זרון סוף - Circus aeruginosus

תיאור המין

הזרון הגדול ביותר בארץ, מקנן בביצות ואזורי עם צמחיה צפופה בגדות מקווי מים.

בעמידה זרוני הסוף הם עופות דורסים דקי גזרה ובעלי גוון כללי חום. לזכר ראש וצוואר בהירים - תכולים/לבנבנים ובטן ערמונית בהירה. הנקבה כהה יותר עם כיפה וסנטר בצבע בז'/קרם. הצעיר דומה מאוד לנקבה וההבחנה ביניהם קלה יותר בשעת המעוף.

הרגליים חשופות, צהובות - ארוכות ודקות ומותאמות היטב ל"קטיף" עופות. בעמידה קל להבחין גם במבנה הראש המיוחד של הזרונים ומקומן החזיתי, במקצת, של העיניים - מקנה להם מראה "ינשופי" משהו.

 

המעוף איטי ושקט. זרון הסוף משתמש בכנפיו הרחבות (רחבות יותר מבין כל הזרונים) כדי לדאות באיטיות רבה מעל צומח סבוך - שם הוא מאתר את מזונו.

כעת, בשעת המעוף, מבחינים שהזכר בהיר ותכול - כמעט כולו. במבט מלמטה בולטים הכנפיים והזנב התכולים, קצות הכנפיים השחורות והבטן האדמדמה. מבט מלמעלה חושף את הצופה לדגם "טרי-קולור" יפהפה בעל-כנף: הגב וסוככות האמה - חומים, אברות האמה וסוככות היד - תכולים והאצבעות (אברות היד) השחורות.

הנקבות חומות, באופן כללי, עם אברות כנף כהות ביחס לסוככות ושפת התקפה - קדמת הכנף, בהירה. המצב הזה הפוך אצל הצעירים: הסוככות כהות מהאברות וקדמת הכנף חומה ולא בהירה.

 

בצלליתו, זרון הסוף מזכיר דיה שחורה, או עיט גמדי, אבל הוא נבדל משניהם ברגליו החשופות וזנב ארוך - מעוגל במקצת. לדיה השחורה יש זנב קדוד ולעיט הגמדי זנב רבוע. בזמן הגלישה הזרון מרים את כנפיו לצורת V לעומת הדיה, שמחזיקה את הכנף נמוך יותר - בקו הגוף ואפילו נמוך יותר.

 

מוכרים שני תתי מינים:

C. a. aeruginosus - מקנן ממערב אירופה ומזרחה עד לדרום מזרח אסיה.

C. a. harterti - מקנן בצפון מערב אפריקה.

 

בערבית

זרון - אבו-דנ'ב - "אבי הזנב", זרון סוף - מרזאת אלבטאיח'.

פירוש השם המדעי - "מסתובב חלוד". Kikros, דרך אגב, היה נץ מיתולוגי בעל תעופה מעגלית.

 

מידות

אורך גוף: 48 - 56 ס"מ. מוטת כנף: 115 - 130 ס"מ. משקל: 500 - 700 גרם.

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

מצוי בכל רחבי אירופה, מרכז אסיה, במזרח התיכון ועד צפון מערב אפריקה.

במאה ה-18 וה-19 אוכלוסיית זרוני הסוף קרסה בעקבות ייבוש בתי גידול, ציד והרעלות משניות - בעיקר מגוויות שועלים שנורו. הזרונים, שאכלו את בשר השועלים ובו הכדוריות, סבלו מהרעלת עופרת. היום האוכלוסייה יציבה ואין חשש לעתיד המין.

 

בישראל

חולף וחורף מצוי בעיקר במאגרים ובריכות דגים בצפון ובשפלה. מקייץ נדיר מאוד ובעבר אף דגר בעמק החולה ואולי בעוד אזורים בצפון.

