צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  קר בחולה...

פיקי איש-שלום 06/12/2018

(מוקדש לאלדד גולן: שותף לדרך ללא מוצא)

עד הודעת הטלגרם הארורה הייתה אווירת הכישלון במכונית נסבלת למדי. ממילא יצאתי לטוויצ' הזה בחצי לב בלבד. אני עייף, יש לי כל כך הרבה על הראש ואת הברנטה לבנת-הלחי כבר ראיתי בדנמרק (כן, זו שמשהו רקוב בממלכתה). זה היה טוויצ' כמעט בשביל הפרוטוקול, כי לא ניתן שלא לטווצ' לציפור, שזה לה הביקור הראשון בארץ. אז נכון ששעתיים הלוך ושעתיים חזור הן הרבה, הרבה מאוד ולא ממש נעים לחזור בלעדי הברנטה. אבל לא נעים זה לא ייאוש תהומי, לכל היותר ייאוש משועשע.

 

כבר היו לי טוויצ'ים כושלים ויכולתי להם. מה גם שהיה נחמד מאוד להסתובב באגמון עם ערד ומידד ולקבל הדרכה צמודה של נדב, מר חוּלָה. באמת שלא היה אסון גדול מדי. אך אז, שעה לאחר הנפת הדגל הלבן, כשאנו כבר רחוקים מכדי לחזור, לקבל הודעת טלגרם על איתורה מחדש ולהבין שהברנטה הסתתרה כל אותו הזמן בתעלה ממש בשדה בו חיפשנו אותה? זה אכזרי. זו קפיצת מדרגה והכרזת מלחמה טוטאלית, מלחמה בה לא לוקחים שבויים, בה אין רחמים, מלחמה בין שפיות לצפרות. מלחמה בה הברנטה, אווז די תלותי, אינה עוד מטרה בפני עצמה, אלא רק קרב נוסף, אולי קרב מאסף, באותה מלחמת חפירות נמשכת, מלחמה בה שפיותי נראית כניגפת והולכת, צועדת אליי תבוסה חסרת תקומה.

 

שירי השביזות של ערד ומידד, סיפורי מורשת קרב על טוויצ'י עבר מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, כל אלה כבר לא ניחמו אותי ולא יכלו עוד לעזור לי. הלכתי ושקעתי באווירה מלנכולית ממנה הייתה רק דרך מוצא אחת, לעלות על האוטו ולנסוע שוב אלי קרב, אל אגמון החולה, אם לא למחרת היום, בוודאי שעוד השבוע; שבוע שיעבור בעוויתות וייסורים, שבוע שיארך חיים שלמים. היה גם ברור כי בין אם אראה את הברנטה, בין אם לאו, סוף אחד יהיה לַצִיפּוּר הזה, אחד בלבד: קרקפת שפיותי תיתלה על חגורתה של הצפרות, ציידת נפשות בלתי מנוצחת שכמותה.

 

את השבוע אכן ביליתי בייסורים ועוויתות, בניקוי המשקפת והטלסקופ, צחצוח הציוד, תכנונים ושיפצורים אחרונים. לא בחלתי גם בהדלקת נרות ותפילות טוויצ'. לא הפעם. לא עם הברנטה הסוררת. ביום חמישי נפתח חלון הזדמנויות, בין פיזור ענבר ואיסופה מקייטנת חנוכה. מיכה וערד מצטרפים, ערד כחוויה מתקנת ומיכה לא בגלל הצפרות בא, כמו בשל הסקרנות, לראות אם וכיצד אני שורד את היום הזה. יהיה לו מעניין. מאוד. שתי מחיאות כפיים, נשיקה לתפילת הטוויצ' שעל הדשבורד, המפתח לסטרטר ולדרך. שעתיים יכולות לחלוף מהר, עשויות גם לחלוף מעט. השעתיים הללו חלפו גם וגם. בסופן, מגרש החנייה העמוס והמוכר כל כך של האגמון.

 

 

בשביל הסקרנות... מיכה

 

שלוש מאות מטרים אל תוך האגמון ורעש העגורים הולם בך, ממסך כל התרשמות חושית אחרת. לוקח רגע להסתגל ואז להתמקם אל מול הגרוטאה האדומה, שם הברנטה אמורה להסתובב, בין הרגליים הגבוהות של העגורים. הפעם אנחנו סורקים רגל רגל, אך מרוב רגליים לא רואים את השדה, בטח לא את הברנטה. הדקות חולפות ומורטות את העצבים אחד אחד וזה כואב עד מאוד. אבל אני ממתין וסורק, סורק וממתין. קר בחולה וגשום ועם זאת אגלי זיעה גולשים במורד מצחי באיטיות מעוררת חלחלה, מחלחלים אל מתחת למעיל הגשם. אין לי רוח, אין בי רוח וודאי שאיבדתי כל קור רוח, אם אי פעם היה בקרבי. גילויים של חרדה מפעמים בי, גם תחושה של קבס עולה, אף הרהורי חרטה: האם לא הייתי צריך להישאר בבית, או שמא לנסוע לכתלי בעין עבדת? מאוחר מדי, אני כאן מול הגרוטאה בחולה, סורק את הרגליים אחת אחת וכך עוברות הדקות הבאות, שיותר משהן עוברות הן נמתחות עד אל מעבר לקץ.

 

 

הגרוטאה...

 

אני מעביר בראש את כל תמונות הברנטה שבפייסבוק, צולמה זו בכל זווית ותנוחה. אני בטוח כי אדע לזהותה בהרף עין, כשרק תגלוש אלי מלווה בעגוריה. אך אין כלום, כלומר יש, ישנם עשרות אלפי עגורים, אף לא אחד מהם חן, אך ברנטה אין. גם הפעם אין. עוד תבוסה.

בדרך החוצה אני כורע ברך, כנוע, בפני הצפרות, מנצחת אכזרית שכמותה, אני מושיט לה בכניעה את שפיותי לקירקוף. מכאן הכביש נמתח ארוך וריק עד עין עבדת, שם אולי ממתין לי הכתלי.

 

פוסטים קשורים

  • ציפרלקס
    placeholder for shorten post content
    30/11/2018
  • אנרגיות של טוויץ'
    placeholder for shorten post content
    27/11/2018
  • אל קצה צוק פלמחים
    placeholder for shorten post content
    23/11/2018
  • צִיפּוּר ללא צפרות
    placeholder for shorten post content
    18/11/2018
  • צפרות בנעלי בית
    placeholder for shorten post content
    16/11/2018
  • גן הפסלים
    placeholder for shorten post content
    09/11/2018
  • עיטור גבורה
    placeholder for shorten post content
    06/11/2018
  • צפרות מטווח אפס
    placeholder for shorten post content
    02/11/2018
land marks