צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  עש לילה

פיקי איש-שלום 19/08/2018

צפרות לילה עם מיכה מנדל בצפון ים המלח.

אנחנו מתחילים מעט מוקדם, באור יום, בערימות הקומפוסט של קליה, כי כל קליהליסט רציני הוא קודם כל ג'נקי של קומפוסט. ככל שמתקרבים אל הערימות והצחנה גואה, ממריאות הציפיות אל על, קצב דפיקות הלב גובר, הידיים מתחילות מעט לרעוד והמבט מזדגג. אללי, כגודל הציפייה, כך עומק האכזבה. החכליליות, הנחליאלים והפיפיונים טרם הגיעו ורק שני פרחונים של שחור-זנב משחקים לבדם במלך הגבעה.

 

אנחנו לוקחים עוד שאיפה של הצחנה, בשביל השפיות כמובן, וקופצים להציץ במאגרים. גם הם לא מניבים הרבה, מלבד מעט מאוד חופמאים רגילים ואחת עשרה מריות, שממריאות מהמאגר, יוצאות לסיבוב אווירי קצר על רקע הרי אדום ונוחתות שוב, בדיוק, אבל בדיוק, באותה הנקודה ממנה הן המריאו. נפתלות דרכי הברווזים.

דחליל בודד לא מרתיע את השרקרקים הגמדיים, גם לא את הקוראים או את הצפרים, אבל מוסיף סוג של קסם מורבידי לאיזור. בינתיים יורדת השמש, הירח עולה ומד הטמפרטורה נשאר יציב על 35 מעלות. מנפלאות ים המלח.

 

 

הפסקת תה קצרה ולאחריה אנו חוטאים במעט חיפושי קרקע, אחר "רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ", בדגש על עקרבים זוהרים באור אולטרה סגול. עם הציוד המתאים החברה האלה הם דיסקוטקים מהלכים ויפים להפליא. הנטייה לחיפושי עקרבים בטח תגבר, כשיגיע מגדיר העקרבים החדש, שעושה דרכו אלי ממש עכשיו בדואר ישראל. אבל דואר ישראל בימינו אנו הוא פחות צבי ויותר צב והמגדיר יגיע אלי לא לפני שיצא העדכון השני או השלישי שלו.

עד אז העקרב הבודד שאנו רואים יישאר בלתי מזוהה. הוא דקיק ובאלומת האור הרגילה נראה שחור. קטלן דו-גוני? מקרבתו נמלטת קרציה ואני מרגיש טוב עם עצמי. סוף כל סוף זכיתי לעשות צדקה בעולם הזה. הצלתי קרציה. רק שלא אמצא עלי בהמשך את אחת מאחיותיה.

 

זהו, נגמרו המשחקים והולכים על הדבר האמיתי: צפרות לילה. מתחילים בשעיר המשורטט, שמסרב להתרצות, להשיב קול או לבוא. לנו נותר רק לראות את הקולות מ- xeno canto מתאבכים לשווא אל האפילה הגדולה שסביב.

 

מנדל - לך ותקרא ותביא את החבר'ה לכאן...

 

אין מקום או זמן לאכזבות, כי המבט תועה אל השדות ואלה, כמו לקוחים מהאגדות, מתנצנצים בפנסים סיניים בגוונים שונים והם מאיירים איורים מוארים בתוך השחור, שהוא הלילה הזה. זוג פנסים סיניים בוער בצהוב, מחובר לארבע רגליים ממהרות לחצות את השדה, מתברר להיות עיני שועל מאחר בנשף. שני אורות כחולים מלחכים שיח, הם עיניו של צבי, אולי בא לדרוש מהדואר את כבודו האבוד, אבל את מגדיר העקרבים הוא לא מביא עימו.

פנסים קטנטנים צמודי קרקע הם מספר עכבישים, שמחזירים מקשוותם את אור הצפרים.

