צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  מדינת כל ציפוריה

פיקי איש-שלום 04/01/2019

ימים ראשונים של שנה חדשה, הרשימה השנתית התאפסה והצפרים אצים רצים לבנותה מחדש, כי זה לא כל כך נעים לראות רשימה ריקה. אפילו דררות ומיינות מתקבלות בברכה, כלומר הפרט הראשון מכל מין. לאחריו כבר חוזר אי החשק הכרוני לראותן. חברים עוד יריבו כאן אם היונה היא בית או סלעים, כולם הרי רוצים סלעים ולו אחת (כמעט כולם. זאת אומרת כולם מלבד מיכה) וחקירות כאן יתבצעו היכן בטוח לראות גיבתון צהוב ובזבוז לבנון, כי גם אותם צריך לרשום ולו פעם אחת.

המוניטין של הברנטה אף הוא יתאושש, תשוב היא להיות יעד מועדף. כן, כן, את חכי לי ואחזור, אך חכי היטב, כי לא עתה אני חוזר, כי אם בזמן אחר. עפרוני מצויץ ובז מצוי אספתי לי, כששחף בני נעל אותי מחוץ לבית, אולי בטעות. היה נחמד אז בחצר, ממתין לאיזה כח חילוץ, בינתיים מאריך את הרשימה, נדמה לי שגם סנונית רפתות אז צורפה. ינשוף עצים קטפתי באיסוף מהכדורגל, שוב שחף היה אשם. מלאכה מתישה האיסופים האלה מהחוגים ועבודה סיזיפית הרשימות השנתיות, הרשימות המתאפסות.

עכשיו אני בשיירה קטנה, שוב עושה דרכי בבאב אל-וואד, לירושלים, בירת הנצח הזמני. שישי בבוקר, אין פקקים, אך בצידי הדרך עוד מלבינים משוריינים, ממתינים לרגע שלהם, מתישהו במאי, אז יכסו אותם כחול-לבן. עד אז הם זנוחים ומופקרים לפגעי הזמן. אנו עושים דרכינו אל פאתי ירושלים, אל יער מיר. ספר מדבר נושק לעיר, שילוב כובש. יש כאן בז נודד כל חורף, אולי יבואו בזבוזי לבנון ואם תעזור פה הקדושה, ילווה אותם גם בזבוז אדום-מצח. כי אם החורף הזה בא לעיר גיבתון לבן-כיפה או שניים, אז אין סיבה שלא יגיע גם בזבוז וכולנו מסכימים, שאפילו נוותר לו על המצח האדום, רק שיבוא.

 

 

"ביום אביב הלכנו לטייל" - 4.1.19    רוני לבנה

 

דודו ואמיר מגיעים מפתח תקווה, אותי אוסף רוני בחולדה, משכבר הימים נקודת איסוף לשיירות לירושלים, מיכה מצטרף בקריית ענבים וגד בעיר עצמה. להקה של ממש, נשפכת מהמכוניות אל הצינה הירושלמית, שתלך ותתחלף בחמימות חורפית נעימה. לפנינו פרוש ספר המדבר, בגבינו עיר. ראשונים הם הפרושים המצויים, מעורבים במעט ירקונים, לאחריהם זוגות של דוחלים שחורי-גרון וחנקן גדול ניצב על גדר הפרדה, אחת מני רבות, משפד למוות משהו או מישהו. צוקית בודדת נקבה, מפיגה את בדידותה על סלע לבנבן וחכליליות סלעים עטות מתצפיתן אל הקרקע, שם הן נעלמות לעד.

שלוש חוגות מפתיעות אותנו מבין הסלעים ועפות לאישם. להקה עצומה של עורבים אפורים וקאקים רודפת אחר דורס מבועת, רחוק מכדי שנוכל לזהותו. שתי נקבות של סלעיות חורף וזכר סלעיות אחד, מבלבל אותנו מעט עד שמפנה הוא לנו עורף. כן, גם הוא חורף. השריקה של פיפיון הרים נשמעת ברמה והנה הוא, על הגבעה מעל. הם שניים: קדים ומזנבים זה בזה, חיזור או קרב, ההבדל לא תמיד רב. בדרך אל המכוניות להקת תפוחיות מצויות, מנוקדת בירקון או שניים. גם צבאים רבים ושועל אחד, פרוותם החורפית יפה וצפופה להפליא. בזבוזים ובז נודד לא באו, אך מתחת לסלע פורח עולם בזעיר אנפין והוא מושך כמעט כמותם: זנבזיפים, שבלולים, זחל ירקרק, מספר איזופודים ועכביש זעיר. ממש שכונת חיים.

 

צילום: גד ירון

 

סוף תצפית והנה הוספתי לעצמי פיפיון הרים, תפוחית מצויה וסלעית חורף לרשימה השנתית, אך בעצם לא, כי יש מלכוד. מהאחד בינואר הפסקתי להעלות תצפיות בפורטל. אני רק עם האיבירד עכשיו והאיבירד, גוי שכמותו, מכיר בקו הירוק. עד אליו ישראל, ממנו ואילך השטחים הפלסטינים ואני, עוכר ישראל שכמותי, אני יכול לחיות עם זה בשלום. בחיי. למרות שבעצם אני בעד מדינת כל ציפוריה, אבל מי שואל אותי בכלל. אז הפיפיון, איך הוא נספר? מתווסף לי לרשימה השנתית או לא? והגיבתון לבן-הכיפה בעמק צורים, גם הוא מעבר לקו הירוק, נחשב לי לרשימת החיים או לא? מה עושים עם זה? בלגן הגבולות האנושיים האלה. לגמרי. אני אקים את צפרים ללא גבולות ומי שלצפרות אלי. לנו, בני-האדם, שמישהו אחר ימצא פיתרון.

 

בודדת...

 

זהו, מחר למאגר. סגור. עוד לא ראיתי ברכיות ואנפיות בקר השנה.

 

פוסטים קשורים

  • עמוס
    placeholder for shorten post content
    29/12/2018
  • רואי העפרונים
    placeholder for shorten post content
    25/12/2018
  • השתקפות
    placeholder for shorten post content
    21/12/2018
  • קפה אצל ברטה
    placeholder for shorten post content
    17/12/2018
  • שחפים
    placeholder for shorten post content
    14/12/2018
  • בת שבע (כמעט)
    placeholder for shorten post content
    08/12/2018
  • קר בחולה...
    placeholder for shorten post content
    06/12/2018
  • ציפרלקס
    placeholder for shorten post content
    30/11/2018
land marks