צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  פצעי בגרות

פיקי איש-שלום 28/08/2018

(פוסט מיוחד לסוף החופש הגדול, מוקדש בהוקרה לכל אלה מאיתנו שמגדלים מתבגרים)

יש משהו מטריד להפעים בצפרות במהלך החופש הגדול, לפחות כאשר מגדלים בבית מתבגרים. טוב, מגדלים זה קצת מוגזם. בסך הכל דואגים שיהיה אוכל במקרר והרבה ממנו. את היתר הם כבר עושים בעצמם, כולל להתעלם ממך. התעלמות שבמקרה הטוב היא מופגנת ובמקרה הפחות טוב אפילו לא טורחת להיות מופגנת. התעלמות עמוקה.

ארבע בבוקר, אני בועט את עצמי מהמיטה וטרוט עיניים ממחסור בשעות שינה אני נתקל בבני מזוגג עיניים מעודף שעות של צגים. אני מתחיל את היום, הוא בדיוק סוגר את הלילה. פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר ודי. עד לפגישה הבאה, לך תידע מתי, מי יצעק על מי ובאיזה הקשר. התבגרות להכעיס.

אבל עכשיו כבר ארבע וחצי בבוקר, בין ההתארגנויות שלי לשלו, הבית כמו פריז, עיר האורות ועוד מעט נעיר את קטי והיא תכעס. חבל. אז אני משאיר אותו מאחוריי, מועד החוצה אל האוטו ונוסע. צפרות כמובן. אני פוגש את מיכה בלטרון וממשיכים למעגן מיכאל. בדרך משווים צלקות וסיפורי קרבות מהחזית במתבגרים. ביחד הייאוש נעשה יותר נוח, אבל גם לנוחות של הביחד יש גבולות וכשאנחנו מתקרבים אליהם מחליפים נושא, לצפרות כמובן. עדיף. בהרבה.

 

מתכננים את המינים שנראה וגם קצת חולמים. למשל חרמשון גדול אחד, שיחליף את שני הקטנים שראיתי בפעם שעברה. מיכה מסביר לי שמבחינה מתמטית טהורה זו משוואה סבירה בהחלט ואני מהנהן בהסכמה. או לדוגמא חופית להקנית בודדה. אני מסביר למיכה, שמבחינה תיאורטית גרידא, גם יצורים להקניים מעדיפים לפעמים להיות לגמרי לבד. מיכה דווקא סקפטי.

בינתיים אנחנו מגיעים למעגן מיכאל ואתם יודעים איך זה: הצפר מתכנן והציפור צוחקת. חרמשון ראינו, אפילו שניים. קטנים. חופית להקנית לא ראינו. לא להקה, וודאי לא בודדה. אבל גם בלעדי השניים הללו, המה החוף בחופיות וחופמאים לרוב. עשרות רבות של חופיות קטנות, כמה לבנות וגם כמה אלפיניות. חופמי צווארון בעשרות, אחד גדות וכמה אלכסנדרי וחוף. מספר חופזים מנומרים, חלקם בצבעי קיץ, אחד מהם גולש גלים. לימוזות מצויות כרגיל בהמוניהן בנחשולים וביצניות רבות, בעיקר לבנות כנף, אך גם לא מעט לבנות-בטן ועדינות, שחורת-כנף אחת ויפהפיית היום: ביצנית אפורה, שבשביל לראותה הסתופפנו עם נמייה בצילו של פגר צב-ים מבאיש. בלי צחנה הרי צפרות אינה צפרות וביצנית אפורה וודאי ששווה את המאמץ.

 

 

 

עוד היו שתי פורפוריות, שקידמו פנינו בבוקר, נתלות גבוה בין קנים, אנפות אין ספור, כולל גמדית אחת ושלוש ארגמניות, דוכיפת ים אמיצה ושלמה בלי רחל פרל, שבא לצלם ומצא אותנו. חסידות לבנות ושחורות, היו לנו ראשונות לעונה וכך גם שתי עלוויות אפורות. היה גם תור צווארון, שלא תאמינו כמה קשה עבדנו בשבילו. שחפיות ושלדגים לא אנסה אפילו לספור, ושחפים. שחפים היו בחוף למכביר, בעיקר מתבגרים ואני עם מתבגרים לא מתעסק, יש לי את הפרטי שלי בבית ולך תידע באיזה מצב צבירה הוא יהיה כשאחזור.

 

שבוע אחרון של אוגוסט. שיבוא כבר ספטמבר וייקח את המתבגרים האלה חזרה לבית הספר. שם כבר ידעו לארגן אותם. במחשבה שנייה, עוד ספטמבר, שניים או שלושה, יבוא הצבא וייקח אותם, שישחקו נא לפנינו, שישחקו בשמינו, אבל אלה לא משחקים שחף, לא משחקים כלל וכלל. אז עזוב, קח את הזמן שחף, הפוך את היממה אם בזה אתה בוחר. תהא אתה מזוגג עיניים מהיפוך יממה ומצגים ואני טרוט עיניים מצפרות ולא מדאגה. עדיף. בהרבה.

פוסטים קשורים

  • בלבן, כהן, מנדל, פורד קופולה... ואני
    placeholder for shorten post content
    24/08/2018
  • עש לילה
    placeholder for shorten post content
    19/08/2018
  • צפרות גנובה
    placeholder for shorten post content
    17/08/2018
  • ספינת מדבר
    placeholder for shorten post content
    14/08/2018
  • חופמאים
    placeholder for shorten post content
    10/08/2018
  • זריחה
    placeholder for shorten post content
    04/08/2018
  • מיכה
    placeholder for shorten post content
    31/07/2018
  • אור וצל
    placeholder for shorten post content
    28/07/2018
land marks