 

שני כרוונים מטעים אותנו לרגע אחד בלבד ואז, אז מופיעות בשביל, כמו גם בשדות החשוכים, הלהבות האדמדמות כחלחלות, הלהבות המבוקשות, הלהבות שהן של גיבורי הערב האמיתיים. הלהבות נחות על הקרקע, מתרוממות לאוויר, מטלטלות אנה ואנה כאילו נסחפות ברוח קלה ואז חובטות באוויר עם זוג כנפיים שמסתבר שמחובר אליהן, פונות חדות ימינה, פונות חדות שמאלה ומתיישבות ברכות שוב על השביל. פחות עש יש עכשיו בעולם. שמונה תחמסים מצריים עולים לאוויר סביבנו ויורדים מטה אל התלמים, עולים לאייר בחשיכה שסביב ויורדים, עולים ויורדים שוב לרבוץ. להבות עיניהם איתם כל הזמן.

 

 

מיכה בפעולה

 

אחד התחמסים מגלה סימנים של סבלנות וסובלנות ומיכה ואני זוחלים אליו בתורות. אפילו עבור המ"כ בטירונות לא זחלתי כך וכמה זחלתי עבורו. אני מתקרב לתחמס ואני כבר מלא בפודרה וחיוך לי על הפנים כמו ג'ריקן מפוצץ (אם בענייני טירונות עסקינן). במרחק שלושה מטרים אני נעצר. התחמס מביט בי, אדיש למדי, אבל גם מקפיד להבהיר לי שהוא רואה אותי ושלא אנסה שום דבר, כי אין לי שמץ של סיכוי, בטח לא עם הזחילה העלובה הזו שלי. אני עושה אחורה פנה וחוזר כדי לא להחרידו סתם מרבצו.

המבט של התחמס ממשיך להינעץ בגבי, ללוות אותי בנסיגתי, שב ומזכיר לי את המבט המזלזל ההוא של המ"כ.

 

 

תחמס מצרי

 

האגו שלי מתרוקן, מתדלדל, נחבט לו אל הקרקע. זמן לברוח הביתה. מיכה נוהג ואני מתיישב במושב הנוסע, לשכה זמנית בהחלט, מטפל ברשימות,

בתמונות ובכל בקשות החברות שמגיעות אליי בפייסבוק מהודו. עם כל בקשה שמתדפקת על דלתי, נשכח ממני קצת זלזול המ"כ ובוז התחמס והאגו שלי שב

ומתנפח אל גודלו הרגיל. 35 מעלות הרי בחוץ. מלא אוויר חם, ים המלח הזה.

 

נ.ב. 1: סתם אני מלכלך. המגדיר הגיע למחרת בבוקר, יום שני. קטלן דו-גוני.

נ.ב. 2.: למחרת בבוקר, יום שני, מודיעים על פטירתו של אורי אבנרי לאחר כמה ימי אשפוז בבית החולים. עצוב.

גם מוזר. כשיצאנו, מיכה ואני, לפני שנתיים לצפות לראשונה בתחמסים מצריים, אושפז שמעון פרס בבית חולים ונפטר תוך ימים ספורים. גם מההרגל הזה, כפי שכתב מאיר אריאל, "עוד נצטרך להיגמל".

 
אורי אבנרי - 1965
התמונה מתוך ויקיפדיה
 
 
 
 
 

פוסטים קשורים

  • צפרות גנובה
    placeholder for shorten post content
    17/08/2018
  • ספינת מדבר
    placeholder for shorten post content
    14/08/2018
  • חופמאים
    placeholder for shorten post content
    10/08/2018
  • זריחה
    placeholder for shorten post content
    04/08/2018
  • מיכה
    placeholder for shorten post content
    31/07/2018
  • אור וצל
    placeholder for shorten post content
    28/07/2018
  • איסלנד
    placeholder for shorten post content
    27/07/2018
  • חציל ים
    placeholder for shorten post content
    24/07/2018
land marks