל שורק, בחוף פלמחים. יש חשש מיובש, אבל צריך קצת גיוון ממאגרי השפלה, אז אנחנו מחליטים לנסות מזלינו: אולי יבוא חרמשון הערבות הקטן, זה שמדיר את שנתו של שי. אולי יבוא חרמשון גדול, שעוד לא ראיתי השנה. לכל היותר יהיה מפח נפש, שיורכב בעיקר ממיינות רעשניות ועורבים בני נעוות המרדות. גם הם ציפורים, גם זו צפרות.

יצא בין לבין. להקה מעורבת של כשלושים חופיות קטנות, חופית לבנה ושמונה חופמי אלכסנדרי ניהלה, שלא בטובתה, קרב אווירי עם נחיל של מצנחי רחיפה ממונעים, ביצנית לבנת-בטן ושני סיקסקים הצטרפו אליהם כתגבורת. קרב אבוד מראש. מרית באה מהים, אנפה אפורה ואנפית סוף, שלדגים גמדיים ופרפורים עקודים עסקו בניסיונות דיג בנחל עצמו ושני שחפים צעירים עפו מעל הים. היתר היו מיינות רעשניות ועורבים בני נעוות המרדות.

 

תם הבוקר, נגמרה הצפרות ואני מכין עצמי נפשית לתשלום. בתמרונים שבין החיים, החמות והצפרות יהיה אושר גדול, יהיה גם כאב (למשל עמק יזרעאל ללא צפרות כלל). אבל אם כבר לכאוב עבור חמות (וחמות הרי, כמעט בהגדרה, באה מובנית בחיי הנישואין), אז רק הני. בחיי.

 

 

 

 

 
חבצלת ואני. 
 
 

פוסטים קשורים

  • ספינת מדבר
    placeholder for shorten post content
    14/08/2018
  • חופמאים
    placeholder for shorten post content
    10/08/2018
  • זריחה
    placeholder for shorten post content
    04/08/2018
  • מיכה
    placeholder for shorten post content
    31/07/2018
  • אור וצל
    placeholder for shorten post content
    28/07/2018
  • איסלנד
    placeholder for shorten post content
    27/07/2018
  • חציל ים
    placeholder for shorten post content
    24/07/2018
  • שיר בשחור לבן
    placeholder for shorten post content
    21/07/2018
land marks