צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  יום הבוחר

פיקי איש-שלום 30/10/2018

יום שלישי פעמיים כי טוב וצפרות יום ג' פוגשת את יום הבוחר והבחירה הטבעית לעונה היא עמק בית שאן והסביבה.

לאחר המגה של יום שישי האחרון מחליטים, מיכה מנדל, אבנר רינות ואני, להתמקד בקטנות, גם אלו מהן שגדולות: זרעית קטנה, אולי חופזי קטן בנדידה או שקנאי קטן ששכח שתם הקיץ. גם חובה קטנה תתקבל באהבה, אם במקרה הרוח המזרחית תישא אותה אלינו מוקדם מן הצפוי. ואם כבר במקדימים, גם אווז קטן מוזמן, כי אני, לפחות בענייני ציפורים, מרגיש קצת כמו פסל החירות:

 

הב לי את בניך היגעים, העניים,

ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין,

את פליטת חופייך האומללה,

שלח אותם אלי, חסרי הבית וסחופי הסער,

את לפידי אשא לצד שער הזהב.

(אמה לזרוס. הקולוסוס החדש)

 

פסל החירות, כלומר, לפני שנטשה אותו ארצות הברית בנאומי שטנה ומטחים של ירי.

 

אנחנו יוצאים לדרך כבר ביום שני בערב אל קיבוצו של אבנר. מיכה ואבנר לאחר ההרצאה של יעל לנרד ואני לאחר חג המעלות. אבנר נלהב מההרצאה ומיום המחר, מיכה, קטן אמונה כרגיל, ממשיך להפטיר בספקנות כי הרוחות המזרחיות ערות ומפריעות, ואני סתם עייף ונוהג, עוד לא ממש הסתגלתי לשעון החורף.

במהלך הנסיעה הארוכה עולה זכרה של סחופת סער אהובה במיוחד: הביצנית (או שמא חופית?) זהובת-גחון. שלושתנו זכינו לצפות בה ובכל זאת נותרתי עם טעם מר ועם תהייה מהדהדת ומציקה: צפר אוהב ציפורים או רק את רשימותיו? אולי אלו הרהורי כפירה, אך האם לא מגובים הם בהתנהגות של כולנו בימים חמישי ושישי? באופן בו הצקנו לאומללה, לא הנחנו לה ולו לשנייה? ולא, היא אכן לא שייכת למין בסכנת הכחדה מיידית וכן, כנראה שסיכויי הישרדותה אינם גבוהים במיוחד ובמיוחד לא גבוהה הסבירות שתמצא דרכה חזרה אל אזור תפוצתה הטבעי. ובכל זאת, היא פליטת חופים וסחופת סער ואנחנו במקום לשאת לפידנו עבורה, הנפנו משקפת ומצלמה בזרוע נטויה ובאטימות לב. הצקנו, הפלשנו והברחנו, שוב ושוב. הקשנו עליה לחדש את מלאי האנרגיה, שכה הכרחי לציפור סחופת רוח, מרחיקת נדוד. גם בעמיתינו הצפרים לא ממש התחשבנו ולא בחקלאים, בעלי הקרקע, עליה פרנסתם. נסחפנו, אולי בלהט הרגע, וודאי שבלהט הטוויצ' להוסיף עוד מין לרשימת חיינו ולהוסיף עוד צילום טוב מקודמו, בעיקר טוב משל שכננו. הפלשנו אותה שוב ושוב, עד שברחה ונעלמה לה. צפר אוהב ציפורים או רק את רשימותיו?

 

עם לילה אנחנו מגיעים לקיבוץ עין הנצי"ב, שם מקבלים פנינו קיפוד וגם הוריו של אבנר. שיחה על הקיבוץ שהיה וזה שאולי עוד יהיה ונופלים לישון בחדרו המאויר להפליא של אבנר. השינה קצרה והמלאכה מרובה. מעט לפני זריחה אנחנו יוצאים לחרוש את שביליו של העמק, בחיפוש אחר הקטנות שלנו, סחופות הסער. היום שקט באופן מפתיע, אין זכר לרוח מזרחית, גם לא מערבית. מיכה מופתע לטובה ואני מבכה את החובה, שכבר לא תבוא היום.

 

 

 

גם בלעדיה השדות מלאים בציפורי שיר, במיוחד זרעיות שדה ופיפיונים אדומי-גרון ומים, גם מעט פפיוני שדות ראשונים. אנחנו בוחרים שדות מבטיחים וקצורים וצועדים בין הלהקות, מקפידים לא להפליש כל להקה יותר מפעם או פעמיים. אלו הלקחים שלי מיום שישי. אבנר מאתר כחמש זרעיות קטנות במעוף, אנחנו מלווים אותן במבטינו, בודקים היכן נחתו ומתקרבים אליהן בזהירות על מנת ליהנות וללמוד את סימני הזיהוי. נראה לי שאני מצליח להבחין בסימנים ולהפנים אותם. לאחר שרואים את הזרעיות מפלס השלווה שלי עולה פלאים ואנחנו עוזבים אותן לנפשן.

