צפרות מן המקום הזה

צפרות מן המקום הזה -  בין חמדי מדבר

פיקי איש-שלום 09/02/2019

מחושי כאב הקדימו מחוגי שעון והעירו אותי מוקדם, מוקדם מדי. עוד שעתיים יש עד אור ראשון והארץ שטופה בגשם, הרים החורף ראשו. אני עוד קצת מתהפך במיטה, אך אין בזה טעם ומחליט לנסוע לנאות חובב. בדרך כלל אני נוסע לשם מאוחר יותר בשנה, כשמתרוצצים שם גם רצי מדבר וכמה חוברות, אבל גשם ושעה מוקדמת ואני אוהב את השדה שם, שדה של חמדי מדבר, משובץ בשבלולים מלבינים. בערוצים יש מתננים ועכשיו גם כמה עיריות פורחות ומקור החסידה.

חמישים דקות של נסיעה חשוכה, זמן למחשבות לתעות בנתיבי התנועה, להתקהל עם זיכרונות יום האתמול: מסיבת ההפתעה השמחה לאמי והוורדית העירונית של יואב, שתיהן קיבלו טיפול אוהב, מסור במיוחד. הגשם שוטף את הכביש, הולם בשמשה הקדמית ומחזיר אותי לכאן ולעכשיו. הוא נחלש ככל שאני מדרים, שב לביקור קצר לקראת באר שבע ונעלם.

 

אני יורד מהכביש הסלול, נוסע לשני העצים החבוטים, שמסמלים לי תמיד את תחילת הצפרות. השדה והמישור פרושים לרגליי. שקט בתחילה, אך אז מתעורר בהדרגה, מתחילה שירה של ציפורים. קולות של חוגלות במרחק, אי שם במרחב גם המיה של תורי צווארון. סלעיות ערבה רודפות זו אחר זו, מנסות לגדר לעצמן טריטוריה, לקראת האביב שבא. מדי פעם מתייצבת אחת מהן בעמדת תצפית, מחפשת חרקים ויריבים אפשריים. מעליי פירפור של קטות גדולות, זוגות זוגות מהן, נעות הלוך ושוב. שני עורבים חומי-עורף קוראים בקול, עפרונים מצוייצים מכל עבר וארבע תפוחיות, הזכרים בוהקים כעת כמו פינק ליידי. גם סבכי ערבות אחד יש, אך הוא נעלם מהר מאוד בתוך אחד השיחים.

 

מתחמם קלות וקולות הצרצור המבוקשים מתחילים להישמע. מאז יוני לא שמעתי אותם ואני רוצה להיות בטוח בזיהוי. אני מפשיל את שוליו של כובע הצמר, מניח את ידיי על אפרכסות האוזניים ומתחיל לחוג במעגל, לאכן את הכיוון. סיבוב ועוד סיבוב, אך מוזר, הקול נשמע שווה מכל עבר. אני ממשיך לחוג על מקומי, מנסה לשווא לזהות את המקור, לאתר את הזמר ואז מתעורר הזיכרון, שפורש על פניי את החיוך רחב ושולח את מבטי מעלה, אל מעליי. כן, שם, ממש מעליי, עפרונן גמדי, מחולל במעופו, מלווה עצמו בקולות הצרצור, מלא בתשוקת חיים בלתי כלה. שלוש ארבע דקות אני מותח צווארי, מביט בו מחולל ומצרצר, עד שהוא מחליט כי די, מצמיד כנפיו אל מעל גבו, זוקר קמעה זנבו וצונח מטה אל הקרקע, שם הוא סומר נוצות עורפו, כמעט חצי ציצית, מתרוצץ משיח אל שיח, אוכל, צופה סביבו חושש, נרגע ועף אל ראש שיח, מצרצר קצת עוד ונושא עצמו מעלה שוב, אל מעוף הראווה שלו.

 

 

עפרונן גמדי

 

לאחר העפרונן הראשון אני מאתר עוד כמה, מוצא פינה הומייה במיוחד ומתיישב בה, בין חמדי מדבר, לתת לטבע ולזמן לעשות את שלהם, שיתקרבו הם, העפרוננים, אליי. מעליי טרמיקות של דיות, סלעיות ממשיכות לזנב זו בזו, עוד זוג של קטות פולח את השמיים והנה עפרונן אחד סקרן במיוחד. השקט עושה את שלו והוא מתקרב אלי, למדי. נעמד בראש השיח, מצרצר בכל גרונו, יורד אל הקרקע, סומר נוצות עורפו, נרגע, מתרוצץ ומתרומם אל על, אל מחולו האווירי. שלווה מדברית. אני, הוא והבוהק הרחוק של המגדל בחוות האנרגיה, שמזכיר לי שיש עוד עולם מלבדנו.

 

מחוגי השעון מדביקים אותי גם כאן, במדבר, מפרים את השלווה ומנסים לשלוח אותי הביתה, אל הגשם השוטף. אך הנה מגיע לעכבני עוד זרון תכול אחד, זכר, כמעט נבלע בשמים, כל כך תכול הוא. הוא גולש לעברי, אך נרדף בידי דיות עד שנעלם במרחק. על העצים ליד המכונית עוד חוזרות תפוחיות וניגונן, הפעם להקה די גדולה, מצטרפים אליהן גם ארבעה ירקונים, גרנד סמית. עכשיו תם הזמן באמת ובתמים והגשם והבית ממתינים.

 

 

פוסטים קשורים

  • עולם נפלא
    placeholder for shorten post content
    05/02/2019
  • כל כך הייתי מרותק...
    placeholder for shorten post content
    03/02/2019
  • מקהלה עליזה
    placeholder for shorten post content
    01/02/2019
  • נגה
    placeholder for shorten post content
    27/01/2019
  • משמר הבזים
    placeholder for shorten post content
    22/01/2019
  • טוויץ' והעיר הגדולה
    placeholder for shorten post content
    19/01/2019
  • חשבון פשוט
    placeholder for shorten post content
    18/01/2019
  • התאווה לגבה
    placeholder for shorten post content
    15/01/2019
land marks