צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  נחמה

פיקי איש-שלום 07/06/2019

עוד פיסת צניעות נשרה השבוע, כמו מכנף של פרפר עייף, נשרה ונקברה בחלקת גדולי האומה; אומה המאבדת את השאריות האחרונות של גדלות הנפש שבה. בעוד אני מניע את האוטו להרפתקת צפרות יום ו' אני נפרד מנחמה ריבלין, מסתבר שהצפרות יקרה לליבה ואהבה כנה וישירה לטבע יקדה בה, אם למילה "כנות" עוד נותרה כאן, בארץ הזו, איזו משמעות.

הצפר והצלם גד ירון   -   שמורת סנסן

הבוקר, זנבה של ההרפתקה קופד מטעמי משפחה, אז מספיקים טעימה קצרה בלבד משמורת סנסן. גד, אבנר,

ההולוגרמה של מיכה ואני. מיכה בשר ודם עוד ניצב בדום מתוח בעין לבן, מתחת לבוצין מפורץ, ממתין לפרח שיישור. דרך מוזרה לבלות את יום ההולדת שלו, מוזרה אף ביחס לעיסוק הזה, המוזר שלנו.

הדרך מטפסת בין בתות וחורשות, מתפתלת בין חורבות שולטות על ראשי כיפות. למעלה, בפסגות של הכיפות, מתרכזים הפרפרים למיניהם: סטיריות, הספריות וכחלילים, גם לבנינים ונימפיות חורשף בודדות. חיוויאי בתצפית על עץ אורן, תחתיו מתפתלת לטאת עינחש, עינה נעוצה בעינו הצהובה. הלטאה מבקשת מפלט בין ענפי לוטם מטים להתייבש והפעם היא מצליחה להימלט. שרקרקים קוטפים מהאוויר חרקים, נוחרים לעברי שריקה של בוז. בעיני רוחי אני רואה אותם קוטפים את אצילית היערה, איזה לייפר פרפרי יפה יכולה הייתה היא להיות. סנוניות רפת ומערה מצטרפות אף הן לשדות הקטל האוויריים ורוחי הולכת והופכת שפופה. אבנר מרגיע אותי, אומר שאלה היו סך הכל שפיריות שנטרפו, אך אני כבר רואה את הקיץ הבא נופל עלי עם האובססיה הבאה ויודע כי הניחום השפיראי הוא רק משענת קנה רצוץ.

חיוויאי הנחשים                                              לטאת עינחש

חנקן נובי ניצב על גבי קוץ יבש, המצלמה כבר מסרבת להתמקד במה שאינו פרפר והוא נותר לי מאוד מעומעם. על עץ אלון רחוק זוג של חנקנים אדומי-ראש, קיווינו ליותר מהם כאן, ואל שיחי האלה ומהם מנתרים סבכים שחורי-ראש עסוקים, מקוריהם עמוסים במטעמים, אני חרד מכדי לבדוק את סוג המטעם. סבכית שחורת-כיפה בודדה מופיעה ונעלמת אל סבכו של עץ אלון עבות, רק שאני בדיוק עסוק עכשיו בחומית היבלית. מעל מעופפים תורי צווארון וטרטור בודד של תור מצוי מהדהד בין העצים. צופיות ושחרורים שרים ברמה ומשפחה של חוגלות ממריאה מגבעה סמוכה, משק כנפיהן מחריד ממרבץ העשב היבש בחנינאי גדול מידות. על כרי חבלבלים ורדרדים מתכנסות חיפושיות מילברית ופרחיות נעמי מזדווגות על קוצי קיפודן לקצבו של תקתוק הציקדה, לי הוא נשמע כמו שיר ערש מוזר.

כחליל הגרניון - נקבה                                               מיליברית

עמודים גבוהים של שום, בוצין ודם המכבים, תפרחות מתייבשות של חטמית זיפנית, מסלעים חשופים וחורש ים תיכוני, מעידים כי היה פעם פה יפה, לפני שבאנו ויישבנו הכל, לפני שהואלנו ברוב חסדנו הרב "להפריח את השממה".

מעל ביתר עלית גולש איטי עקב עיטי ועמוד של סיסי הרים, עשרות רבות מהם מסתחררים ומזדקרים השמימה. הם כמו נר חגיגי, הסיסים, שלהבתו ברוח הגוברת והוא מציין את כל שראוי היום ציון.

 

פוסטים קשורים

  • פרוטות מגן עדן
    placeholder for shorten post content
    04/06/2019
  • זרם של לייפרים
    placeholder for shorten post content
    31/05/2019
  • מנוחה נכונה
    placeholder for shorten post content
    28/05/2019
  • צפרפראות
    placeholder for shorten post content
    24/05/2019
  • חלום רחוק
    placeholder for shorten post content
    23/05/2019
  • רדיו (או) אקטיבי?
    placeholder for shorten post content
    17/05/2019
  • עוד לא אבדה
    placeholder for shorten post content
    11/05/2019
  • אינדיפנדנס דיי
    placeholder for shorten post content
    09/05/2019
land marks