 

מידע כללי

זרוני סוף זכרים מציגים מעופי חיזור מרהיבים כשהם מרחפים במעגלים - בגובה אדיר מעל אזור הרבייה. אם מצא הזכר חן בעיני הנקבה, היא מצטרפת אליו ויחד הם "נועלים" את רגליהם יחדיו (אחד תופס את השוק של השני), וצונחים תוך כדי סחרור מהיר לעבר הקרקע. הפרידה מתרחשת ממש בשנייה האחרונה, לפני שהם פוגעים בקרקע… כראה שגם הזרונים נהנים מקצת ריגוש.

 

שלושה רבעים מכלל זרוני הסוף שנצפים בארץ הם נקבות או צעירים. אצל הזרונים הנקבות גדולות מהזכרים בכ-10% וזה מתבטא גם בתפריט.

הנקבות, המסיביות יותר, צדות גם עופות מים כמו אגמיות וברווזים קטנים ואילו הזכרים צדים בעיקר ציפורי שיר בין סבכי הסוף והקנה. בכל פעם שנקבה מתקרבת אל מקווה מים כול העופות הקטנים ממהרים להתחפף ואילו ברווזים גדולים יותר אינם מתרגשים כלל.

 

בנוסף לעופות, הזרונים צדים גם מכרסמים קטנים, זוחלים, דגים ודו-חיים.



"מה היא עושה?

הבוקר בתימורים זרונת סוף (אולי האגדה התממשה שבארץ הזכרים נראים כנקבות?) אספה ענף משולי הבריכה ועפה איתו. בתחילה חשבתי שהיא ניסתה לצוד והענף נתקע לה בין האצבעות, אבל אחרי כמה דקות היא חזרה לאסף ענף אחר. גם כאשר המציק הלאומי גירש אותה היא לא עזבה את הענף. או שהיא הורמונלית או שכל המקננים באיזור עושים לה משהוא או שזה הדבר האמיתי". רוני לבנה

 

 

תימורים - 7.5.19   צילום: רוני לבנה

 

צפרים וצלמים רבים התייחסו לתמונה האופטימית של רוני.

הצפר טוביה קאהן - מנהל מרכז הצפרות בכפר רופין צפה בהתנהגות דומה בעמק המעיינות שבוע לפני התצפית בתימורים. גם חוקר הציפורים אבנר רינות, מהתחנה לחקר ציפורי ירושלים, מכיר את ההתנהגות הזאת מעמק המעיינות. רינות לא בטוח שיש קשר בין ההתנהגות הזאת ובין קינון.

הנה תמונה שצילם גדי שמילה, שתמונותיו היפות מוצגות במקומות רבים באתר הצפרות. בתמונה: נקבת זרון נושאת ענף (הפעם במקורה) - התמונה צולמה לפני מספר שנים, בעמק המעיינות.

 

צילום: גדי שמילה

 

באנציקלופדית החי והצומח של ארץ ישראל כותב ד"ר עוזי פז על זרוני הסוף שקיננו בעבר בביצות החולה. פז כותב כי עד לייבוש הביצות דגרו בהן 10 - 15 זוגות. הזרונים האלה היו מיוחדים מאוד כיוון שהזכרים היו זהים במראם לנקבות וייתכן שמדובר היה בתת-מין אנדמי וייחודי - שלא היה מוכר למדע והושמד, בעקבות הייבוש.

פז מספר גם על נוכחות זרוני סוף בארץ בעונת הקינון - פרטים אלא מציגים לעתים מעופי ראווה: בשמורת החולה, בגולן ובמקומות נוספים, אולם לא נמצא עדיין קן שלהם.

 

 


 

בסקר נדידת הסתיו החדש 2014 נספרו 632 זרוני סוף.

 

  

 


 

 

רמות שימור

היכן ניתן לצפות בזרון סוף


גרף עמודות שבועי

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
14/11/2019 Arava Valley--Elifaz Reservoir מאגר אליפז 1 David Schoneveld
14/11/2019 Kfar Ruppin fishponds בריכות כפר רופין 4 Tuvia Kahn
14/11/2019 Kfar Menachem Sewage==ביוב כפר מנחם 1 rony livne

מאמרים

הספר האדום

תגובות והערות

land marks