פרס - Gypaetus barbatus

תיאור המין

אוכל פגרים ענק ומרשים, בעל כנפיים צרות ומחודדות וזנב ארוך ומעוין. כינויו באנגלית, "נשר מזוקן", הוענק לו הודות לציצת נוצות קצרה הבולטת מבסיס מקורו כלפי מטה. הפרס הוא להטוטן אווירי וניחן בקלילות ובכושר תמרון יוצאי דופן יחסית לגודלו. אלה מסייעים לו לדאות ולגלוש לאורך מצוקים וצלעות הרים והוא בין הדורסים היחידים המקננים גם בפסגות גבוהות ביותר כמו ברכסי ההימלאיה.

 

הפרס הוא חריג גם בהרגלי האכילה שלו - הוא מתמחה בפיצוח עצמות שאותן הוא מטיל מגובה רב על משטח סלע. מפתח-פה ענקי מאפשר לו לבלוע עצמות גדולות בשלמותן. שלא כמו מרבית הנשרים, הוא דורס גם טרף חי ואף יונקים גדולים, שהוא קוטל על ידי הפלתם מראשי מצוקים לתהום.

כושר הרבייה של הפרס נמוך, הוא מגיע לבגרות מינית רק בגיל 5 – 6 שנים ומחזור הקינון שלו נמשך כמעט שנה. עובדות אלה, בנוסף לרגישותו הרבה להפרעות אדם ולשינויים בבית גידולו, גורמים להיכחדותו מארצות רבות, ביניהן ישראל והמזרח התיכון כולו. במהלך שנות השמונים נכחד הפרס כמקנן בישראל, וכיום הוא מזדמן נדיר מאוד בארץ, בעיקר בתקופת החורף.

 

מידות

אורך גוף: 100 - 115 ס"מ; מוטת הכנף 265 - 280 ס"מ, משקל: 4.5 - 8 ק"ג. הנקבות גדולות מעט מהזכרים.

 

שם בערבית: - מוכלפה, כאסר אל עט'אם ("שובר העצמות").

השם העברי מופיע במקרא: "וזה אשר לא תאכלו מהם הנשר והפרס והעזנייה" (דברים י"ד, 12), אך את הפירוש לשמו העניק לו בודנהיימר: "על שום מנהגו לפרוס (לשבור) את העצמות באמצעות השלכתן מגובה רב".

פירוש השם המדעי - "נשר דמוי עיט - מזוקן".

 

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

 

תפוצת הפרס באזור הדרום-פליארקטי ובמזרח אפריקה. מהרי האטלס והפירנאים במערב, דרך האלפים והרי כרתים, טורקיה, הקווקז והבלקן ומשם עד להימלאיה במזרח. באפריקה מקנן בסודן ובאתיופיה ודרומה עד לדרום אפריקה. תפוצתו כיום מצומצמת ומקוטעת והוא נמצא בנסיגה במרבית האזורים. בשנים האחרונות חזר לקנן בהרי האלפים הודות לתכנית השבה.

 

 

 

פרס צעיר דואה בדרום הגולן - 6.12.16       צילום: שי סנדרוביץ'

 

בישראל

במאה ה - 19 קינן בכל הנופים המצוקיים ברחבי הארץ, כולל בגליל - בנחל עמוד ובארבל (טריסטרם 1867, 1884).

5 - 10 זוגות קיננו עד לשנות החמישים במדבר יהודה, בנגב ובהרי אילת. אוכלוסיית הנגב ומדבר יהודה התמעטה במהלך שנות השבעים והשמונים, וקינון ודאי אחרון נרשם במדבר יהודה ב - 1981 (בהט 1986). זוג בוגרים נצפה בנחל עמוד באפריל 1987 אך לא קינן. כיום מזדמן נדיר ביותר. פרטים בודדים, צעירים או מתבגרים, נצפים בגולן ובגליל העליון, בעיקר בחורף.