 

בין הדוחלים שחורי-הגרון הרבים, יש מספר מצומצם של מזרחיים, מתוכם אפילו אחד או שניים סיביריים. שוב מסביר אבנר בסבלנות את סימני הזיהוי ושוב אני חושב שאני מבין, אולי גם מפנים. ימים יגידו. בכלל, על כל ציפור שאני ומיכה רואים, אבנר מאתר שתיים שלוש, אולי יותר. בין לבין מפציע טולי מלק בשדות ואנו משווים אתרים ויעדים. עוד נפגוש בו שוב במהלך היום.

 

 

נטה                           שרקרקים גמדים                     חנקן ערבות צעיר

 

בשביל חנקני הערבות אנחנו עובדים קשה יותר ורק לקראת סיומו של היום הארוך מאתרים שניים או שלושה, צדים ופעילים. אז כבר הכל נהיה פשוט יותר, עפרוני ענק אחד, מספר פיפיונים צהובים, גם כמה ארוכי-רגליים. גם אותם מפלישים, אך רק במידה. כך לפחות אני מקווה. כחולי-חזה, דרורים ספרדיים ודרורי ירדן, נחליאלים לבנים, צהובים וגם לימוניים בודדים, זרזירים אירופיים מבשרים את בוא החורף. קניות פסים, גם זמירון אחד, מזכירים שעוד נכונו לנו ימי נדידה.

 

בשמים שקנאים, אך ורק מצויים, שהדייגים מגרשים מכאן לשם והלאה. צופרים, סירנות ויריות ילוו אותנו במשך כל היום. גם את השקנאים חסרי הבית ילווה הרעש הזה לאנשהו אחר. קורמורנים גדולים וגמדיים, עגורים, מגלנים, חסידות, בעיקר שחורות, הלבנות נראות תשושות, כפנים בודדים ואנפות רבות מספור.

כארבעה שרקרקים גמדיים מטפחים זה את זה ומאפשרים לנו תצפית יפהפה. הרבה ברווזים אין בבריכות, אך בולטות שתי נטות אדומות-ראש צעירות, שזו לי פעם ראשונה שאני רואה בארץ. מספר מצומצם של חופמאים, אך ממגוון רב של מינים, מספר רב של שחפים, אך ממגוון מצומצם של מינים. ברודית גדולה אחת, מספר סופיות ואגמיות.

 

דורסים יש לא מעט. דיות באלפים, זרון שדות זכר בציד, שלכים בדיג ובמנוחה, מספר עיטי צפרדעים ואחד גמדי, מספר עקבי חורף, גם עיטי אחד, ועשרות רבות של זרוני סוף, רובם הגדול נקבות, מנקדות את העמק.

 

אנחנו בוחרים לסיים את היום בלינה של הזרונים עם אור אחרון. הם חגים מעל לסוף עד שמאתרים נקודה מתאימה, מקפלים כנפיים ונופלים כאבן אל בין הקנים המאורכים, לשנת לילם. עוד הם נרדמים ואנפות הלילה מתעוררות ונובחות דרכן אל הבריכות, שהתפנו במיוחד עבורן. גם הנביחות מלוות בירי, צופרים וסירנות. לפחות הזרונים הסתגלו ונרדמים. בית, גם אם אירעי.

 

היום נפרם בקצוותיו. צפרות יום ג' הגיעה לקיצה, יום הבוחר עוד ממתין על קלפיותיו. יש כמה ראשי עיריות ומועצות שראוי להפליש מלשכותיהם, שיסחפו מעט ברוח. הזרעיות הקטנות ממשו את הבטחת הבחירות שלהן ואף קיבלו חיזוק באגפים מקניות קטנות אחרונות לעונה וממספר חופיות ולבניות קטנות.

החובה, השקנאי והאווז הקטנים לא הגיעו, אך מכיוון שלא ממש ציפיתי להם, גם לא התאכזבתי. החופזי הקטן דווקא כן בא, אך לא אלינו, אלא לאילן ניסים מוריה, שהמתין לו בחוף תל ברוך.

אולי בפעם הבאה ייעתר גם לי החופזי. עכשיו צריך למהר הביתה, אל הקלפי. אני עייף עד מוות, אך הידיעות על תאונת הדרכים בים המוות הולמות בראשי כפטיש מעורר.

פוסטים קשורים

  • ג'ולייט זהובת-גחון
    placeholder for shorten post content
    26/10/2018
  • שעת הסלעית
    placeholder for shorten post content
    23/10/2018
  • אל המנוחה והנחלה
    placeholder for shorten post content
    19/10/2018
  • הַצִיפּוּר הַשְּׁבוּעִי
    placeholder for shorten post content
    12/10/2018
  • הגשר על נחל שורק
    placeholder for shorten post content
    05/10/2018
  • חצ'פורי
    placeholder for shorten post content
    27/09/2018
  • באר שבע X
    placeholder for shorten post content
    14/09/2018
  • חצבים פורחים וציפורים אין ספור
    placeholder for shorten post content
    11/09/2018
land marks