צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  בוקר נפלא בנחל יתלה

פיקי איש-שלום 15/03/2019

בוקר נפלא בנחל יתלה. דבר לא מרעיש או מרעים (מלבד קוקיות מצוייצות), אבל אביבי להפעים ובוצי להחריד. אני מטפס באחד הערוצים ומתיישב להקשיב. יש כאן בעיקר סבכיים למיניהם, אף לא אחד מהם נדיר במיוחד, טוחנים, קוצים ושחורי-ראש, עלוויות חורף ועלוויות לבנות-בטן. הם עוסקים בשלהם וזה מספיק. בין האלות והיערות יש גם שחרורים, קיכלים רוננים וצופיות בוהקות, כולם שרים בניצוחו הבלתי מעורער של הגבתון העפרוני, כמה הוא צורמני. סבכיי הטוחנים והעלוויות לבנות-הבטן מספקים את הקצב בצ'קצ'וק הבלתי פוסק שלהם, תור הצווארון מהמהם קולות רקע, מקהלת תנים מצטרפת ביללות, הפרות גועות מפחד והיתר שרים, כל אחד את שירו. איכשהו משתלב הכל יפה להפליא ופס הקול החייתי מעטר את הפריחה שסביב.

 

שני חיוויאים ראשונים שלי לעונה מטפסים מעל לרכס. אני מייחל למחול חיזור אווירי, אך עולים איתם עוד ארבעה, אולי זו הנדידה, אולי הם עוד מתארגנים בנחלות, בכל מקרה מחול לא יצא לי מזה. שני בזים מצויים חגים איתם, הם נראים כה קטנים לעומתם. להקה של פרושים מצויים עפה משיח לשיח, אני מצפה לפצחן, אך מסתפק בשני גיבתונים אדומי-מקור.

החבר אורן שולח לי תמונות של חסידות מעל לביתו, אני מתנצל שאצלי אין, אך חצי שעה מאוחר יותר, כמה מאות מהן חגות מזרחית לי בטרמיקה עצומת מידות. החבר רוני שולח לי תמונה של שחפית כספית מחוף אשדוד. כמעט הייתי שם הבוקר אתו, אך לאחר הופעה של מוניקה סקס קצת קשה להתעורר, אז וויתרתי על חברתו. אני חוכך בדעתי אם להוריק מקנאה בשל השחפית, אך יש מספיק ירוק סביבי ואני מעדיף אתנחתא פרפרית קצרה.

 

 

כחליל השברק                               כיתמית ירושלים

 

הם יפים הפרפרים, חיים את החיים ורוקדים בין הפרחים כאילו אין מחר, מה שכנראה די נכון אצלם. נימפית החורשף נוטלת הפוגה מנדידתה, אליה מצטרפים גם כיתמית ירושלים, כחליל השברק וכתום-כנף המצילתיים (מה הייתי עושה ללא

החבר יעקב?), גם בומביל עטור אבקה שיכור בפרח הפשתה ועכביש קופצן ופרחית נעמי בחרציות עטורות, החרצית של הפרחית אכולה למחצה. זהו, התגברתי על הקנאה ואני ממשיך במעלה הערוץ אל הפסגה, מפלס דרכי בין עכנאי יהודה, קוציצים סוריים וסרפדים, כולם רטובים, כולם אותי מרטיבים.

 

בפסגה יש אזור סלעי במקצת ואני מפנטז על גבתונים אפורים. זה טוב בפנטזיה, אבל המציאות קצת פחות אפורה בשבילי, כלומר, יותר אפורה. אין גבתונים אפורים, רק ציפורים רגילות למדי לאזור ולעונה. אני מתיישב להיבלע שעה בפסגה. גוש דן לרגליי, גם מבוא חורון ובית ליקיה, אבל אני בוחר להתמקד במשטח הסלעי ובציפורים שבו. זוג פיפיוני הרים מסלסל, סביבם פיפיוני שדות מעופפים ומצייצים, זוג חנקנים אדומי-ראש מתצפתים ומוסיפים לפס הקול את שירם הנבחני, גם חנקן גדול אחד מטרטר בקצב. שתי דוחליות שחורות-גרון, נראה כי הן כבר רווקות, מיד תצטרפנה לבוגדים שנטשו אותן לטובת אירופה וחכלילית סלעים אחת, שקופצת הלוך ושוב מעבר לגדר, היא עוד מתלבטת.

 

היום מתבהר והנה מטפס לעברי מלקט עשבים מהכפר הסמוך. אנחנו מביטים זה בזה, פחד הדדי מבקיע את בועת הצפרות, מחדיר אליה שמועות מהמציאות האנושית הכעורה: עוד סיבוב בעזה, שחצי מרים את ראשו האלים וטבח שנאה בניו זילנד השלווה. אני והוא, בטח גם הוא יש לו שם, מביטים זה בזה ורואים את העולם סביבנו והנה הוא כולו גשר צר מאוד ויש לנו חיים ואין מה לפחד כלל ולי יש עכשיו גם כוס על הראש, שניים בעצם, כדוריים נוצתיים שמשדרים סקרנות ישנונית ומסתדרים היטב בין החורבות, שאנו ממשיכים להותיר אחרינו.

 

פוסטים קשורים

  • בוקר ביער מיר
    placeholder for shorten post content
    12/03/2019
  • זהרורים בשלולית רוברטס
    placeholder for shorten post content
    09/03/2019
  • יום האישה
    placeholder for shorten post content
    08/03/2019
  • טריפ מדברי
    placeholder for shorten post content
    05/03/2019
  • ימים אחרונים של חורף
    placeholder for shorten post content
    01/03/2019
  • רכבת אל החופש
    placeholder for shorten post content
    26/02/2019
  • זהירות מוקשים
    placeholder for shorten post content
    19/02/2019
  • חליפת סערה בשני חלקים
    placeholder for shorten post content
    16/02/2019
land marks