 

כחלק מפרויקט "פורשים כנף על העופות הדורסים", בוצע ניסיון להקים גרעין רבייה לפרסים, שהיווה למעשה חלק מגרעין הרבייה האירופי. באמצע שנות התשעים הובאו לארץ שני זוגות, אך הניסיונות להרבותם נכשלו, והפרטים ששרדו הוחזרו לאירופה. יחסית למינים אחרים, קיבל הפרס עדיפות שימור נמוכה, בגלל שחשיבותו האקולוגית הוערכה כנמוכה. למרות זאת, תפקידו של הפרס כשובר עצמות, עשוי היה לסייע לפתור את בעיית הרככת (מחסור בסידן) שנפוצה אצל גוזלי נשרים בגולן.

 

בהרי הדולמטים באיטליה, לדוגמה, נצפו נשרים הבוזזים מפרסים עצמות, או מלקטים שיירי עצם משולחנות האכילה שלהם. אכילת עצמות היא חיונית במיוחד באזורים שבהם המסלע אינו גירני, דוגמת רמת-הגולן. מסיבה זו מפזרים פקחי רשות הטבע והגנים עצמות מרוסקות סביב פגרי בקר בגולן.

 

סכנות ואיומים

נפגע בכל תחומי תפוצתו כתוצאה מהרעלות משניות, ציד ורדיפה מכוונים, התחשמלות וצמצום שטחי המחייה ומקורות המזון.

 

 

מידע כללי

 

עוף מיוחד, גדול ומרשים, בעל פרופורציות ייחודיות בין הדורסים. על אף גודלו, נראה קליל וזריז באוויר. זיהויו קל יחסית בזכות הצללית הייחודית, בעלת כנפיים ארוכות ומחודדות וזנב ארוך ויתדי (המשווים לצללית צורת צלב, דומה במקצת לצללית עורב שחור). אצל הבוגר בולט ניגוד בין הבטן והחזה החלודיים לבין הכנפיים השחורות. הצעירים כהים ו"מלוכלכים" יותר, כנפיהם מעוגלות בקצותיהן ורחבות, עם שפת זרימה מעוגלת יותר וזנב מעוגל במקום יתדי.

הפרס הוא מעופף מיומן ולהטוטן, ומנצל זרמי שיפוע כדי לנסוק מעל צלעות הרים, לעתים חג ומרפרף במקום. בעונת החיזור מבצע מפגני ראווה אווירובאטיים בליווי קריאות רמות. מקנן בכוכים ובמערות במצוקים, בנוף הררי ומצוקי במגוון רחב של אזורי אקלים.

 

ניזון בעיקר ממח עצמות שאותן הוא שובר בהטלה מגובה רב על משטח סלעי, אך צד גם טרף חי. שלא כמו נשרים אחרים, הוא נושא את מזונו ברגליו אל נקודת אכילה, כך נצפה בארץ פרס המביא לקינו גדי יעלים. באירופה יוחסו לו שמועות בדבר נשיאת תינוקות ולכן רדפו וצדו את הפרס אף יותר מעופות אחרים. בין אוכלי הפגרים הוא נדחק בדרך כלל הצידה ומטפל בשיירי הפגר ובעצמות.

 

ניחן בכושר בליעה מדהים ומסוגל לבלוע עצמות גדולות כמו חוליית גב של פרה שקוטרה כ- 10 ס"מ. ניזון גם מעופות ומיונקים קטנים כמו שפן וארנבת, שהוא צד בצלילה, וכן מצבים, שאותם הוא מטיל מגובה רב במטרה לפצח את שריונם, בדומה לעצמות. עשוי לצלול לעבר יונקים גדולים, כמו עזים ויעלים, העומדים על פי תהום, ולהפילם בטפיחת כנף.

 
 
 
ערך זה נכתב על ידי אסף מירוז
 
 
 

רמות שימור

היכן ניתן לצפות בפרס


גרף עמודות שבועי

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
14/01/2017 שמורת גמלא 1 נסים פרימו
03/12/2016 אליאד 1 נסים פרימו

מאמרים

הספר האדום

ציפורים דומות

תגיות

תגובות והערות

land marks